ביאור שטיינזלץ על נדרים ס״ד

1 א משנה ר' אליעזר אומר: כאשר באים חכמים להתיר נדר, פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו. שאומרים לו: אילו ידעת שהדבר גורם לבזות את הוריך שיש להם בן הנוהג קלות ראש ונודר, האם היית נודר? וחכמים חולקים על ר' אליעזר ואוסרין לעשות כן.

2 אמר ר' צדוק כסיוע לדברי חכמים: עד במקום שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום הקדוש ברוך הוא, וכבוד המקום הוא שלא ידור נדרים והוא בנדרו גרם לפגיעה בכבוד המקום, ואם כן — אין נדרים! אולם מודים חכמים לר' אליעזר בדבר שנדר בינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, מאחר שפתח זה שייך לגופו של הנדר.

3 ועוד אמר ר' אליעזר: פותחין בנולד, וחכמים אוסרין. כיצד הוא "נולד"? אמר "קונם שאני נהנה לאיש פלוני" ואחר זמן נעשה אותו אדם סופר חכם, או לבלר, או מלמד תינוקות שהוא נזקק לו, או שהיה המודר משיא את בנו ועורך סעודה לכל בני העיר, ואמר: אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר.

4 או שאמר "קונם לבית זה שאני נכנס" ונעשה אחר כך אותו בית בית הכנסת, אמר: "אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר". בכל אלה ר' אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין.

5 ב גמרא שואלים: מאי מה פירוש דברי ר' צדוק "אם כן אין נדרים"? אמר אביי: הכוונה היא: אם כן אין נדרים ניתרין יפה. שמפני שמאיימים על הנודר ואומרים לו שהנדר עצמו יש בו צד עבירה וזלזול בכבוד המקום, הוא אומר שמתחרט על הנדר, אף שבאמת אינו חוזר בו מכוונתו הראשונה, ונמצא שאין היתר אמיתי וראוי לנדר.

6 ורבא אמר: אם כן אין נדרים נשאלין לחכם, שאם היו פותחים בפתח זה, המתאים לכל הנדרים, יאמר כל אחד שהוא יכול לפתוח פתח לעצמו, ואינו הולך עוד לחכם. ומאחר ואין אדם יכול להתיר לעצמו בפתח כזה — נמצא שאינו מותר על ידי כך.

7 ומבררים דעת חכמים, תנן שנינו במשנתנו : ומודין חכמים לר' אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחים לו בכבוד אביו ואמו. בשלמא נניח לשיטת אביי שאמר: אם כן אין נדרים ניתרין יפה — הכא כאן, כיון דאיחצף ליה שהתחצף לו בכך שנדר איסור מאביו ואמו — הא איחצף ליה הרי התחצף לו ואינו חושש לכבודם, לכן גם אין חוששים שרק בגלל כבודם יעמיד פנים כאילו הוא חוזר בו.

8 אלא לרבא, שאמר: אם כן אין נדרים נשאלין לחכם, הכא כאן בנדר מאביו ואמו אמאי מדוע פותחין? ומשיבים: אמרי אומרים : כיון שכל נדרי לא סגיא להון דלאו הנדרים אין די להם בלא חכם, שהרי לדעת חכמים אין פותחים בכבוד אביו ואמו בנדרים אחרים, וצריך החכם למצוא פתח אחר להתיר — הכא נמי כאן גם כן פותחין בכבוד אביו, ואין חוששים שמא יתיר נדרים לעצמו, שהרי אין זה היתר כללי, אלא היתר השייך לעצם הנדר הזה.

9 א שנינו במשנה: ועוד אמר ר' אליעזר פותחין בנולד וחכמים אוסרים. ושואלים: מאי טעמא מה הטעם של ר' אליעזר? אמר רב חסדא: שאמר קרא הכתוב שאמר ה' למשה במדין שעתה יכול הוא לחזור למצרים למרות שנדר בשעתו ליתרו שלא ישוב למצרים "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" שמות ד, יט. והא והרי מיתה שנולד הוא, כלומר, מצב חדש שלא היה קודם לכן, ומכאן שפותחין בנולד. ושואלים:

10 רבנן מאי טעמייהו וחכמים מה טעמם, מה ישיבו להוכחה זו? ומשיבים: קסברי סבורים הם: הנהו מי מייתי אלה, מבקשי נפשו האם מתו? והא והרי אמר ר' יוחנן משום בשם ר' שמעון בן יוחי: כל מקום שנאמר בתורה "נצים" שמות ב, יג והם האנשים שהלשינו על משה, ו"נצבים" האמור באלה שהתריסו כלפי משה ואהרן שמות ה, כ, אינן אלא דתן ואבירם. משמע שהיו עדיין חיים ויצאו עם האחרים ממצרים! אלא אמר ריש לקיש: לא מתו ממש, אלא שירדו מנכסיהן ולא התחשבו עוד בדבריהם, ומשום כך יכול היה משה לשוב למצרים ואין זה בגדר "נולד".

11 אגב כך מביאים מה שאמר ר' יהושע בן לוי: כל אדם שאין לו בנים, חשוב כמת, וראיה לדבר שנאמר בדברי רחל ליעקב: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" בראשית ל, א. ותניא ושנויה ברייתא: ארבעה חשובין נחשבים כמת: עני, ומצורע, וסומא עיוור, ומי שאין לו בנים. עני — דכתיב שנאמר: "כי מתו כל האנשים" ולא מתו ממש אלא שירדו מנכסיהם, ונחשבים כמתים. מצורע — דכתיב שנאמר בדברי אהרן למשה לגבי מרים שנצטרעה: "אל נא תהי כמת" במדבר יב, יב. וסומא — דכתיב שנאמר: "במחשכים הושיבני כמתי עולם" איכה ג, ו. ומי שאין לו בנים — דכתיב שנאמר: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי".