1רב אחא בר יעקב אמר: אפשר להסביר כיצד מתקיים "בל תאחר" בנזירות באופן אחר, כגון שנדר והוא באותה שעה בבית הקברות, כיון שאסור לנזיר לשהות בבית הקברות, ואין הנזירות חלה אלא לכשיצא משם ויטהר מטומאת המת, הרי כל עוד הוא שוהה שם הריהו מעכב את חלות נדרו ועובר ב"בל תאחר".2ושואלים: הניחא למאן דאמר זה נוח לדעת מי שאומר שהנודר נדר נזירות בבית הקברות לא חיילא עליה חלה עליו נזירות מאלתר מיד אלא לכשיצא מבית הקברות. אלא למאן דאמר לדעת מי שאומר כי מאלתר חיילא עליה מיד חלה עליו נזירות, אם כן מי איכא האם יש כאן איסור "בל תאחר"? ועוד אפשר להוסיף ולשאול: האמר הרי אמר מר בר רב אשי: לכל הדעות, הנודר נזירות בבית הקברות חיילא חלה נזירות עליה מאלתר עליו מיד, ואינו צריך לחזור ולנדור נזירות לכשיצא, וכי פליגי וכאשר נחלקו חכמים בענין זה — לענין מלקות פליגי הם חלוקים אם לוקה כאשר עובר אז על איסורי נזיר, כגון ששותה יין, אבל איסור יש לדעת כולם!3ומשיבים: אפילו הכי כך אפשר לומר כי קם ליה עומד הוא באיסור של "בל תאחר" משום דקא שהוא מאחר על ידי המשך שהייתו בבית הקברות נזירות של טהרה, שהרי מכל מקום צריך לקיים נדר נזירות בטהרה, ונזירות זו שחלה עליו מיד אינה נזירות טהרה אלא נזירות של טמא. אמר רב אשי: הואיל וכן כלומר, לפי נימוק זה, נזיר שטימא עצמו במזיד, עובר, מלבד על האיסור להיטמא, גם משום "בל תאחר" של נזירות של טהרה, שהרי על ידי כך הוא גורם שלא ישלים את נזירותו בטהרה בזמנה.4רב אחא בריה בנו של רב איקא אמר הסבר אחר כיצד מתקיים "בל תאחר" של נזירות: שהרי יש עליו ציווי לגלח שער ראשו בגמר הנזירות, ואם גורם לתגלחת שתתאחר הריהו עובר ב"בל תאחר" תגלחתו.5ומעירים: ולא מיבעיא נצרכה לומר למאן דאמר לשיטת מי שאומר שתגלחת מעכבת בנזיר, וכל עוד לא גילח עדיין כל איסורי נזיר חלים עליו, שיש בעיכוב תגלחתו משום "בל תאחר" אלא אפילו למאן דאמר לדעת מי שאומר תגלחת אינה מעכבת ומיד לאחר שמביא את קרבנותיו בטל ממנו דין הנזירות, מצות גילוח מיהא לא מיקיים מכל מקום אינה מתקיימת, ויש בזה משום "בל תאחר".6מר זוטרא בריה בנו של רב מרי אמר הסבר אחר כיצד מתקיים "בל תאחר" בנזירות: עובר ב"בל תאחר" קרבנותיו, שאם השלים את נזירותו ולא הביא קרבנותיו לבית המקדש הריהו עובר בכך על "בל תאחר".7על ההסבר האחרון שואלים: ומן הכא נפקא ליה ומכאן, מן ההיקש לנדרים, יוצא לו הדבר? הלא מהתם נפקא ליה משם, מלימוד אחר, יוצא לו דין זה, שנאמר: "כי תידור נדר... לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' אלקיך מעמך" דברים כג, כב, ואת המילים "כי דרש ידרשנו" דרשו: אלו חטאת ואשמות שעובר עליהם ב"בל תאחר", ובכלל זה חטאת ואשם של נזיר!8ומסבירים: בכל זאת יש צורך בלימוד זה של היקש לנדרים, כי מהו דתימא שתאמר: חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר בענין זה, ואין ללמוד דין חטאת נזיר משאר חטאות.9ושואלים: מאי מה הוא חידוש זה שחידשה תורה בנזיר? אילימא אם תרצה לומר דלא מתפיס ליה שאינו יכול להתפיס אותו את חטאת נזיר בנדר. שאם סתם אדם, שאינו נזיר, אומר "הרי עלי חטאת נזיר" אין נדרו חל כלל, והרי זה חידוש להקל בחטאת הנזיר, ומשום כך יש צורך בהיקש לנדרים לענין "בל תאחר". אולם אין זה דין מיוחד בחטאת נזיר שהרי חטאת חלב, כלומר, חטאת רגילה שמביא אדם כשעשה בשגגה איסור חמור, כגון אכילת חלב, שאין מתפיסה בנדר שגם היא אינה נתפסת לקדושה בנדר, שאין כל אדם יכול להקדישה אלא אם כן עבר עבירה זו, ובכל זאת עובר ב"בל תאחר" אם לא הביא אותה!10אלא יש לומר באופן אחר: מאי חידושיה מה חידושו של נזיר — סלקא דעתך אמינא יעלה על דעתך לומר: הואיל ואם אמר "הריני נזיר" אפילו מן חרצן ענבים בלבד, שפירש שנזירות זו היא רק על פרט אחד מאיסורי נזיר, כגון על אכילת חרצן, למרות שפירש זאת — הוי הריהו נזיר לכל, שכל דיני נזירות חלים עליו, וכיון שדין זה חידוש הוא אימא אמור שלא ליעבור עליה יעבור עליו על נדר כגון זה משום "בל תאחר" — על כן קא משמע לן משמיע לנו ההיקש לנדרים שאף בזה יש דין "לא תאחר".11ושואלים: הניחא למאן דאמר זה נוח לדעת מי שאומר כי נזיר כאשר נוזר מן חרצן הוי הריהו נזיר לכל, לכל פרטי האיסורים בנזיר, אלא לדעת ר' שמעון שאמר שאין הוא נזיר עד שיזיר בפירוש מכולן, מכל הדברים האסורים בנזיר — מאי איכא למימר מה יש לומר? ועוד אפשר להקשות: האי זה החידוש הלא לחומרא להחמיר הוא, שנזיר חמור בזה יותר משאר נדרים, שהרי חלים עליו כל הפרטים הנובעים מן הנדר, גם אם התכוון שלא יחול אלא במקצת. ואיך ניתן להסיק מכך להקל עליו ולומר שלא יעבור עליו ב"בל תאחר" כעל שאר נדרים, ולהצריך היקש מיוחד לצורך זה!12אלא יש להסביר בדרך אחרת: מאי חידושיה מה חידושו של נזיר; דסלקא דעתך אמינא שיעלה על דעתך לומר: הואיל13ואם גילח על אחת משלשתן, שצריך הנזיר כשמשלים נזירותו להביא שלשה קרבנות, עולה חטאת ושלמים, ואם גילח לאחר שהביא רק אחד מהם — יצא ידי חובתו, וזהו חידוש להקל, ומשום כך היינו אומרים שלא ליעבור עליה יעבור עליו ב"בל תאחר", שהרי עיקר נזרו יוצא בו בקרבן אחד בלבד, על כן קא משמע לן השמיע לנו שעל כל קרבן וקרבן יש גם ציווי של "בל תאחר".14ואיבעית אימא ואם תרצה אמור כפי שכבר אמרנו קודם: מאי חדושיה מה חידושו של הנזיר — משום שקרבנות נזיר לא מתפיסו נתפסים בנדר, שאינו יכול להקדיש אותם אלא אם כן היה נזיר כפי שאמרנו. והא דקא קשיא וזה שהיה קשה לך מענין חטאת חלב שגם אותה אי אפשר לנדור אלא אם כן מתחייב בה, ובכל זאת עובר עליה ב"בל תאחר" — זו אינה קושיה, כי יש הבדל בין הדברים, שהרי חטאת חלב קאתיא באה לכפרה, ומשום כך עובר ב"בל תאחר" כשמאחר להביא כפרתו. אבל חטאת נזיר למאי אתיא למה היא באה? שהרי אינה באה לכפר על עוון, ומכל מקום אינה נתפסת בנדר, ומשום כך יש מקום לומר שלא יעבור עליה ב"בל תאחר".15ומקשים: והרי חטאת יולדת שגם היא לא אתיא באה לכפרה, ובכל זאת עבר עלה עובר עליה משום "בל תאחר"! ומשיבים: ההיא, חטאת יולדת, שונה היא, משום שיש לה מטרה מסויימת — דקא שריא שהיא מתירה לה, ליולדת, למיכל לאכול בקדשים, ולכן, אף שאינה באה לכפרת עוון, מכל מקום היא באה להתיר. אבל חטאת נזיר אין לה תפקיד מסויים ומיוחד, ולכן חידוש הוא שאינה באה בנדר, ומשום כך צריכים אנו לימוד מיוחד לחייב נזיר ב"בל תאחר".16א אמר מר החכם באותה ברייתא: ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו — אף נזירות האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו. ושואלים: למה לי היקשא ההיקש שבכתוב כדי ללמדנו הלכה זו? תיתי תבוא, תילמד הלכה זו בדרך הלימוד של "מה מצינו מצאנו "מן הדין של נדרים; מה מצאנו בנדרים שהבעל והאב מפירים — אף בנדרים של נזירות כן, ואין צורך לכך להיקש מיוחד בכתוב!17ודוחים: אילו לא למדנו מההיקש לא היינו לומדים כן מנדרים, כי דילמא שמא היינו אומרים כך: רק גבי אצל נדרים הוא שמיפר, משום דלא אית ליה קיצותא שאין לו קיצבה, שהרי נדר יכול להיות לזמן בלתי מוגבל, ומשום כך יכול האב או הבעל להפר, אבל גבי אצל נזירות דאית ליה קיצותא שיש לו לנדר קיצבה שהרי סתם נזירות שלשים יום, אימא אמור שלא יוכל להפר, שהרי יש לנדר תקנה, על כן קא משמע לן השמיע לנו שבכל זאת יכול להפר. ודין זה היה צריך להיקש מיוחד, ולא יכולנו ללמדו בדרך "מה מצינו".18ב שנינו במשנה שהאומר לחבירו מודר אני, וכן שאר לשונות שאינן אלא ידות נדרים, ר' עקיבא היה חוכך בהן להחמיר ולהחשיבם כנדר. אמר שמואל: בכולן, בכל אותן ידות נדרים שאמרנו שנאסר מחמת הנדר: "מודרני ממך" "מופרשני ממך" "מרוחקני ממך", אין די שיאמר בנוסח "מודר אני" כדי לאוסרו בנדר, שאין בו כל הגדרה של מהות הנדר, אלא עד שיאמר בנוסח מוגדר, כגון "מודר אני שאני אוכל לך", או "מודר אני שאני טועם לך".19מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו בברייתא: אם אמר "מודר אני ממך" "מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" — הרי זה אסור. "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" — הרי זה אסור! משמע שאלה הם שני עניינים נבדלים, ודי באחד מהם כדי לאוסרו, ואין צריך לומר את שניהם יחד. ומשיבים: הכי קתני כך שנה, כלומר, כך צריך להבין: אין כאן שתי סדרות של דינים שונים, אלא הקטע השני כוונתו: במה דברים אמורים שהאומר "מודר אני ממך" אסור — באומר ומוסיף "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך".20ומקשים: והתניא איפכא והרי שנויה ברייתא בסדר הפוך: "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" — אסור, "מודרני ממך" ו"מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" — הרי זה אסור! וסדר זה ש"מודרני" בא לאחר "שאני אוכל לך" וודאי שלא ניתן לפרש בדרך של "במה דברים אמורים"! ומשיבים: תני הכי שנה כך: כשהוא אומר "שאני טועם לך" "שאני אוכל לך" מתי הוא אסור — דווקא כאשר וכבר אמר "מודרני".21ומקשים: אי הכי היינו רישא אם כך זהו ראשה של הברייתא, כלומר, הרי זו כעין הברייתא הראשונה, בלא חידוש! ועוד: אם היה כל זה ענין אחד — לשון "אסור" "אסור" הכתובה פעמיים בהלכה זו למה ליה למתני לו לשנות? שהרי לפירוש זה יש כאן רק ענין אחד!22אלא יש לחזור בנו ממה שאמרנו, ולומר את הדברים באופן אחר, אמר שמואל: טעמא הטעם, דווקא שאמר והוסיף למילים "מודרני ממך" הפירוט "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" הוא אסור בשל חבירו וחבירו מותר בשלו, שלשון זו מוכיחה שהוא מחיל את הנדר רק על עצמו.
