1כי כאשר לא מזדהיר נזהר אדם בקיום נדר, הרי זה דווקא בתנאה בתנאי, כגון במקרה הראשון שהשינה למחרת היא רק תנאי שעל פיו חל האיסור למפרע — אין אדם נזהר בו, ויכול לבוא לכלל איסור. אבל באיסורא באיסור — מזדהר הוא נזהר, ובמקרה שאמרנו שיש ממש איסור בשינה שביום השני — הרי הוא נזהר בדבר, ואין חוששים שיעבור. ומעתה מנסים להביא ראיה במחלוקת זו מן המשנה.2תנן שנינו במשנתנו: "קונם שאני ישן", או "שאני מהלך", או "שאני מדבר", הרי זה נדר. ונברר: היכי דמי כיצד בדיוק היה הדבר? אילימא אם תאמר שהמשמעות היא בדיוק כדקתני כפי ששנה במשנה, יש לתמוה: וכי האומר "שאני ישן" מי הוי נדרא האם הוא נדר כלל? והתנן והרי שנינו במשנה: חומר בשבועות מבנדרים, שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש, מה שאין כן בנדרים, ומאחר ששינה דבר שאין בו ממש הוא, כיצד אם כן יכול הקונם לחול עליה! אלא יש לומר שמדובר שאמר: "קונם עיני בשינה", ומאחר ועיניו דבר שיש בו ממש הם, לכן חל נדרו.3ונברר עוד: אי אם שלא יהיב שיעורא נתן שיעור לדבר ואסר עצמו בשינה לעולם, מי שבקינן ליה האם מניחים אותו שלא יישן עד דעבר שיעבור בעל כרחו על איסור "בל יחל" כאשר יישן? והאמר והרי אמר ר' יוחנן: מי שאמר "שבועה שלא אישן שלשה ימים", כיון שאנו יודעים שאין אדם מסוגל לכך — אין מניחים לו שיעבור על השבועה, אלא מלקין אותו משום שבועת שוא וישן לאלתר מיד. ואף כאן לא יחול הנדר כשלא קבע לו זמן! נמצא שאי אפשר לפרש את המשנה בצורה זו.4אלא נאמר שהכוונה במשנה היתה שאמר "קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום", שאסור לו לישון היום כדי שלא יעבור איסור "בל יחל" אם לא יישן מחר. אולם זה לא ניתן להיאמר, שכן הא אמרת הרי אומר אתה שבנדר כזה לדעת הכל אין מקפידים שלא יישן היום, כיון שכל דבר שהוא באסוריה, מזדהר באיסורו, נזהר ולא יעבור עליו למחרת, ואם כן, מדוע אסור לו לישון היום?5אלא פשיטא פשוט שפירוש הדברים שאמר "קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר". ומעתה אי לא ניים אם אינו ישן היום, כי ניים כאשר יישן למחר מאי מה "בל יחל דברו" איכא יש בכך? אלא לאו בדניים האם לא מדובר כאן במי שכבר ישן ומזהירים אותו שלא יישן מחר, כדי שלא יעבור משום "בל יחל" למפרע. אלמא איתיה דניים מכאן שישנו מצב שבו הוא ישן היום למרות הנדר, ואין חוששים שמא יישן גם מחר. ותיובתא והרי זו קושיה חמורה על רב יהודה שאמר שאסור לישון היום כדי שלא יעבור על הנדר כאשר יישן למחר!6ודוחים: אין זו קושיה, כי קתני כאשר שנה במשנה, לא נאמר בה שמותר לו לכתחילה לישון, אלא דאי ניים שאם ישן היום, צריך להיזהר שלא יישן מחר, שאז יחול עליו האיסור.7רבינא אמר: לעולם תפרש כדקתני כפי ששנה בדיוק שאמר "קונם שאני ישן", ומה שהקשינו שאין נדר תופס בדבר שאין בו ממש — יש לומר שמעיקר הדין באמת אין זה נדר, ומאי ומה משמעות לשון "בל יחל" האמורה במשנה כאן — יש לפרש שהוא מדרבנן מדברי סופרים. שאף שאינו נדר האוסרו מן התורה, מכל מקום אמרו חכמים שאסור לו לעבור על מה שאמר.8ושואלים: ומי איכא והאם יש איסור "בל יחל" מדרבנן מדברי סופרים? ומשיבים: אין כן, והתניא ואכן כן שנינו בברייתא: דברים המותרין מן הדין ואחרים נהגו בהן איסור, שכך מנהגם לאסור — אי אין אתה רשאי להתירן בפניהם, שנאמר: "לא יחל דברו" במדבר ל, ג, שאם ינהגו היתר, יש בכך כעין חילול נדר. ואף שלא היה כאן נדר של ממש אלא רק מנהג, מכל מקום יש בכך משום "לא יחל דברו" מדברי סופרים.9ומנסים להביא ראיה אחרת נגד דעת רב יהודה, תנן שנינו במשנה: אמר לאשתו "קונם שאת נהנית לי ממני עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג" חג הסוכות שאחריו, אם הלכה לבית אביה לפני הפסח — אסורה בהנאתו עד הפסח, שהרי עברה על התנאי שלו, וחל הנדר, ואסורה ליהנות לו.10ונדייק, אם הלכה לפני הפסח — אסורה, אם לא הלכה — לא אסורה. והרי התנאי שהתנה עימה היה עד לחג, ויש לחשוש שמא תלך לאביה לפני החג ותעבור למפרע על איסור הנדר. וקשה הדבר לשיטת רב יהודה האוסר!11אמר ר' אבא: יש לפרש כך, אם הלכה לפני הפסח — אסורה להנות ממנו, ואם נהנתה ממנו, שעברה על הנדר — לוקה. לא הלכה לפני הפסח הרי זו אסורה בעלמא בלבד שהרי לא חל עליה עדיין האיסור, אלא שיש לחשוש שמא תעבור על תנאו לאחר הפסח, ונמצא למפרע שעברה על איסור ההנאה ממנו.12ושואלים: אימא סיפא אמור את סופה של אותה משנה: אם הלכה אחר הפסח — הרי הוא ב"בל יחל דברו". ונברר: ואי ואם מדובר שלא איתהני נהנתה לפני הפסח, מי איכא האם יש אפשרות שתעבור על "בל יחל"? הרי לא עברה על הנדר! אלא פשיטא פשוט שמדובר כאן דאיתהני שנהנתה לפני הפסח, ואם הלכה אחר הפסח לפני החג — נמצא שעברה על הנדר. אלמא מכאן שמיתהני שנהנית, כלומר, שרשאית היא ליהנות למרות שאחר כך אפשר שתעבור על התנאי ותבוא לידי עבירה על הנדר,13ותיובתא וקושיה חמורה אם כן על דעת רב יהודה!14ומשיבים: כי קתני כאשר שנינו במשנה הרי זה דאי איתהני שאם נהנה בדיעבד הרי זה ב"בל יחל דברו", ולא שנה שם שייהנה לכתחילה.15תנן שנינו במשנה: "שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח", אם הלכה לפני הפסח — אסורה בהנאתו עד החג, שהרי חל הנדר, ומותרת לילך אחר הפסח.16ונדייק מכאן: דווקא אם הלכה לפני הפסח — אסורה, אך אם לא הלכה — לא אסורה, ומותרת להנות ממנו, ואין חוששים שמא תלך ותעבור ב"בל יחל". וקשה על רב יהודה שאומר שלא תעשה לכתחילה מעשה שיביא להחלת הנדר!17אמר רבא: הוא הדין שאפילו אם לא הלכה — אסורה, אלא עדיין יש הבדל: אם הלכה — אסורה ואם נהנתה ממנו לוקה, לא הלכה — אסורה בעלמא סתם להנות ממנו, כדברי רב יהודה, מפני החשש שמא לא תקיים הנדר ותלך לבית אביה לפני הפסח.18מיתיבי מקשים עוד על רב יהודה מברייתא: האומר "ככר זו אסורה עלי היום אם אלך למקום פלוני למחר", אכל את הככר היום — הרי זה ב"בל ילך" מחר. הרי שמותר לו לאכול, ואין חוששים שמא ילך למחר!19ודוחים: מה הקושיה? מי קתני האם שנה "אוכל" לכתחילה את הככר? "אכל" קתני שנה, והכוונה דכי שכאשר אכל הרי זה ב"בל ילך".20ושנינו בהמשך: הלך ביום השני — הרי זה ב"בל יחל דברו". ונדייק, שאמר בלשון בדיעבד "הלך", אבל מהלך, כלומר, לכתחילה — לא. ודבר זה נוח לדעת רב נחמן, שמותר לו לאכול היום ולהחיל את הנדר, ולכן אם אכל — אסור לו ללכת. אבל לשיטת רב יהודה, שאסור לו לאכול את הככר היום, נמצא שלא חל הנדר כלל. וקשיא וקשה על דברי רב יהודה!21ומשיבים: אמר יכול היה לומר לך רב יהודה: הוא הדין דליתני שהיה יכול לשנות "מהלך", אלא איידי דקתני רישא על ידי ששנה בתחילה "אכל" בלשון עבר דלא מיתני ליה שאין יכול לשנות לו כאן "אוכל", שהרי לשיטת רב יהודה אסור לו לאכול, ולכל הדעות אינו צריך לכתחילה לאכול — משום כך שמר את הסגנון האחיד, ולכן תני סיפא שנה בסופה "הלך", ולא שנה "מהלך". ונמצא איפוא שלא הצלחנו להוכיח כדברי אחד מן החולקים.22א שנינו במשנה: האומר לאשה "קונם שאני משמשך", הרי זה ב"בל יחל דברו". ושואלים: איך יכול הוא לאסור דבר זה על עצמו והא משתעבד והרי משועבד הוא לה מדאורייתא מן התורה לתשמיש דכתיב שנאמר: "שארה כסותה וענתה לא יגרע" שמות כא, י ו"עונתה" הוא החיוב לשמש איתה!23ומשיבים: אכן אם נדר בלשון זו אין הנדר קיים, אלא באומר "הנאת תשמישך אסורה עלי", והא והרי לא קא ניחא ליה נוח לו בתשמיש, שהרי מסיבה זאת נדר את נדרו. וכיון שהנאת התשמיש הבאה לו ממילא, אסורה עליו, ובהנאה זו הוא אינו חייב, ומשום כך בפועל נאסר עליו התשמיש מחמת הנדר.24והרי זה כעין מה שאמר רב כהנא: אשה שנודרת ואומרת לבעלה "תשמישי עליך" בקונם — כופין אותה ומשמשתו, ומדוע — כיון דשעבודי משעבדת ליה שהיא משועבדת לו לתשמיש כחלק מחובות הנישואין. אבל אם אמרה בנדרה "הנאת תשמישך עלי" — אסור לבעלה לשמש איתה, לפי שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו, וכיון שהיא נהנית מן התשמיש והיא אסרה על עצמה את ההנאה — הרי אסור עליו לכפות אותה לאיסור.25ב משנה אמר "שבועה שאיני ישן", או שאמר "שאיני מדבר", או "שאיני מהלך" — אסור בכל אלה. אמר "קרבן לא אוכל לך", או אמר "הא קרבן שאוכל לך", או "לא קרבן לא אוכל לך" — בכל אלה מותר.
