רש"י על שבת ק״כ ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ק״כ ע״ב:ה׳ רש"י על שבת ק״כ ע״ב:ז׳ »

1 שבת פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה: פּוֹתֵחַ אָדָם דֶּלֶת כְּנֶגֶד מְדוּרָה בְּשַׁבָּת. לָיֵיט עֲלַהּ אַבָּיֵי. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּרוּחַ מְצוּיָה — מַאי טַעְמֵיהּ דְמַאן דְּאָסַר?! אִי בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה — מַאי טַעְמָא דְמַאן דְּשָׁרֵי?! לְעוֹלָם בְּרוּחַ מְצוּיָה: מָר סָבַר גָּזְרִינַן, וּמָר סָבַר לָא גָּזְרִינַן.

2 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

מותר עמ״א עמ״ש באות ג׳. ועסי׳ תקי״ד אות יו״ד ובתו״ש הביאו כאן ועט״ז בזה והטעם במדורה באין מצויה הוי פ״ר דמבעיר המדורה כמו נופח ומצויה אין מבעיר גזרינן אטו אין מצויה ע׳ רש״י שבת ק״ך ב׳ ובר״מ משמע דוקא כשפותח שתהא מבעיר הא סתמא מותר וצ״ע. והמחבר כתב סתמא:

6 כנגד המדורה - ואע"פ שרוח מנשבת ומבעיר האור:

7 מאי טעמא דמאן דאסר - אין דרך להבעיר ברוח מצויה ולא פסיק רישיה ולא ימות הוא:

« רש"י על שבת ק״כ ע״ב:ה׳ רש"י על שבת ק״כ ע״ב:ז׳ »