1תניא שנויה ברייתא : המודר הנאה מחבירו — אין מתירין לו את נדרו אלא בפניו של חבירו. שואלים: מנא הני מילי מניין הדברים הללו? אמר רב נחמן: דכתיב שנאמר: "ויאמר ה' אל משה במדין לך שב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" שמות ד, יט, אמר לו ה' למשה: במדין נדרת ליתרו שלא תחזור למצרים — לך והתר נדרך במדין. ומניין שנדר? דכתיב שנאמר: "ויואל משה לשבת את האיש" שמות ב, כא ומפרשים "ויואל" — מלשון "אלה", ואין אלה אלא שבועה, דכתיב שנאמר: "ויבא אתו באלה" יחזקאל יז, יג.2וראיה אחרת לעצם ההלכה שאין מתירים אלא בפניו, שנאמר בצדקיהו המלך: "וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלהים חיים" דברי הימים ב לו, יג. ושואלים: מאי מרדותיה מה היתה מרידתו? ומשיבים: אשכחיה מצא אותו צדקיה לנבוכדנצר דהוה קאכיל ארנבא שהיה אוכל ארנבת חיה והתבייש נבוכדנצר בדבר. אמר ליה לו : אישתבע לי דלא מגלית עילוי ולא תיפוק מילתא הישבע לי שלא תגלה עלי ולא יצא הדבר לרבים. אישתבע נשבע לו.3לסוף הוה קא מצטער היה מצטער צדקיהו בגופיה בגופו, בעצמו, מפני שרצה לספר ולא יכול היה מפני השבועה שנשבע. איתשיל אשבועתיה נשאל על שבועתו לפני חכמים והתירו לו, ואמר, וסיפר את הדבר ברבים. שמע נבוכדנצר דקא מבזין ליה שמבזים אותו בגלל מה שעשה. שלח ואייתי והביא סנהדרין וצדקיהו לפניו. אמר להון להם לסנהדרין: חזיתון מאי קא עביד ראיתם מה עשה צדקיהו? לאו הכי אישתבע בשמא דשמיא ד"לא מגלינא" וכי לא כך נשבע בשם שמים "שאיני מגלה"? אמרי ליה אמרו לו : איתשלי אשבועתא נשאל על השבועה.4אמר להון להם : מתשלין אשבועתא וכי נשאלים על השבועה? אמרי ליה אמרו לו: אין כן. אמר להו להם: בפניו של האיש שנשבע לו נשאלים, או אפילו שלא בפניו? אמרי ליה אמרו לו: בפניו דווקא. אמר להון להם: ואתון מאי עבדיתון ואתם מה עשיתם, מאי טעמא מה טעם לא אמריתון אמרתם לצדקיהו שאינו יכול להישאל על נדרו אלא בפני? מיד נתקיים בהם "ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון" איכה ב, י. אמר ר' יצחק: ששמטו כרים שהיו יושבים עליהם כדיינים מתחתיהם, להורות ששגו בדבר הלכה.5ב משנה בהמשך לדברי חכמים במשנה הקודמת שאין פותחים בנולד, ר' מאיר אומר: יש דברים שהן כנולד ואינן בעצם כנולד, ואין חכמים מודים לו. כיצד? אמר "קונם שאני נושא את פלונית שאביה רע" אמרו לו: מת אביה, או שעשה תשובה. או שאמר "קונם לבית זה שאני נכנס שהכלב רע בתוכו, או שהנחש בתוכו" אמרו לו: מת הכלב, או שנהרג הנחש — הרי הן כנולד, ובכל זאת אינו כנולד, ופותחים בהם. ואין חכמים מודים לו.6ג גמרא שנינו במשנה שלדעת ר' מאיר יש דבר שהוא דומה לנולד ואינו נולד, כגון שנדר "קונם שאני נכנס לבית זה שהכלב רע בתוכו או שהנחש בתוכו ", שאם מת הכלב הרי זה אינו כנולד. ותוהים: הלוא מת ודאי נולד הוא! שלא היה הדבר כן בשעת הנדר, ומדוע אומר ר' מאיר שאינו כנולד? אמר רב הונא: נעשה כתולה נדרו בדבר, כלומר, אנו מבינים את נדרו כנדר על תנאי, שכל עוד קיים הכלב לא יכנס לבית, שכיון שפירש ואמר שמפני זה נדר, הרי כאשר נשתנה המצב — בטל הנדר. ור' יוחנן אמר: הכוונה היא שכך פותחים לו: כבר מת הכלב וכבר עשה האב תשובה לפני שנדר, קאמרי ליה אומרים לו לנודר, שנמצא שהיה זה נדר טעות מעיקרו.7מתיב מקשה ר' אבא מן המשנה להלן: אמר "קונם שאיני נושא לפלונית שהיא כעורה", והרי היא נאה, או שאמר "קונם שאיני נושא את פלונית לפי שהיא שחורה", והרי היא לבנה, או "קצרה", נמוכה והרי היא ארוכה גבוהה — מותר בה. לא מפני שכעורה ונעשת נאה, או שחורה ונעשת לבנה, או קצרה ונעשת ארוכה — אלא שהנדר היה טעות מתחילתו. בשלמא נניח לרב הונא שאמר נעשה כתולה נדרו בדבר, אם כן תנא שנה במשנתנו מקרה של תולה נדרו בדבר, שאף שנדר כראוי אלא היה זה על תנאי שאכן היא כעורה וכדומה, ותנא ושנה גם נדר טעות. אלא לדעת ר' יוחנן שאמר שיש להסביר שנדרו בטל משום שאומרים לו שעוד בטרם נדר כבר מת הכלב וכבר עשה האב תשובה, אם כן למה לי למתני תרי זימני לשנות שתי פעמים נדר טעות? ומעירים: אכן, קשיא קשה הדבר.8א משנה ועוד אמר ר' מאיר: פותחין לו לאדם בהתרת הנדר מן הכתוב שבתורה, ואומרין לו: אילו היית יודע שעל ידי הנדר שאתה עושה אתה עובר על "לא תקם" ויקרא יט, יח, או על "לא תטר" ויקרא יט, יח, או על "לא תשנא את אחיך בלבבך" ויקרא יט, יז, או על "ואהבת לרעך כמוך" ויקרא יט, יח. וכן על "וחי אחיך עמך" ויקרא כה, לו שהוא המודר עני ואין אתה יכול לפרנסו בגלל הנדר שנדרת. אם אמר הנודר: אילו הייתי יודע שהוא כן, שיש בכך איסורים אלה, לא הייתי נודר — במקרה זה הרי זה מותר.9ב גמרא אמר להו להם רב הונא בר רב קטינא לרבנן לחכמים: נימא שיאמר הנודר לגבי הטענה האחרונה: כל מי דמעני שנעשה עני לאו לא עלי הוא נפיל נופל ולא דווקא אני צריך לדאוג לו. מאי דמטי לי מה שמוטל עלי לפרנסו בהדי כולי עלמא מפרנסנא ליה יחד עם שאר אנשים אפרנס אותו כשאני נותן מעות לגבאי הצדקה. אמרי ליה אמרו לו: אני אומר כל הנופל לעניות ונזקק לעזרה אינו נופל ונזקק לידי גבאי צדקה תחלה, אלא קודם מתרושש מעט, ובאותו זמן אפשר עדיין לתמוך בו בעזרה אישית כדי שלא יגיע לידי עניות גמורה.10ג משנה פותחין לאדם בכתובת אשתו, שאם על ידי נדרו כגון שנדר ממנה הנאה יצטרך לגרש את אשתו, פותחים לו במה שלא העלה בדעתו כמה יקשה עליו לשלם את כתובתה.11ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה והיתה כתובתה ארבע מאות דינרים. ובא לפני ר' עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה. אמר לו: רבי, שמונה מאות דינרין הניח אבא בירושה. נטל אחי ארבע מאות מהם, ואני ארבע מאות. לא דיה לאשתי שתטול היא מאתים ואני מאתים? אמר לו ר' עקיבא: אין טענה זו מועילה, אפילו אתה מוכר שער ראשך — אתה נותן לה כתובתה. אמר לו: אילו הייתי יודע שהוא כן, שאני צריך לתת לה את כל רכושי — לא הייתי נודר. והתירה ר' עקיבא להנות מנכסי בעלה.12ד גמרא על הביטוי שאמר ר' עקיבא "אתה מוכר שער ראשך" תוהים: מטלטלי מי משתעבדי מטלטלים האם הם משתעבדים לפרעון כתובה? אמר אביי: מדובר כאן שירש מאביו קרקע שוה שמונה מאות דינר. ומקשים: והקתני והרי הוא שונה "שער ראשו", ושער ראשו מטלטלי מטלטלים הוא! ומתרצים: הכי קאמר כך אמר: את הכתובה חייב אתה לתת מן הקרקע, ואפילו על ידי כך תגיע למצב בו אתה מוכר שער ראשך ואוכל משום שאין לך מקור אחר לפרנסה.13ושואלים: האם שמעת מינה שומע אתה מכאן כי אין מסדרין לבעל חוב, שגובים הכל מן החייב, ואין עושים הסדר עם הנושים שישאירו לו מעט כדי שיוכל להתקיים? ודוחים: אמר רב נחמן בר' יצחק:
