ראש דוד, לך לך י״ח

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

18 מסכת סופרים פתח ↗

האדם הגדול בענקים הגדול היה אברהם אבינו גבוה יותר מענק בענקים זה אברהם אבינו שהיה גבוה קומתו כנגד שבעים וארבעה אנשים ואכילתו ושתייתו כך היה כנגד שבעים וארבעה אנשים וכוחו כן מה עשה נטל שבעה עשר בני קטורה ובנה להן כרך של ברזל והכניסן לתוכה והשמש מעולם לא נכנס בתוכה מפני שהיא גבוה הרבה ומסר להן דיסקרין של אבנים טובות ומרגליות ומשתמשין לעתיד לבא כשעתיד הקב"ה להחפיר חמה ולבנה כמה דכתיב ישעיהו כ״ד:כ״ג וחפרה הלבנה ובושה החמה שמהן עתידין לשמש: עוג הוא אליעזר ופרסות רגליו אברהם אבינו היה טומנו בכף ידו ופעם אחת גער בו ומיראתו נפל ממנו שינו ונטלו אברהם אבינו ועשאו מטות שהן של שן והיה ישן שם ויש אומרים כסא עשאו וישב בו כל ימיו ומי נתנו לאברהם נמרוד והלך עוג ובנה ששים עיירות והקטן שבהן היה גובהן ששים מיל שנאמר דברים ג׳:ד׳ ששים עיר כל חבל ארגוב ומה היה אכילתו אלף שורים וכן כל מין חיה ושתייתו אלף מידות ומה שהיתה טיפת זריעתו שלשים וששה ליטרין וכן לכל דורות. תני מה עשה יעקב אבינו כשהביאו בניו את הכתונת בדם לא האמין להן כל עיקר מנין דכתיב בראשית ל״ז:ל״ה וימאן להתנחם לפי שאין מקבלין תנחומין על חי אבל שמת הוא מעצמו משתכח מן הלב שנאמר תהילים ל״א:י״ג נשכחתי כמת מלב ומה עשה הלך בהרים וחצב שנים עשר אבנים והעמידן שורה וכתב על כל אחת ואחת שם שבטו ושם מזלו ושם ירחו היאך אלא הוא על האחת האבן האחת ראובן טלה ניסן וכן לכל אבן ואבן התחיל משמעון ואמר להו גוזרני עליכם שתעמדו לראובן ולא עמדו לשמעון ולא עמדו לכל שבט ושבט ולא עמדו האבנים וכיון שהזכיר להם שם יוסף מיד עמדו וכרעו לפני אבן יוסף ועדיין לא ברור הדבר לו שהוא חי ועוד הלך ובחן באלומות כדעת הראשון וכתב עליהן שמות השבטים והמזלות והחדשים ואמר להן גוזרני עליכם שתשתחוו ללוי שהוא לבוש אורים ותומים ולא עמדו ליהודה שהוא מלך ולא עמדו וכשהזכיר להן יוסף עמדו וכרעו כולן ליוסף ועדיין לא נתברר כל עיקר שהוא חי אלא מן המשמרות אלישב כהן אלקנה שקנה פוטיפר בראשית ל״ט:א׳ ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר וגו׳ שם מא ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח וגו׳. בת שלש שנים ושלשה ימים היתה רבקה כשיצאת מבית אביה שכן דרכן של מלכים כשתוליד להן בת מנהגן לשמוע לאחר ג׳ ימים ולפי שלא שמע אביה ולכך נעשה לה נס שלא תטמא שכך היה מנהגן של ארמיים לשכוב עם בנותיהם בתולות ואחר כך משיאין אותן על שם דכתיב שם כד ואיש לא ידעה ואין איש אלא אביה. בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם מנין שש שנים של שכר הצאן שעבד יעקב אבינו ללבן והוסיף עשרים שנה שמת מכאן ואילך יוסיף המבין דעת וירד מיכאל והוליכה לבית פוטיפר:

1 או יאמר בהקדים תירוץ פשוט לחקירתנו הראשונה אשר בתחילת דברינו למען דעת דכיון שאברהם אע"ה קיים כל התורה מדוע בושש והיה עכ"ב למול את עצמו ולהעביר חרפת ערלתו, ומוצא אני שהדבר מפורש בב"ר סדר היום פ' מ"ו ושם נאמר התהלך לפני והיה תמים לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים זמן היה לו לאברהם אימתי שניתנה לו מילה וכולי וימול בן מ"ח שנה כשהכיר את בוראו אלא שלא לנעול דלת בפני הגרים וכו' ע"ש, ופירש בס' מתנות כהונה וז"ל שלא לנעול דלת וכו' ולכן נימול בן צ"ט שנה שיראו זקנים שאין מצות מילה מחלשת כח דאדם שהרי זה היה כמעט שבטל מן העולם ונימול והבחורים ישאו קל וחומר בעצמם עכ"ל, ואינו מחוור דהגם שהיה אברהם זקן היה האדם הגדול בענקים ורב כח מאד אף אחר שנולדו בני קטורה שהיה בן ק"ן שנה ויותר כמבואר בשילהי מסכת סופרים ע"ש, ואין לומר עליו בן מאה כאלו בטל ועבר ואין ללמוד ממנו לשאר בני אדם, אבל נעלם ממנו מאמר רז"ל בשוחר טוב סי' טו"ב וז"ל בא וראה כמה חיבב הקב"ה את הגרים שלא מל אברהם אבינו אלא בן צ"ט שנה שאלו מל בן כ' או בן ל' לא היה גר יכול להתגייר יותר מל' לפיכך גלגל הקב"ה עמו עד שהגיע לצ"ט שנה כדי שלא תנעול דלת בפני גרים הבאים וכו' ע"ש, הראת לדעת פירוש שלא תנעול דלת בפני הגרים דהיינו שהיו סוברים שאין זמן להתגייר רק עד אותם שנים שנימול אברהם, אך אם עברו רוב שנותיו אין לו עוד תקנה ולהכי לא נימול עד היותו בן צ"ט לומר שכל זמן שרוצה להתגייר הרשות בידו, וא"כ הרי טעם נכון מיסוד רז"ל למה שלא נימול מקודם, עוד נקדים משז"ל ואגדלה שמך שפירושו ששמך אברם יתגדל ויהיה אברהם ואז"ל בש"ס פ"ג דנדרים דף ל"ב: א"ר אמי בר אבא כתיב אברם וכתיב הוא אברהם בתחילה המליכו הקב"ה לא"א על רמ"ג אברים ולבסוף על רמ"ח ופי' כשנימול המליכו על הכל שאז נקרא אברהם, וז"ש ואעשך לגוי גדול שתוליד זרע קדש ליצחק וממנו ישתלשל זרע אמת ולא כמו שאתה רואה באצטגנינות דאברם אינו מוליד אברהם מוליד דאין מזל לישראל, וז"ש ואברכה ואגדלה שמך שתקרא אברהם בעת המילה וזהו ואברכה שתמשול ותמלוך בכבוד על כל רמ"ח אברים ואגדלה שמך שתקרא אברהם שיש לך דין ישראל ואין מזל לישראל, ולא יעלה על דעתך דכיון דיש לך דין ישראל ואתה כמצווה ועושה כמש"ל בשם הרב פ' דרכים תמול עצמך שגם אם תמול בלי ציווי דומה כמצווה ועושה, הלא תדע שיש טעם לאחר המילה והיה בריכה מה בריכה זו מטהרת הטמאים אף אתה מקרב את הרחוקים וכו', ואם תמול קודם יסברו שאם עברו רוב שנותיו אין תקנה ולכן מטעם זה המתן עד עת בא דברי ולכל זמן.

18 נדרים פתח ↗

״הַשָּׂטָן״ בְּחוּשְׁבָּנֵיהּ תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה. וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא: כְּתִיב ״אַבְרָם״, וּכְתִיב ״אַבְרָהָם״. בַּתְּחִלָּה הִמְלִיכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה אֵבָרִים, וּלְבַסּוֹף הִמְלִיכוֹ עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה אֵבָרִים, אֵלּוּ הֵן: שְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁתֵּי אׇזְנַיִם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּיה. וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא, מַאי דִּכְתִיב: ״עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים וְגוֹ׳״. ״עִיר קְטַנָּה״ — זֶה הַגּוּף, ״וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעַט״ — אֵלּוּ אֵבָרִים, ״וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ״ — זֶה יֵצֶר הָרָע, ״וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים וַחֲרָמִים״ — אֵלּוּ עֲוֹנוֹת, ״וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וְחָכָם״ — זֶה יֵצֶר טוֹב, ״וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחׇכְמָתוֹ״ — זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. ״וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא״ — דְּבִשְׁעַת יֵצֶר הָרָע לֵית דְּמִדְּכַר לֵיהּ לְיֵצֶר טוֹב. ״הַחׇכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים״. ״הַחׇכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם״ — זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, ״מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים״ — שְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁתֵּי אׇזְנַיִם, וּשְׁתֵּי יָדַיִם, וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּיה, וּפֶה. אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא כְּהוּנָּה מִשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן״. כֵּיוָן שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם — הוֹצִיאָהּ מֵאַבְרָהָם. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן״. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: וְכִי מַקְדִּימִין בִּרְכַּת עֶבֶד לְבִרְכַּת קוֹנוֹ? מִיָּד נְתָנָהּ לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ״, וּבָתְרֵיהּ כְּתִיב: ״נִשְׁבַּע ה׳ וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק״. עַל דִּיבּוּרוֹ שֶׁל מַלְכִּי צֶדֶק. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב ״וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן״: הוּא כֹּהֵן, וְאֵין זַרְעוֹ כֹּהֵן. הַדְרָן עֲלָךְ אַרְבָּעָה נְדָרִים

« ראש דוד Noach ראש דוד Vayera »