1תניא כוותיה שנויה כשיטתו של ר' אמי? והרי אין הדבר מפורש בברייתא. ומשיבים: דקתני ששנה שם בדברי ר' עקיבא: בין שעשה בה מאמר ובין שלא עשה בה מאמר. משמע שדברי ר' אליעזר מתייחסים ליבמה שעשה בה מאמר.2אי נמי מרישא או גם כן מתחילתה של הברייתא דקתני ששנה בה : משנכנסה לרשותו נגמרה לו. ואי ואם מדובר פה במקרה שלא קדיש קידש מאי מה לשון "נגמרה לו"? תפשוט מיניה תפתור ממנה שכאן מדובר ביבמה כשעשה בה מאמר.3ושואלים לעצם לשון הברייתא: מאי מה פירוש "וכשאר דברים כן נדרים" דקתני ששנה שם? מה הם אותם דברים? אמר רבא: הכי קתני כך שנה, כך משמעות הדברים: וכי אי אין אתה מודה שאין חייבין סקילה אם בא אדם אחר על יבמה, כפי שמתחייב מי שבא על נערה המאורסה? ואם כן אף בנדרים אין דין ארוסה ויבמה שווה.4אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא משנתנו גם כן מדוייקת אם מדקדקים בלשונה, שאף בה נאמרה סברה זו. ששנינו בה: אין יבמה גמורה לאישה כשם שארוסה גמורה לאישה.5א משנה האומר לאשתו "כל הנדרים שתדורי מכאן מעכשיו עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין" — לא אמר כלום. אמר לה "כל הנדרים שתדורי עד שאבוא ממקום פלוני הרי הן מופרין" ר' אליעזר אמר: מופר, וחכמים אומרים: אינו מופר. אמר ר' אליעזר בהסבר שיטתו: אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור, כלומר, נדרים שכבר נדרה ואסורה בהם — לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור?6אמרו לו חכמים בתשובה: הרי הוא אומר "אישה יקימנו ואישה יפרנו" במדבר ל, יד ללמד: את שבא לכלל הקם, נדר כזה שאפשר להקים אותו, כלומר, נדר שנדרה כבר — הוא זה שבא לכלל הפר, אבל נדר שלא בא לכלל הקם — לא בא גם לכלל הפר.7ב גמרא איבעיא להו נשאלה להם ללומדים : לדעת ר' אליעזר, האם נדרים אלה שהוא מפר מראש מיחל חלין חלים הם לרגע אחד ואולם בטלין בטלים מיד לאחר מכן, או דלמא שמא לא חלין הם כלל? שכיון שהפירם לפני שנדרה אין להם תחולה כלל. ומסבירים: למאי נפקא מינה מה יוצא מזה למעשה, מה ההבדל אם הם חלים ובטלים או שאינם חלים כלל, שהרי בפועל אין להם כל קיום —8כגון דאתפיס אחרינא בהדין נדרא שהתפיס אחר בנדר זה, ששמע אדם אחר את נדרה, ואמר שהוא נודר כמותה. ומעתה תלוי הדבר בשאלתנו, שכן אי אמרת אם אומר אתה שנדרים אלה חלין — הויא תפיסותא הריהי התפסה בעלת תוקף ונדרו של אותו אדם נתפס ברגע שחל בו הנדר, ואף שנדרה של האשה מופר לאחר מכן, נדרו שלו קיים. ואולם אי אמרת אם אומר אתה שנדרים אלה לא חלין — לא איכא מששא אין כאן ממש בנדרו של האחר, כיון שלא היה לו במה להיתפס.9ואם כן מאי מה הדין? ומציעים: תא שמע בוא ושמע פתרון לדבר ממה ששנינו במשנה, אמר ר' אליעזר: אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור, לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור? שמע מינה למד מכאן שלא חלין הם כלל, שהרי אמר "שלא באו לכלל איסור"!10ודוחים: מי קתני האם שנה "שאינן באין לכלל איסור "? "שלא באו" קתני שנה, כלומר, בשעה שהפר עדיין לא באו אבל כשתידור — הם באים לרגע לכלל איסור.11תא שמע בוא ושמע פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא, אמר להן ר' אליעזר: ומה במקום שאין מיפר נדרי עצמו משנדר לאחר שנדר, שאין אדם יכול להתיר נדרי עצמו, מכל מקום מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור, שיכול להתנות מראש שהנדרים שידור לא יהיו קיימים. מקום שמפר נדרי אשתו אפילו משתדור לאחר שנדרה וחל נדרה, אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור?12ונדייק מתוך השוואת הדברים: מאי לאו האם אין נדריה של אשתו דומיא דיליה בדומה לנדרים שלו, מה הוא כשמבטל מראש שלא חיילין חלים כלל, אף נדרי אשתו נמי גם כן מדובר שלא חיילין חלים? ודוחים: לא, אין להוכיח מכאן, אפשר לומר הא כדאיתא והא כדאיתא זה כמו שהוא וזה כמו שהוא, שלענין קל וחומר הרי היתה זו השוואה מספקת, אבל אין להוכיח מכאן ששני המקרים שווים בכל פרטיהם.13תא שמע בוא ושמע פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא, אמרו לו לר' אליעזר: קל וחומר זה אינו נכון, שכן אפשר להוכיח שאי אפשר להשתמש בו במקומות אחרים. והוכחה לדבר: ומה מקוה שמעלה מטהר את הטמאין מטומאתן כשטובלים בו, בכל זאת אין מציל על הטהורים מליטמא, שאם טובל אדם במקוה — איננו ניצול על ידי כך מלהיטמא אחר כך אם ייגע בטומאה. אדם שאין מעלה את הטמאין מטומאתן, שאם בלע כלי כגון טבעת טמא וטבל — נשאר הכלי בטומאתו, אינו דין הוא שלא יציל על הטהורין מליטמא, שאם בלע כלי טהור, ונטמא האיש — שיטמא גם הכלי שבתוכו? והרי אין הדבר כן, שהרי הבלוע בו אינו מטמא. ואם כן, אין מקום ללמוד בקל וחומר מדבר שחל כבר לדבר שעדיין לא חל, ולהיפך.14ולענין הבעיה שעסקנו בה האם הנדרים חלים בכלל, שמע מינה למד מכאן שלדעתו של ר' אליעזר הנדרים הללו לא חיילין חלים כלל, שהרי טענו כנגדו מדין טומאה, שלא תחול כל עיקר "על הטהורין מליטמא"!
