ביאור שטיינזלץ על נדרים נ״א

1 כל גריוא דבעינא שקילנא סאה שארצה אקח. שקל דיקולא רבה, חפייה כופרא וסחפיה על רישיה לקח סל נצרים גדול, כיסה, מרח אותו בזפת והפך אותו על ראשו, ואזל והלך ואמר ליה לו לרבי: ליכיל לי מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך שימדוד לי אדוני ארבעים סאים חיטים שאני נושה בך. אחוך צחק רבי על המראה הזה. אמר ליה לו רבי: לאו אזהרתך וכי לא הזהרתיך שלא תבדחן תצחיק אותי? אמר ליה לו: חיטי דרשינא קא נסיבנא חיטים שאני נושה בך אני לוקח ממך.

2 אמר לה בר קפרא לברתיה לבתו של רבי: למחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך ובקירקני דאמך אשתה יין בריקוד של אביך ובקרקור של אמך. ומסופר: בן אלעשה חתניה חתנו של רבי הוה היה, ועשיר גדול הוה היה. אזמניה הזמין אותו לבי הילולא לחתונה של ר' שמעון ברבי.

3 אמר ליה לו בר קפרא לרבי בתוך המשתה: מאי מה פירוש לשון "תועבה" ויקרא יח, כב האמורה במשכב זכר? כל מה שאמר ליה לו רבי דהכין שכך הוא הפירוש של "תועבה", פרכה פרך, שבר אותה בר קפרא והוכיח שאינו כן. אמר ליה לו רבי: פרשיה את פרש אותה אתה. אמר ליה לו: תיתי דביתכי תירמי לי נטלא תבוא אשתך ותמזוג לי גביע יין. אתת רמיא ליה באה ומזגה לו. אמר ליה לו בר קפרא לרבי: קום רקוד לי, דאימר כדי שאומר לך מה פירוש הדבר. ומשעשה כן רבי אמר בר קפרא: הכי אמר רחמנא כך אמרה תורה: "תועבה" פירושו — תועה אתה בה בביאה זו, שאתה בא על זכר במקום על אשה.

4 כשהגיע לכסא אחרינא לשתות כוס אחרת אמר ליה לו בר קפרא: מאי מה פירוש "תבל" ויקרא יח, כג האמור במשכב בהמה? אמר ליה לו כי עניינא קדמאה כמו הענין במקרה הקודם פירושים שונים שאת כולם פרך בר קפרא. אמר ליה לו בר קפרא: עיביד עשה לי ריקוד כבראשונה כדי שאומר לך. עבד עשה כן רבי. אמר ליה לו: "תבל הוא" ויקרא יח, כג משמעו: וכי תבלין טעם מיוחד יש בה בביאת בהמה? מי שניא הדא האם שונה זאת הביאה מן כולהון מכל הביאות האחרות, ומה הנאה מיוחדת יש לעושה מעשה מגונה זה?

5 אמר ליה לו רבי: ומאי ומה פירוש "זימה" האמורה באותה פרשה על נושא אשה ובתה ויקרא יח, יז? אמר ליה לו: עיביד כי עניינא קדמאה עשה לי כמו הענין הקודם. עבד עשה רבי כן ואמר ליה לו בר קפרא, "זימה" פירושה: זו מה היא, שאינו יודע מי נקראת אשתו ומי נקראת בת אשתו או אם אשתו. לא יכיל יכול עוד בן אלעשה למיסבל לסבול ולראות כיצד רבי משפיל את עצמו, קם ונפק ויצא הוא ואינתתיה מתמן ואשתו משם.

6 ושואלים: מאי מה עניינו של בן אלעשה, היכן מצינו עוד שמוזכר כאדם עשיר? דתניא שכן שנינו בברייתא: לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו בתספורתו המיוחדת אלא כדי להראות בהן במעותיו תספורת של כהן גדול כיצד היא.

7 דכתיב שנאמר על הכהנים: "כסום יכסמו את ראשיהם" יחזקאל מד, כ. תנא שנה החכם: תספורת זו היא כעין לולינית. ושאלו: מאי מה פירוש "לולינית"? אמר רב יהודה: תספרתא יחידתא תספורת מיוחדת. ושואלים: היכי דמי כיצד היא בדיוק? אמר רבא: ראשו של זה בצד עיקרו של זה, סופה של כל קווצת שיער מגיע עד לשורשי קווצת השיער האחרת, ואין אחת מהן עולה על השניה. והיינו וזוהי תספורת של כהן גדול, ובן אלעשה הוציא ממון רב כדי שיספרוהו כך, על מנת שיוכלו לראות כיצד היה מסתפר הכהן הגדול.

8 א שנינו שהנודר מן התבשיל מותר בדלעת הרמוצה. ושואלים: מאי מה פירוש "דלעת הרמוצה"? אמר שמואל: קרא דלעת ממין הגדל במקום קרקוזאי שאינה מתבשלת כראוי. רב אשי אמר: דלעת הטמונה ברמץ אפר של גחלים, ולכן היא קרויה רמוצה.

9 איתיביה הקשה לו רבינא לרב אשי: שנינו, ר' נחמיה אומר: דלעת ארמית היא דלעת המצרית, והיא כלאים עם הדלעת היונית, והיא כלאים עם הרמוצה. משמע מכאן שדלעת הרמוצה היא מין דלעת, ולא תיאור של אופן עשייתה. ומסכמים: אכן, תיובתא קושיה חמורה היא ונדחו דברי רב אשי.

10 ב משנה הנודר ממעשה קדרה — אין אסור אלא ממעשה רתחתא תבשילים שעיקר עשייתם בקדירה. אבל אם אמר "קונם היורד לקדרה שאני טועם" — במקרה זה אסור בכל הנעשה בקדרה, ואפילו נגמר בישולו בדבר אחר.

11 ג גמרא תניא שנויה ברייתא: הנודר מן היורד לקדרה — אסור גם ביורד לאלפס להתבשל שם. ומדוע? שכבר ירד לקדרה קודם שיורד לאלפס, שבאלפס היו חוזרים ומטגנים דבר שכבר נתבשל קודם בקדירה. אבל אם נדר מן היורד לאלפס — מותר ביורד לקדרה, שהרי אין תבשיל זה יורד עוד לקדירה לאחר מכן. אם נדר מן הנעשה בקדרה — מותר בנעשה באלפס, שהרי אמר שהוא נודר רק מדברים שעיקר עשייתם הוא בקדירה. וכן הנודר מן הנעשה באלפס — מותר בנעשה בקדרה.

12 הנודר מן היורד לתנור סתם — אין אסור אלא בפת, שהיא נקראת בפי אנשים דבר היורד לתנור. ואם אמר "כל מעשה תנור עלי" — אסור בכל הנעשים בתנור, ואפילו אינם פת.

13 א משנה הנודר "קונם עלי מן הכבוש" — אין אסור אלא מן הכבוש של ירק שהוא סתם "כבוש" שבלשון בני אדם. אבל אם אמר "כבוש שאני טועם" — אסור בכל מיני הכבושים. וכן אם אומר "מן השלוק" — אינו אסור אלא מן השלוק של בשר שהוא "שלוק" בלשון בני אדם. ואם אמר בלשון "שלוק שאני טועם" — אסור בכל השלוקים.

14 ב גמרא אמר ליה לו רב אחא בריה בנו של רב אויא לרב אשי: אם אמר "דכביש שכבוש אסור עלי "מאי מה דינו? "דשליק" ששלוק מאי מה דינו? "דצלי" שצלוי מאי מה דינו? "דמליח" שמלוח מאי מה דינו? היכין משמע כיצד המשמעות האם הכוונה היא לסוג מסויים שמקובל לקרוא לו בשם זה, או לכל המינים שהם בגדר זה? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ועדיין תיבעי תישאל השאלה.

15 ג משנה הנודר "קונם עלי מן הצלי" — אין אסור אלא מן הצלי של בשר, אלו דברי ר' יהודה. ואם אמר "צלי שאני טועם" — אסור בכל הצלויים. וכן האומר "מן המליח" — אין אסור אלא מן המליח של דג שהוא סתם "מליח" בלשון בני אדם. אבל אם אמר "מליח שאני טועם" — אסור בכל המלוחים.

16 אם אמר "דג דגים שאני טועם" — אסור בהן בדגים, בין גדולים בין קטנים, בין מלוחים בין תפלים, בין חיים בין מבושלים, ומותר בטרית טרופה, שהוא מין דג קטן שחותכים אותו לחתיכות קטנות, ובציר היוצא מן הדגים. שאין אלה נכללים בלשון בני אדם במונח "דג". הנודר מן הצחנה שהיא תערובת דגים שלמים וחתוכים — אסור אף בטרית טרופה, כיון שיש בהם גם חתיכות דגים, ומותר בציר של דגים ובמורייס שהוא הנוזל היוצא משומנם של דגים. הנודר מטרית טרופה — אסור בציר ובמורייס.

17 ד גמרא תניא שנויה ברייתא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: אמר "דג שאני טועם" — אסור בדגים גדולים, ומותר בקטנים. אמר "דגה שאני טועם" — אסור בקטנים ומותר בגדולים. "דג דגה שאני טועם" — אסור בין בגדולים בין בקטנים.

18 אמר ליה לו רב פפא לאביי: ממאי ממה, מניין אתה למד ש"דג שאני טועם" גדול הוא — דכתיב שנאמר: "וימן ה' דג גדול לבלע את יונה" יונה ב, א. אבל יש לשאול: והכתיב והרי נאמר "ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה" יונה ב, ב! משמע שדג גדול קרוי גם "דגה"!

19 ומשיבים: הא לא קשיא זה איננו קשה; דלמא פלטיה שמא פלט אותו דג גדול, וחזר ובלעיה ובלע אותו דג קטן. ומקשים מכתוב אחר: אלא "והדגה אשר ביאר מתה" שמות ז, כא וכי דגים קטנים מתו, גדולים לא מתו?! אלא יש לומר כי "דגה" משמע דגים גדולים ומשמע קטנים בלשון מקרא, ואולם בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובני אדם קוראים "דגה" לדגים קטנים דווקא.

20 ה שנינו במשנה: הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה. אמר ליה לו רבינא לרב אשי: אם אמר "הרי עלי ציחין" מאי מה יהיה דינו? האם הוא לשון צחנה, או לשון אחרת? לשאלה זו לא נמצאה תשובה ועדיןן תיבעי תישאל השאלה.

21 ו משנה הנודר מן החלב — מותר בקום, שהוא נוזל היוצא מן החלב בזמן שמגבנים אותו, ור' יוסי אוסר. הנודר מן הקום — מותר בחלב. אבא שאול אומר: הנודר מן הגבינה — אסור בה, בין שהיא מלוחה ובין שהיא טפלה בלי מלח. הנודר מן הבשר