1א גמרא סברוה סברו הלומדים מתחילה: מאי מה לשון "לחולין" — כוונתו לא לחולין ליהוי יהיה, אלא קרבן. שמתוך השלילה אנו מבינים שכוונתו שהדבר הזה יהיה כהקדש.2ונברר: מני מתניתין כשיטת מי היא משנתנו? אי אם תאמר שהיא כשיטת ר' מאיר — הלא ר' מאיר לית ליה אין לו, אינו מקבל את ההנחה שמכלל לאו לא אתה שומע הן כן. דתנן שכן שנינו במשנה, ר' מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן שהתנה עימם משה כאשר נתן להם את עבר הירדן במדבר לב, כט-ל, שהוא תנאי כפול, שמפרש בו מה יהיה אם יתקיים התנאי וגם מה יהיה אם לא יתקיים התנאי, אם לא כפל את התנאי — אינו תנאי. משמע שהוא סבור שמכלל לאו אי אפשר ללמוד הן, או להיפך.3אלא יש לומר כי משנתנו כשיטת ר' יהודה היא. על כך מקשים: אם כן, אימא סיפא אמור את סופה של המשנה, ר' יהודה אומר: האומר "ירושלים" לא אמר כלום. ונדייק: מדסיפא מתוך שבסופה חולק ר' יהודה — משמע שרישא לאו ראשה לא דווקא כשיטת ר' יהודה היא!4ודוחים: אפשר לומר כי כל המשנה כולה כשיטת ר' יהודה היא, והכי קתני וכך שנה, כך צריך להבין את הלשון: כל אלו דברי ר' יהודה, שר' יהודה אומר ומסביר: האומר "ירושלים" — לא אמר כלום, כי ביטוי זה אין לו משמעות.5ושואלים: והאם החסרון הוא רק בביטוי "ירושלים" כשלעצמו שאין בו קבלת נדר בשלימות, וכי אמר וכאשר אומר "כירושלים", האם לשיטת ר' יהודה מי מיתסר האם נאסר בכך? והתניא והרי שנינו בברייתא, ר' יהודה אומר: האומר "כירושלים" — לא אמר כלום, עד שידור בדבר הקרב בירושלים! ואם כן יש לחזור להבנה הפשוטה שר' יהודה חולק על דעת החכם הראשון במשנה!6ודוחים: יש לפרש באופן אחר ולומר כי המשנה כולה שיטת ר' יהודה היא, וכפי שאמרנו קודם. ולענין הסתירה להסבר זה בשיטת ר' יהודה — הרי זו מחלוקת של תרי תנאי אליבא שני תנאים על פי שיטתו של ר' יהודה, שהאחד אומר ש"כירושלים" הוא גם לשון נדר, והאחר אומר שאפילו "כירושלים" אינה נדר.7א תניא שנויה ברייתא: האומר "חולין" "החולין" "כחולין", בין שאמר "שאוכל לך" ובין שאמר "שלא אוכל לך", בכל אלה — הרי זה מותר, שאין כאן נדר. ואם אמר "לחולין שאוכל לך" — אסור. אמר "לחולין לא אוכל לך" — מותר.8ונברר: רישא מני ראשה, תחילתה של אותה ברייתא, כשיטת מי היא — כשיטת ר' מאיר היא, דלית ליה שאין לו, שאינו מקבל את הסברה שמכלל לאו אתה שומע הין, ולכן אף אם אמר "חולין יהא מה שלא אוכל לך" — לא התכוון לומר שמה שאוכל ממנו יהיה כקודשים.9אולם אימא סיפא אמור את סופה של הברייתא ששנינו בה: אם אמר "לחולין לא אוכל לך" — מותר. והתנן והרי שנינו במשנה: אם אמר "לקרבן לא אוכל לך" ר' מאיר אוסר. וקשיא לן והיה קשה לנו: הא לית ליה הרי אין לו לר' מאיר הסברה שמכלל לאו אתה שומע הין, ומדוע כשאמר "לקרבן לא אוכל לך" נאסר? שהרי הדבר מתפרש כאילו אמר "לא קרבן מה שלא אוכל לך" ומכאן שמה שיאכל יהא כקרבן, אבל את המסקנה זו המתבססת על "מכלל לאו אתה שומע הן" אין ר' מאיר מקבל!10ולתרץ קושי זה אמר ר' אבא: כשהוא אומר בלשון זו, נעשה כאומר: לקרבן יהא, לפיכך לא אוכל לך. ולדרך זו הכא נמי כאן גם כן כשאמר "לחולין לא אוכל לך" יש לפרש כי הכי קאמר ליה כך הוא אומר לו: לא חולין ליהוי יהיה דבר זה, אלא קרבן, לפיכך לא אוכל לך, והריהו אסור!11ומתרצים: האי תנא תנא זה של הברייתא סבר לה סבור הוא כשיטת ר' מאיר בחדא בדבר אחד ופליג עליה בחדא וחולק עליו בדבר אחד; כיצד? סבר לה כותיה בחדא סובר הוא כמותו בדבר אחד דלית ליה שאין לו מכלל לאו אתה שומע הין, ופליג עליה בחדא וחולק עליו בדבר אחד בענין קרבן. שסבור שגם אם אמר "לקרבן לא אוכל לך" אין לפרש כוונתו "לקרבן יהיה ולפיכך לא אוכל", אלא צריך שיאמר לשון נדר מפורשת. והוא הדין לאמור בברייתא — אם אמר "לחולין לא אוכל לך".12רב אשי אמר: את הסתירה בברייתא אפשר לתרץ לדעת ר' מאיר באופן אחר; הא דאמר זה כשאומר "לחולין" — אינו אוסר, שאין בכך לשון נדר, והא דאמר וזה כשאומר "לא לחולין", שמשמע בבהירות: לא ליהוי יהיה חולין אלא כקרבן, ודבר זה נחשב כדיבור מפורש, אפילו לדברי ר' מאיר.13ב שנינו במשנה שהאומר "טהור", או "טמא", או "נותר", או "פיגול" — אסור. בעי שאל רמי בר חמא: האומר על דבר מסויים "הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים", מהו — האם יש כאן נדר אוסר, או לא?14ומקשים: אי דקאמר בהדין לישנא אם שאומר בזו הלשון בדיוק — הלא בהיתרא קא מתפיס בדבר המותר הריהו מתפיס, שהרי בשר זבח שלמים לאחר זריקת הדם על גבי המזבח מותר באכילה, ואם כן אין פה איפוא נדר בדבר שיש בו מעילה ואיסור! אלא צריך לפרש את השאלה בדרך הבאה: כגון דמחית שמניח בשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים במקום אחד ומחית דהיתרא גביה ומניח דבר של היתר לידו ואמר: "זה כזה", אז נשאלת השאלה: מאי מה יהא הדין? מה היתה כוונתו, האם בעיקרו של זבח השלמים קא מתפיס הריהו מתפיס, שכוונתו שההיתר יהא דינו כשלמים מעיקרם, שהם אסורים בהנאה עד שייזרק הדם, או בהיתרא קא מתפיס בדבר של היתר הוא מתפיס? שהרי בשר זבח השלמים המונח לפניו הוא לאחר זריקת הדם ומותר באכילה, ומה שאמר "זה כזה" אינו מתפיס דין קרבן עליו.15אמר רבא לפתור את השאלה, תא שמע בוא ושמע ממה שנינו במשנתנו: האומר על מאכל שהוא אסור עליו כנותר או כפיגול. — הרי זה אסור.
