1דבי החכם מבית מדרשו של ר' ישמעאל תנא שנה מקור אחר לדין משנתנו: נאמר בפרשת הנדרים שבתורה "אלה החוקים... בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה" במדבר ל, יז, שאינו ענין לנשואה, שעניינה נתפרש קודם לכן, אלא מדבר הכתוב בארוסה, מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה ארוסה מפירין נדריה ואז מתקיים בה הכתוב בשלימותו. ושואלים: ולדעת התנא דבי מבית מדרשו של ר' ישמעאל הלומד דין נערה מאורסה מכאן, הכתוב "ו אם היו תהיה לאיש" במדבר ל, ז ממנו למדנו דין זה למעלה מאי עביד ליה מה עושה הוא בו?2ומשיבים: מוקים לאידך מעמיד אותו לצורך הדבר האחר שאמר רבא, שבכל מקום שמת הארוס ולא קיים את הנדר, יכול האב לבדו להפר. ושואלים: ורבא הלומד בנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירים נדריה מ"ואם היו תהיה לאיש", האי דתני זה ששנה, כלומר, כתוב זה שדרש אותו החכם דבי מבית מדרשו של ר' ישמעאל מאי עביד ליה מה עושה הוא בו? ומשיבים: מיבעי ליה צריך אותו לומר שהבעל מיפר רק נדרים שבינו לבינה שיש להם שייכות ליחסים שביניהם, ולא כל נדר שהיא נודרת, ולכן ההדגשה "בין איש לאשתו".3א איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: בעל ארוס שמפר את נדרה של ארוסתו, האם בכך מיגז גייז גוזז, חותך הוא לגמרי חלק מן הנדר, או שהוא מקליש קליש מקליש, מחליש את כוחו של הנדר כולו? ומסבירים: היכא קא מיבעיא לן היכן נשאלה לנו שאלה זו, כלומר, באיזה מקרה יש הבדל מעשי בין הדברים? כגון שנדרה מתרין זיתין משני זיתים ושמע הארוס והיפר לה את נדרה, ואכלתנון והיא אכלה אותם את שני הזיתים.4אי אמרינן מיגז גייז אם אומרים אנו שהוא גוזז את האיסור, כלומר, מתיר חצי מן האיסור, נמצא שעדיין חל איסור גמור על זית אחד מתוך השניים שנדרה עליהם, ולכן לקייא הריהי לוקה מפני שעברה על הנדר. ואי אמרינן מקליש קליש אם אומרים אנו שהוא מקליש, מחליש את תוקפו של כל הנדר, נמצא שאין כאן עוד נדר שלם, ואין כאן חיוב מלקות אלא איסורא בעלמא איסור בלבד הוא. אם כן מאי מה הדין?5ומציעים: תא שמע בוא ושמע : אימתי אמרו שאם מת הבעל הארוס נתרוקנה רשות לאב, שיכול להפר את נדריה לבדו — בזמן שלא שמע הבעל את נדרה קודם שימות, או ששמע ושתק, או ששמע והפר ומת בו ביום. זו, כלומר, במקרה זה, היא ששנינו: מת הבעל נתרוקנה רשות לאב.6אבל אם שמע הבעל וקיים את הנדר, או ששמע ושתק ומת ביום שלאחריו, שעצם שתיקתו היא כקיום — אין האב יכול להפר.7שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב — זו היא ששנינו: מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל לארוס, שאין הארוס יכול להפר לבדו כאשר האב אינו מצטרף עימו. שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל — זו היא ששנינו: מת הבעל נתרוקנה רשות לאב שדי בהפרת האב לבדו.8שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת — אין הבעל יכול להפר, למרות שעכשיו אין לה אב, שאין הבעל מיפר אלא בשותפות.
