ביאור שטיינזלץ על נדרים מ״ה

1 איבעית אימא אם תרצה אמור הסבר אחר: הא זה שאינו הפקר גמור עד שיזכו בו — הרי זה במקרה דאפקריה באנפי תרין שהפקירו בפני שנים בלבד. והא וזה שנאמר שהוא הפקר גמור הרי זה במקרה דאפקריה באפי תלתא שהפקירו בפני שלושה. שאמר ר' יוחנן משום בשם ר' שמעון בן יהוצדק: כל המפקיר בפני שלשה — הוי הריהו הפקר, בפני שנים — לא הוי אינו הפקר.

2 ור' יהושע בן לוי אמר: דבר תורה אפילו באחד שמפקיר בפניו — הוי הריהו הפקר, ומה טעם אמרו חכמים שיהא הפקר בשלשה — לא מעצם דין ההפקר, אלא כדי שיהא אחד זוכה ושנים מעידין גם על ההפקר וגם על הזכיה.

3 א משנה השותפין שנדרו הנאה זה מזה — אסורין ליכנס לחצר המשותפת לשניהם, שהרי כל אחד יש לו חלק בה והאחר אסור ליהנות מחלקו. ר' אליעזר בן יעקב אומר: שניהם מותרים, כי אפשר לומר שכיון שלכל אחד יש חלק בחצר, הרי זה נכנס לתוך חלקו שלו, וזה נכנס לתוך שלו.