ביאור שטיינזלץ על נדרים ע״ח

1 "זה הדבר", לומר, בדיוק כפי שנאמר בכתוב: חכם מתיר, ואין בעל מתיר. תניא אידך שנויה ברייתא אחרת : מה שנאמר "זה הדבר" בא ללמד שבעל מפר ואין חכם מפר. שיכול הייתי לומר: ומה בעל שאין מתיר נדר — בכל זאת מפר אותו, חכם שמתיר נדר אינו דין שאף מפר? תלמוד לומר: "זה הדבר" — בעל מפר ואין חכם מפר.

2 ועוד שנינו במדרש ההלכה: נאמר כאן בענין נדרים "זה הדבר", ונאמר להלן "זה הדבר" בשחוטי חוץ, באיסור לשחוט קרבנות מחוץ למקדש ויקרא יז, ב. מה בשחוטי חוץ מפורש שנאמר הדבר אל אהרן ובניו וכל ישראל כאמור שם "דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל" — אף פרשת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל. ומה כאן בפרשת נדרים במדבר ל, ב, נאמרה הפרשה אל ראשי המטות "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל" — אף להלן נאמר הדבר לראשי המטות.

3 ושואלים: בפרשת נדרים למאי הלכתא למה באה ההלכה בגזירה השווה שהיא בכל ישראל? אמר רב אחא בר יעקב: להכשיר שלשה הדיוטות, שאין צורך בראשי המטות — גדולי ישראל וחכמיהם, דווקא. ומקשים: והא והרי "ראשי המטות" כתיב נאמר שם במפורש! אמר רב חסדא ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת ר' יוחנן: מה שנאמר "ראשי המטות" בנדרים הוא ללמד אפשרות של התרת נדרים גם ביחיד מומחה, שמתיר את הנדר ואין צריך לכך בבית דין.

4 ושואלים: ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא למה, לאיזו הלכה הוצרכו? אמר רב ששת: לומר שיש שאלה בהקדש, שכשם שיכול הנודר נדר להישאל לחכם או לבית דין של שלושה הדיוטות ולהתיר נדרו — כך יכול גם המקדיש להישאל ולהתיר הקדש שהקדיש.

5 ושואלים: לדעת בית שמאי שאמר שאין שאלה בהקדש, הביטוי "ראשי המטות" דכתיב שנאמר בשחוטי חוץ למאי הלכתא למה, לאיזו הלכה נאמר? ומשיבים: בית שמאי לית להו אין להם, אינם מקבלים גזירה שוה זו.

6 ושואלים: הואיל ואין בית שמאי דורשים גזירה שווה זו — "זה הדבר" האמור בפרשת נדרים למאי כתיב למה, לאיזה ענין נאמר? ומשיבים: לומר שיש לנהוג כפי שנאמר בדיוק: חכם מתיר ואין בעל מתיר, ומצד שני — בעל מפר ואין חכם מפר.

7 ועוד שואלים: "זה הדבר" שנאמר בשחוטי חוץ למאי כתיב למה נכתב? ומשיבים: לומר: על השחיטה בחוץ חייב, ואין חייב על המליקה בחוץ, שאף שבמקדש קרבנות העוף נמלקים דווקא, אם מלק מחוץ למקדש — אינו עובר משום "שחוטי חוץ".

8 ושואלים: אלא לבית שמאי אם אינם לומדים גזירה שווה בין פרשת נדרים ושחוטי חוץ, דין זה להכשיר שלשה הדיוטות בהתרת נדרים מנלן מניין לנו? ומשיבים: נפקא להו יוצא, נלמד להם הדבר ממה שפירשו לרב אסי בר נתן.

9 דכתיב שנאמר: "וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל" ויקרא כג, מד והתניא ושנויה ברייתא, ר' יוסי הגלילי אומר: "מועדי" נאמרו, ולא נאמרה שבת בראשית עמהן. בן עזאי אומר: "מועדי" נאמרו ולא נאמר פרשת נדרים עמהן. עד כאן לשון הברייתא.

10 ומסופר: רב אסי בר נתן קשיא ליה הא מתניתא היתה קשה לו ברייתא זו. אתא בא לנהרדעא לקמיה לפני רב ששת ולא אשכחיה מצאו שם, אתא אבתריה בא אחריו למחוזא כדי לשאול דבר זה. אמר ליה לו רב אסי בר נתן: האם אפשר לומר כי מועדי ה' נאמרו, ולא נאמרה שבת בראשית עמהן?

11 והא כתיב והרי נאמר שבת עמהן באותה פרשה עצמה הן בויקרא פרק כג, והן בבמדבר פרק כח! ותו ועוד : איך אפשר לומר מועדי ה' נאמרו ולא נאמרה פרשת נדרים עמהן? והא מסיטרא כתיבא והרי בצד היא כתובה, מיד אחרי פרשת המועדות שבספר במדבר פרק כח! אמר ליה לו רב ששת: הכי קתני כך שנה, כך יש להבין את הדברים:

12 מועדי ה' צריכין קידוש בית דין, שזמני המועדים נקבעים רק על פי בית דין המקדשים את החודש, שבת בראשית אין צריכה קידוש בית דין, שקדושתה חלה מעצמה, ואין צורך בהחלטת בית הדין לשם כך, וזו כוונת מה שאמרו שלא נאמרה שבת עם שאר המועדים.

13 וכך יש להבין גם את דברי בן עזאי: מועדי ה' צריכין מומחה, שאין קביעת המועדים אלא על פי בית דין מומחים, ואין פרשת נדרים צריכין מומחה אלא אפילו בית דין של הדיוטות יכולים להתיר נדרים.

14 ומקשים: והא והרי בפרשת נדרים "ראשי המטות" כתיב נאמר במדבר ל, ב, ואיך אפשר לומר שיעשו זאת הדיוטות? אמר רב חסדא ואיתימא ויש אומרים ר' יוחנן: מה שנאמר "ראשי המטות" בא ללמדנו שגם ביחיד מומחה אפשר להתיר נדר.

15 א אמר ר' חנינא: בעל השותק לאחר ששמע את אשתו נודרת על מנת למיקט לצער את אשתו, כדי שתצטרך לסבול בקיום נדרה, אך בליבו הפר לה, הרי זה מפר לה בפיו אפילו מכאן ועד עשרה ימים. מתיב מקשה רבא ממה ששנינו בברייתא: אימתי אמרו שאם מת הבעל הארוס נתרוקנה רשות לאב — בזמן שלא שמע הבעל, או ששמע ושתק, או ששמע והפר ומת בו ביום. אבל אם שמע וקיים, או ששמע ושתק ומת ביום של אחריו — אין יכול להפר.

16 מאי לאו האם לא מה שאמרו "שמע ושתק" הוא אפילו בשותק על מנת למיקט לצער אותה? ודוחים: לא, מדובר שם דווקא בשותק על מנת לקיים. ומקשים: אי הכי אם כך היינו הרי זה בדיוק מה ששנינו או שמע וקיים! אלא יש לתרץ בדרך אחרת, ששם מדובר בשותק סתם, שלא נתכוון לכלום.

17 מתיב מקשה רב חסדא ממקום אחר: שנינו: חומר חומרה בהקם, בקיום נדרים, מבהפר, מבהפרת נדרים, וחומר בהפר מבהקם; כיצד? חומר בהקם —