ביאור שטיינזלץ על נדרים ל״ב

1 מפני שנתעסק במלון תחלה ולא נפנה מיד למצות המילה, שנאמר "ויהי בדרך במלון" שמות ד, כד.

2 רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק שלא נימול, שנאמר: "כי חתן דמים אתה לי" שמות ד, כה, צא וראה מי קרוי חתן במקרה זה — הוי אומר זה התינוק, שהרי הוא שנכנס על ידי המילה לברית אברהם.

3 דרש ר' יהודה בר ביזנא: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו מלאכי החבלה "אף" ו"חימה", ובלעוהו, ולא שיירו ממנו אלא רגליו. מיד "ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה" שמות ד, כה, מיד "וירף ממנו" שמות ד, כו.

4 באותה שעה ביקש רצה משה רבינו להורגן, שנאמר: "הרף מאף ועזב חמה" תהלים לז, ח, משמע שרצה לפגוע בהם. ויש אומרים: לחימה הרגו, שנאמר: "חמה אין לי" ישעיה כז, ד. ושואלים: איך אפשר לומר שנהרג חימה, והכתיב והרי נאמר בדברי משה עצמו מאוחר הרבה יותר: "כי יגרתי מפני האף והחמה" דברים ט, יט! ומשיבים: תרי שני סוגים של חימה הוו הם. ואיבעית אימא ואם תרצה אמור: גונדא הגדוד, הצבא של חימה נותר, ולא חימה עצמו.

5 תניא שנויה ברייתא רבי אומר: גדולה מילה, שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו, ולא נקרא תמים אלא על שם מצות מילה, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" בראשית יז, א, וכתיב ונאמר: "ואתנה בריתי ביני ובינך" דברים ט, ב.

6 דבר אחר: גדולה מילה, ששקולה כנגד כל המצות שבתורה, שנאמר: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל" שמות לד, כז. דבר אחר: גדולה מילה, שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" ירמיה לג, כה, וברית שקיימת תמיד, ביום ובלילה, היא ברית המילה.

7 ומעירים: ופליגא וחלוקה אימרה זו על דברי ר' אליעזר. שאמר ר' אליעזר: גדולה תורה, שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" וגו'. ולדעתו הברית שאותה מקיימים יומם ולילה היא התורה, כאמור: "והגית בו יומם ולילה" יהושע א, ח.

8 אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו "התהלך לפני והיה תמים" אחזתו רעדה. אמר: שמא יש בי דבר מגונה שעשיתי ולכן אינני נקרא תמים. כיון שאמר לו "ואתנה בריתי ביני ובינך" יהושע א, ב נתקררה נחה דעתו, שהבין שהכוונה היא להסרת הערלה, והיא הפוגמת.

9 נאמר שם: "ויוצא אתו החוצה" יהושע טו, ה, אמר אברהם לפניו: רבונו של עולם, הסתכלתי במזל שלי ואין לי אלא בן אחד וכבר נולד לי בן, והוא ישמעאל. אמר לו: צא מאיצטגנינות ראיה בכוכבים שלך, אין מזל לישראל, כלומר, אין המזל קובע לגבי ישראל.

10 אמר ר' יצחק: כל המתמים עצמו נוהג בתמימות — הקדוש ברוך הוא מתמים עמו נוהג עימו בשלימות, שנאמר: "עם חסיד תתחסד עם גבור תמים תתמם" שמואל ב כב, כו.

11 אמר ר' הושעיא: כל המתמים עצמו — שעה הזמן, הגורל עומדת לו והוא מצליח, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים", וכתיב ונאמר: "והיית לאב המון גוים" בראשית יז, ד.

12 אמר רבי: כל המנחש שמנסה לנחש ולמצוא סימנים — לו נחש, הניחוש פוגע בו, שנאמר: "כי לא נחש ביעקב" במדבר כג, כג. ושואלים: והא והרי בלמ"ד אל"ף כתיב נאמר שלא נאמר "כי לו נחש" כפי שדרשנו, אלא "כי לא נחש"! אלא משום מדה כנגד מדה, כיון שהוא מנחש — לכן הדבר פוגע בו.

13 תני שנה אהבה בריה בנו של ר' זירא: כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו קרוב לקדוש ברוך הוא, במחיצה במקום שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה, שנאמר: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" במדבר כג, כג כלומר, לישראל נאמרים דברים שאפילו המלאכים אינם יודעים, מפני שישראל קרובים יותר לה' מן המלאכים.

14 אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים — מפני שעשה אנגרייא שעבוד בתלמידי חכמים, שנאמר: "וירק את חניכיו ילידי ביתו" בראשית יד, יד, וחניכיו הללו היו תלמידיו בתורה ולקח אותם למלחמה.

15 ושמואל אמר: מפני שהפריז בחן ובדק על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "במה אדע כי אירשנה" בראשית טו, ח. ור' יוחנן אמר: נענש משום שהפריש הרחיק בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר שאמר לו מלך סדום: "תן לי הנפש והרכש קח לך" בראשית יד, כא ואברהם סירב לקבל דבר והחזיר הכל, ואם לא היה שומע בקול מלך סדום ומשאיר הנפש אצלו — היה מקרב את השבויים תחת כנפי השכינה.

16 נאמר: "וירק את חניכיו ילידי ביתו" בראשית יד, יד, רב אמר: שהוריקן בתורה, שלימדם תורה כמי ששופך דבר על מישהו. ושמואל אמר: שהוריקן בזהב, שנתן להם ממון רב כדי שילכו עימו למלחמה.

17 נאמר שלקח "שמנה עשר ושלש מאות" בראשית יד, יד, אמר ר' אמי בר אבא: אליעזר שקול כנגד כולם. איכא דאמרי יש שאומרים: אליעזר בלבד הוא שנרמז כאן, דחושבניה הכי הוי שחשבונו כך הוא, שגימטריה של "אליעזר" היא שלוש מאות ושמונה עשרה.

18 ואמר ר' אמי בר אבא: בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקלי" בראשית כו, ה — "עקב" חושבניה חשבונו בגימטריה הוא מאה ושבעין ותרין מאה שבעים ושתים וכל שנותיו של אברהם היו מאה שבעים וחמש, ו"עקב" שנים שמר את חוקותיו של הקדוש ברוך הוא. משמע שתחילת הכרתו את הבורא היתה בגיל שלוש.

19 ואגב העיסוק בדברים שעל פי גימטריה מביאים עוד מה שאמר רמי בר אבא בדרך דומה:

20 "השטן" בחושבניה בחשבונו בגימטריה תלת מאה ושיתין שלוש מאות ושישים וארבעה כנגד ימות השנה, חוץ מיום הכיפורים שאין הוא שולט בו. ואמר רמי בר אבא: כתיב נאמר בתחילה השם "אברם", וכתיב ונאמר לאחר שנצטווה על המילה ששינה ה' את שמו ל"אברהם" בראשית יז, ה. בתחלה המליכו הקדוש ברוך הוא על מאתים וארבעים ושלשה אברים כגימטריה של "אברם", ולבסוף כשנימול המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים כגימטריה של "אברהם",

21 אלו הן האברים הנוספים: שתי עינים, ושתי אזנים, וראש הגוייה אבר המין, שיהא לו שלטון גמור עליהם ולא יפעלו אלא לפי רצונו בלבד.

22 ואמר רמי בר אבא: מאי דכתיב מהו שנאמר "עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים. ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" קהלת ט, יד-טו. "עיר קטנה" — זה הגוף, "ואנשים בה מעט" — אלו אברים, "ובא אליה מלך גדול וסבב אתה" — זה יצר הרע, "ובנה עליה מצודים וחרמים" — אלו עונות,

23 "ומצא בה איש מסכן וחכם" — זה יצר טוב, "ומלט הוא את העיר בחכמתו" — זו תשובה ומעשים טובים שהיצר הטוב גורם לאדם לעשותם. "ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" כוונתו שבשעת התגברות יצר הרע לית דמדכר ליה אין מי שזוכר אותו ליצר טוב.

24 ובאותו אופן פירשו את הפסוק "החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר" קהלת ז, יט. "החכמה תעז לחכם" — זו תשובה ומעשים טובים, "מעשרה שליטים" — אלו שתי עינים, ושתי אזנים, ושתי ידים, ושתי רגלים, וראש הגוייה, ופה, שהם החלקים החשובים שבהם פועל ונפעל האדם.

25 אמר ר' זכריה משום בשם ר' ישמעאל: ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא להמשיך כהונה משם, כלומר, שגם בניו יהיו כהנים, שנאמר בשם עצמו: "והוא כהן לאל עליון" בראשית יד, יח. כיון שהקדים שם ברכת אברהם לברכת המקום — הוציאה את הכהונה מאברהם, שיהיו בני אברהם כהנים ולא בני שם.

26 ומנין שהקדים ברכת עבד לברכת הרב — שנאמר: "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ וברוך אל עליון" בראשית יט-כ. אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? היית צריך לברך קודם את הקדוש ברוך הוא! מיד נתנה הקדוש ברוך הוא את הכהונה לאברהם, שנאמר: "נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך" תהלים קי, א, ובתריה כתיב ואחריו נאמר: "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק" תהלים קי, ד. כלומר, על בגלל דיבורו "דברתי" של מלכי צדק שדיבר שלא כהוגן, לכן יהיה זרע אברהם כהן לעולם לה'.

27 ומעירים: והיינו דכתיב וזהו שנאמר בדקדוק לשון הכתוב על מלכי צדק "והוא כהן לאל עליון" בראשית יד, יח להדגיש: הוא כהן, ואין זרעו כהן.

29 א משנה אין הבדל בהלכה בין המודר הנאה מחבירו שנאסר בנדר שלא להנות מחבירו כלל, למודר הימנו רק ממאכל, אלא לענין דריסת הרגל בחצירו ובביתו, ושימוש בכלים שאין עושין בהם אוכל נפש.

30 ולכן המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו חבירו גם כלים שעושים בהם מאכל, כגון נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים, שאינם כלים למאכל, ואילו המודר הנאה אסור להשאיל גם כלים אלה.

31 ב גמרא מאן מיהו התנא ששנה משנה זו? אמר רב אדא בר אהבה: שיטת ר' אליעזר היא, דתניא שכן שנינו בברייתא ר' אליעזר אומר: אפילו ויתור, דבר שכרגיל אנשים מוותרים עליו לאחרים ואין מקפידים בו, אסור במודר הנאה. ולכן נאמר במשנה שהמודר הנאה אסור אפילו לדרוס בחצירו של חבירו, למרות שאין זה דבר שאנשים מקפידים עליו כרגיל.

32 ג שנינו במשנה: המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה וכו'.