ביאור שטיינזלץ על נדרים ע׳

1 אם תפתור בעיה זו בשלילה, ותמצא לומר הא הרי לא אמר לה במפורש שהוא מפר למחר, אם אמר לה "מופר ליכי לך נדרך למחר" מהו הדין? מי אמרינן האם אנו אומרים : למחר לא מצי מיפר יכול להפר דהא קיימיה לנדריה שהרי קיים כבר את נדרו היום על ידי ששתק כל היום, או דלמא שמא : כיון שלא אמר לה במפורש "קיים ליכי לך נדרך היום", כי קאמר כאשר אומר לה "מופר ליכי לך נדרך למחר" מהיום קאמר הוא אומר ומתכוון להפר.

2 ואם תמצא לומר שאפילו הכי כך, כיון שקיימו היום, שהרי אמר שיהא מופר רק מחר — למחר כמאן דאיתיה דמי כמי שישנו, הנדר, נחשב ואינו יכול להפר אותו, אם אמר לה "קיים ליכי לך נדרך שעה" מהו? מי אמרינן האם אנו אומרים : כמאן כמי שאמר לה "מופר ליכי לך לאחר שעה" דמי נחשב, או דלמא שמא : הא הרי לא אמר לה במפורש שיהיה מופר לה לאחר שעה?

3 אם תמצא לומר הא הרי לא אמר לה ואינו מופר לאחר שעה, מיהו מכל מקום אם אמר לה במפורש שהוא מופר לאחר שעה מאי מה יהא הדין? מי אמרינן האם אנו אומרים : נדר זה כיון שקיימו — קיימו ושוב אינו יכול להפר אותו, או דלמא שמא : כיון דכוליה יומא שכל היום כולו הוא בר בן הקמה ובר ובן הפרה שבאותו יום יכול להחליט אם להקים או להפר, כי כאשר אמר "מופר ליכי לך לאחר שעה" מהני מועיל הדבר?

4 ומציעים: תא שמע בוא ושמע פתרון לשאלה זו ממה ששנינו שאם אמרה אשה "הריני נזירה", ושמע בעלה ואמר "ואני", כלומר, גם אני אהיה נזיר — אין יכול להפר עוד את נדרה של אשתו. ויש לשאול: ואמאי ומדוע? נימא נאמר כך בכוונת דבריו: "ואני" שאמר הוא על נפשיה עצמו דהוי שהוא נזיר, ונדר זה בודאי קיים, אבל "הריני נזירה" דילה שלה במשך שעה אחת קיימא קיים הנדר ומשום כך יכול אז להתפיס בו גם את נדר הנזירות שלו, אבל לאחר שעה אי בעי אם ירצה — ליפר יפר, ואם כן, אמאי מדוע אנו אומרים שאין יכול להפר? לאו האם לא משום שכיון שקיימו שעה אחת — קיימו לעולם, ושוב אין לו הפרה? ודוחים: לא, קסבר סבור הוא : כל שאומר "ואני" — כמאן דאמר כמי שאומר "קיים ליכי לך נדרך לעולם" דמי נחשב. ולפיכך נשארו כל השאלות הללו ללא פתרון.

5 א משנה אם מת האב — לא נתרוקנה רשות האב לבעל לארוס, שאין הארוס מקבל את כל הזכות להפר לבדו את נדריה. אבל אם מת הבעל — נתרוקנה רשות לאב ויכול להפר לבדו. בזה יפה כח האב מכח הבעל.

6 ואילו בדבר אחר יפה כח הבעל מכח האב: שהבעל מפר בבגר, כלומר, גם אם האשה היא בוגרת יכול הבעל להפר, ולא רק בנערותה, ואילו האב אינו מפר בבגר, שאין בכוחו להפר את נדריה של בתו אלא עד שתתבגר.

7 ב גמרא ומבררים: מאי טעמא מה טעם לא נתרוקנה רשות לבעל במות האב — שאמר קרא הכתוב: "בנעריה בית אביה" במדבר ל, יז, לומר שכל עוד היא נערה "בנעוריה" אף שנתארסה, הריהי בעיקרה ברשות אביה, וגם אם מת האב — עדיין היא בבית אביה.

8 ושואלים: הלכה זו שאם מת הבעל נתרוקנה רשות לאב מנלן מניין לנו? אמר רבה: שאמר קרא הכתוב "ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה" במדבר ל, ז —

9 מקיש משווה הכתוב נדרים קודמי הויה שניה, שנדרה בהיותה קודם אירוסין "הויה" שניים — לאחר שכבר נתארסה פעם, לנדרים קודמי הויה ראשונה קודם שנתארסה כלל; מה קודמי הויה ראשונה מובן שאב מיפר לחודיה לבדו, אף קודמי הויה שניה, אחרי שכבר נתארסה ונתגרשה או מת הארוס — אב מיפר לחודיה לבדו.

10 ושואלים: אימא הני מילי אמור שדברים אלה שהאב מפר לבד, אמורים בנדרים שלא נראו לארוס, שהארוס לא שמע עליהם כלל, ולא היו ברשותו לקיים או להפר. אבל בנדרים שנראו לארוס — לא מצי מיפר יכול להפר האב לבדו!

11 ומשיבים: אי אם להשמיענו בנדרים שלא נראו לארוס — זה אינו צריך ללימוד מיוחד, משום שדין זה מ"בנעריה בית אביה" במדבר ל, יז נפקא יוצא, נלמד, לומר, שכל עוד היא בבית אביה רשאי אביה להפר את נדריה.

12 א שנינו במשנה שבזה יפה כח האב מכח הבעל, שכאשר מת הארוס נתרוקנה רשותו לאב והוא מפר לבדו, מה שאין כן במת האב שלא נתרוקנה רשותו לארוס. ומאידך גיסא, יפה כוח הבעל מכוח האב, לפי שהאב אינו מפר את נדרי בתו הבוגרת ואילו הבעל מפר את נדרי אשתו אף כשהיא בוגרת. ושואלים: היכי דמי כיצד בדיוק הדבר שהבעל מפר כשהיא בוגרת?

13 אילימא אם תאמר שקידשה כשהיא נערה, ונדרה, ובגרה. מכדי הואיל ומיתה מיתת האב מוציאה את הנערה מרשותו, וגם בגרות מוציאה מרשות אב יהא דינם שווה לענין נדרים: מה על ידי מיתה של האב לא נתרוקנה רשות לבעל, שאם מת האב ולא הספיק להפר אין הארוס לבדו רשאי להפר, אף כשהיא מגיעה לבגרות — לא נתרוקנה רשות האב שהיתה לו בזמן הנערות לבעל!

14 אלא תאמר שקידשה כשהיא בוגרת, ונדרה — הא תנינא חדא זימנא הרי כבר שנינו זאת פעם אחת: הבוגרת ששהתה, שחלפו עליה, שנים עשר חדש הניתנים לה לאחר אירוסיה כדי להכין את צורכי הנישואין, ומאז חייב הארוס במזונותיה, אף שלא כנסה עדיין בנישואין, שיש מי שאומר שהארוס לבדו יכול אז להפר לה. ולשם מה נשנית המשנה פעמיים?

15 ותחילה מעירים כי הא גופא קשיא זו, המשנה עצמה קשה: אמרת אומר אתה דין זה בענין הבוגרת ששהתה שנים עשר חדש, ואולם בבוגרת למה לי שנים עשר חדש של המתנה ושהייה עד לנישואין? הרי שנינו כי בוגרת בשלשים יום סגי די לה, שמן הסתם כבר מתוקנים לה כל צורכי הנישואין, וזמן נישואיה אם לא הוסכם אחרת הוא בתוך שלושים יום! ומתקנים: תני שנה: או בוגרת ששהתה שלושים יום, או נערה ששהתה שנים עשר חדש.

16 מכל מקום קשיא קשה, שאם מדובר במשנתנו במקרה זה, נמצא ששנה פעמיים דין בוגרת! ומתרצים: איבעית אימא אם תרצה אמור: הכא כאן במשנתנו דוקא, כאן הוא עיקר דין זה, ובוגרת קתני התם שנה שם רק משום דבעי איפלוגי שרצה להביא את מחלוקת ר' אליעזר ורבנן וחכמים בפרטי דין זה.

17 איבעית אימא אם תרצה אמור: בוגרת ששנה במשנה שם הוא דוקא, ושם הוא עיקר ההלכה. ומה שנשנה דין זה גם במשנתנו, יש להסביר: איידי דנסיב רישא אגב שהביא בראש המשנה את הלשון "בזה" "בזה יפה כוח האב" — נסיב סיפא נמי הביא גם כן בסוף המשנה את הלשון "בזה" לגבי כוח הבעל, אבל עיקר הלכה זו שייך למשנה האחרת.