1לאו אתה שומע הן! ואלא תאמר שהוא כשיטת ר' יהודה החלוק על ר' מאיר, אולם לשיטתו אין הדבר צריך להיאמר שהרי היינו רישא זהו שכתוב בתחילה בפרק הקודם, שנאמר במשנה שהעמדנו אותה כדעת ר' יהודה שהאומר "לחולין" — הרי זה נדר!2ומשיבים: אכן, שיטת ר' יהודה היא, אולם איידי דקתני מתוך ששנה במשנתנו אחרי כן "כבשר חזיר", "כעבודה זרה", להכי קתני לכך, מפני כן, שנה כדרך אגב גם "חולין" עמהם, אף שאין הדבר צריך.3רבינא אמר, הכי קתני כך שנינו: ואלו הם הדברים המותרין לגמרי שאין בהם נדר כלל — הנודר "כחולין", "כבשר חזיר", "כעבודה זרה". ואי ואם לא תנא היה שונה חולין כאן, הוה אמינא הייתי אומר כי למרות שמן התורה אין כאן נדר, מכל מקום עדיין בעי צריך הנדר שאלה, שצריך הנודר להישאל לחכם ולמצוא היתר לנדרו.4ומקשים: ומי איכא לאסוקי על דעתא הכי והאם יש מקום להעלות על הדעת כך, פירוש כזה? הא מדקתני סיפא הרי ממה ששנה בסוף: האומר לאשתו "הרי את עלי כאימא" — פותחין לו פתח ממקום אחר, מכלל הדברים אתה למד שבמקרים שמנה ברישא בתחילה לא בעיא צריכה שאלה כלל! אלא צריך לחזור מדברי רבינא ומחוורתא מחוור, ברור כפי שהסברנו קודם שהמשנה כשיטת ר' יהודה היא, וחולין ממילא נסבה הביא אותה, כלומר, בדרך אגב הובאה לשון זו, להשלים את הדברים.5לגופם של הדברים שואלים: מנהני מילי מניין הדברים הללו, מה המקור במקרא לכך שהמתפיס נדר בדבר האסור אינו נדר? ומשיבים, אמר קרא הכתוב: "איש כי ידר נדר לה'" במדבר ל, ג וכוונתו — עד שידור בדבר הנדור, כלומר, הוא נודר איסור על דבר, ותולה אותו בדבר שאיסורו בא מחמת נדר ולא בדבר האסור מעצמו.6ומקשים: אי הכי אם כך אתה דורש, אם כן אפילו תלה נדרו בדבר האסור נמי גם כן יחול נדרו, דהא כתיב שהרי נאמר בהמשך הפסוק "לאסר אסר על נפשו"! משמע שהוא אוסר משום דבר האסור. ודוחים: הכתוב "לאסר אסר" מבעי ליה לכדתניא נצרך לו לפי הדרש ששנינו בברייתא: איזהו איסר האמור בתורה כו', שנודר איסור על עצמו ומתפיסו באיסור שכבר חל עליו, וגם שם מדובר שאותו איסור שהוא תולה בו, מקורו בנדר.7א שנינו במשנה: האומר לאשתו "הרי את עלי כאימא" — פותחין לו פתח ממקום אחר, ואף שאין בדבריו כלום, שהרי תלה נדרו בדבר האסור, מכל מקום צריך להישאל על כך לחכם ואין אומרים לו שאין זה נדר. ורמינהו ומשליכים, מראים סתירה, ממה ששנינו במקום אחר: האומר לאשתו "הרי את עלי כבשר אימא", או "כבשר אחותי", או "כערלה", או "ככלאי הכרם", שהם איסורי הנאה — לא אמר כלום ומשמע שאף אינו צריך להישאל לחכם על כך!8אמר אביי: אין זו סתירה, ואפשר לפרש כך: לא אמר כלום — מדאורייתא מן התורה, שאכן מדין תורה אין זה נדר, ואולם מכל מקום צריך שאלה — מדרבנן מדברי סופרים. רבא אמר: הא זו, הברייתא מדברת בתלמידי חכמים והם יודעים שביטוי כגון זה אינו נדר, הא זו, המשנה מדברת בעם הארץ, שכדי שלא יבוא לזלזל בנדרים החמירו עליו שיצטרך להישאל במקרה זה אף שאין כאן באמת נדר.9והתניא ואכן כן שנינו בברייתא: הנודר ומתפיס נדרו בספר תורה — לא אמר כלום, כלומר, אין זה נדר כלל. ואמר ר' יוחנן: ומכל מקום צריך שאלה לחכם כדי להתיר אותו. ואמר רב נחמן: ואם הוא תלמיד חכם אינו צריך שאלה. ומכאן שבנדרים מסויימים מחמירים על עם הארץ שישאל לחכם, אף על פי שבאמת אין זה נדר.10א תניא שנויה ברייתא: הנודר בתורה — לא אמר כלום ואין זה נדר. אבל אם נדר במה שכתוב בה, מכיון שכתובים בה שמות ה' — הרי זה כנודר בשם ולכן דבריו קיימין. נדר בה ובמה שכתוב בה — דבריו קיימין.11על הברייתא הזו תוהים: תחילה קתני שנה "במה שכתוב בה" — דבריו קיימין, ואם כן, אם נדר "בה ובמה שכתוב בה" צריך עוד למימר לומר שדבריו קיימים? והרי מובן הדבר, שהרי זה נכלל במה שאמרנו קודם!12אמר רב נחמן: לא קשיא אין זה קשה; הא זו — דמחתא אורייתא אארעא שמונחת התורה על הארץ, כלומר, במקום אחר, הא זו — דנקיט לה בידיה שמחזיק אותה בידו. וכך הוא טעמם של דברים: אם התורה מחתא על ארעא מונחת על הארץ — דעתיה אגוילי דעתו על הגוילים, כלומר, על גופו של הספר שהוא הקלף עצמו, וכשהוא נודר אז "בתורה" או אפילו אמר "במה שבתוכה", כוונתו היא על הספר המוחשי, והנודר בו אינו נדר, אלא אם כן אמר גם "בה" וגם "במה שבתוכה". אבל נקט לה בידיה מחזיק אותה בידו — דעתיה דעתו על האזכרות שמות ה' שבה ויש בכך משום נדר, שאם אמר "במה שבתוכה", כוונתו למה שכתוב בה.13ואיבעית אימא ואם תרצה אמור: כל הברייתא מדברת דמחתא שהיא מונחת על ארעא הארץ והא קא משמע לן ודבר זה השמיע לנו: דאף על גב דמחתא שאף על פי שהיא מונחת על ארעא הארץ כיון שאמר "במה שכתוב בה" — מהני מועיל כנדר. ואת לשון המשנה יש להסביר לפי סגנון "זו ואין צריך לומר זו" קתני שנה. שהסביר תחילה דין אחד "במה שכתוב בה" שיש בו חידוש, ואחר כך אמר דין פשוט יותר, וכאילו אמר: ואין צריך לומר כאשר נדר "בה ובמה שכתוב בה" שהדין כמו כן.14ואי בעית אימא ואם תרצה אמור באופן אחר: כולה מציעתא נמי כל הפיסקה האמצעית גם כן שאומר "בה ובמה שכתוב בה" ונדר הוא, מדובר דנקיט ליה בידיה שמחזיק אותה, את התורה, בידו. והא קא משמע לן ודבר זה השמיע לנו: כיון דנקיט ליה בידיה שמחזיק אותה בידו, אף על גב דלא אמר אף על פי שאינו אומר אלא "בה" ואינו מפרש "במה שכתוב בה" — הריהו כמאן דאמר כמי שאומר "במה שכתוב בה" דמי נחשב, ולכן נאסר.15ב משנה האומר "קונם שאני ישן", שאוסר על עצמו בקונם לישון, או "קונם שאני מדבר", או "קונם שאני מהלך", או האומר לאשה "קונם שאני משמשך מקיים איתך יחסי אישות "— הרי זה נדר, ועובר ב"לא יחל דברו" אם לא קיים את הנדר.16ג גמרא איתמר נאמר שנחלקו אמוראים בשאלה הבאה: אמר "קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר", אמר רב יהודה אמר רב: אל ישן היום, שמא ישן למחר, ואז נמצא למפרע שעבר היום על הנדר. ורב נחמן אמר: ישן היום, ולא חיישינן ואין אנו חוששים שמא ישן למחר, שהרי על היום לא היה בינתיים שום איסור, ולמחר, כיון שאסר עצמו בכך — יזהר ולא יישן. ומוסיפים: ומודה רב יהודה באומר "קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום" שאם רוצה שישן היום, שבשנתו היום אין כל חשש איסור, אלא שעל ידי כך חל עליו איסור לישון למחר.
