1אמר ר' אילא: ומה אילו אדם אומר לחבירו לפני שמוכר לו את שדהו "שדה זו שאני מוכר לך עתה, לכשאקחנה כשאקנה אותה ממך בחזרה — תקדיש תהא קדושה "מי האם לא קדשה מוקדשת השדה על ידי כך לכשיקחנה? וכמו כן, אף האשה יכולה להקדיש מעשי ידיה אף שלפי שעה אין קדושה חלה עליהם.2מתקיף לה מקשה על כך ר' ירמיה: מי דמי האם דומים הדברים? כשהוא אומר "שדה זו שאני מוכר לך" — השתא בידיה עכשיו השדה עדיין בידיו היא, ומשום כך גם בידו להקדיש אותה מעכשיו כאשר תחזור אליו לאחר זמן, אבל אשה, וכי בידה להקדיש עכשיו מעשה ידיה שאינם שלה כעת?! הא לא דמי מקרה זה של אשה אינו דומה אלא למקרה אחר, לאומר לחבירו "שדה זו שמכרתי לך בעבר, לכשאקחנה כשאקנה אותה ממך תקדיש תהא קדושה "ובמקרה כזה מי קדשה האם מוקדשת השדה?3על השוואה זו מתקיף לה מקשה עליה רב פפא: מי דמי האם דומים הדברים?! גבי אצל מקרה זה של זבינא מכר — פסיקא מילתייהו חתוכים דבריהם, שברור שהשדה שייכת לגמרי לבעליה החדשים. גבי אצל אשה מי פסיקא מילתא האם חתוך הדבר? שאף שיש לבעל זכות על מעשי ידי אשתו, הרי אין גופה של האשה שייך לו! הא לא דמי הרי מקרה זה של אשה אינו דומה אלא למקרה אחר לאומר לחבירו "שדה זו שמשכנתי לך, לכשאפדנה ממך תקדיש" ובמקרה זה, שגוף השדה נשאר בידי הבעלים אבל חבירו נהנה מן הפירות, מי לא קדשה האם אינה מוקדשת לכשיפדנה? ואף כאן, יכולה האשה, שגופה ברשותה, להקדיש מעשי ידיה לאחר שתתגרש.4מתקיף לה מקשה על כך רב שישא בריה בנו של רב אידי: מי דמי האם דומים הדברים? שדה בידו לפדותו מיד המחזיק בו כמשכון, ברגע שירצה לשלם את חובו. וכי אשה בידה להתגרש בכל עת שתרצה?! הא לא דמיא מקרה זה של אשה אינו דומה אלא למקרה אחר, לאומר לחבירו "שדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים, לכשאפדנה ממך תקדיש תהא קדושה "ובמקרה כזה, אף שאינו יכול לפדותה קודם לכן מי לא קדשה האם לא מוקדשת השדה לכשיפדנה?5מתקיף לה מקשה על כך רב אשי: מי דמי האם דומים הדברים?! התם — קיץ שם, יש זמן קצוב של עשר שנים למשכנתא. ואילו אצל גירושי אשה מי אית לה קיצותא האם יש לה קיצבה שיודעת מתי תתגרש?6אלא אמר רב אשי: זהו טעמו של שמואל שפסק כר' יוחנן בן נורי; שאני שונים קונמות שהם חמורים וחלים בכל מקרה, דכי שכמו קדושת הגוף דמי הם נחשבים וקדושת הגוף יש לה דין מיוחד, וכדברי רבא.7שאמר רבא: הקדש שאדם מחיל על דבר, או איסור חמץ בפסח שחל על דבר, ושחרור של עבד — מפקיעין את החפץ או את העבד מידי שעבוד. שגם אם היה הדבר משועבד בידי אחר, אין זכותו הממונית מעכבת את חלות ההקדש או איסור החמץ, או שחרור העבד. והוא הדין לקונם, ומשום כך חל הקונם על מעשי ידיה של האשה, למרות שהם משועבדים לבעל, ולכן צריך הוא להפר.8ושואלים: אי הכי אם כך למה לי הטעם שנתן ר' יוחנן בן נורי שמא יגרשנה? הלוא מעכשיו חל האיסור! ומשיבים: תני שנה: שבאמת כבר מעתה הנדר חל, ומשום כך צריך הבעל להפר. ועוד, אף אם תאמר שחיזקו חכמים את שיעבודו של הבעל ואין הנדר חל מעתה, יש עוד נימוק בדבר — שמא יגרשנה.9א משנה נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו, או נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו, או נדרה אשתו בנזיר וסבור שנדרה בהבאת קרבן, נדרה בקרבן וסבור שנדרה בנזיר, או נדרה מתאנים וסבור שנדרה מן הענבים, נדרה מן הענבים וסבור שנדרה מן התאנים והפר לה, ונתברר שהיתה כאן טעות בידו ביחס לנדר — בכל אלה הרי זה יחזור ויפר.10ב גמרא על מה ששנינו במשנה שאם נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו צריך לחזור ולהפר, שואלים: למימרא האם לומר על סמך זה ש"יניא אותה" האמור במדבר ל, ט דוקא מדוייק הוא? שיש הדגשה של המלה "אותה" ללמד שאינו יכול להפר "להניא" אלא כשיודע מי היא אותה אשה שהוא מפר לה?
