רש"י על נדרים ט״ו א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדרים ט״ו ע״א:ז׳ רש"י על נדרים ט״ו ע״א:ט׳ »

1 דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

וכ"מ שנאמר שהעושה דבר זה פטור ה"ז פטור מן הכרת וכו' אבל אסור לעשותו אותו הדבר בשבת ואיסורו מדברי סופרים והוא הרחקה מן המלאכה והעושה אותו בזדון מכין אותו מכת מרדות וכו'. עי' בהמגיד משנה שכתב מכין וכו' מפני שעבר על ל"ת של דבריהם בדבר שיש לו עיקר מן התורה ועיין במל"מ ולשון רבינו והוא הרחקה וכו' נראה מסכים לזה: ונראה דזה דיש בכח הרבנן להכות מכת מרדות במסכת יבמות דף צ' ע"ב דלמגדר מלתא אמרינן שבי"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה ועיין בהל' סנהדרין פ' כ"ד ה"ד אבל כמ"ש שם מהוראות שעה ולא לדורות ודעת המ"מ דמכת מרדות גם כן משום סייג וזה בעיקרו מדאורייתא דשייך סייג ומלשון רבינו והוא הרחקה מן המלאכה יש לדייק להוציא אלה דמשום שבות ולא משום גזירה עי' בפכ"ד מהל' שבת כמ"ש שם שאינו משום מלאכה עיי"ש באלה ל"ש מכות מרדות ובהל' סנהדרין פי"ח ה"ה וכל אלו שלא קיבלו עליהן ההתראה מכין אותו מכת מרדות הואיל וחטאו מ"מ אפי' על איסור של דברי סופרים מכין אותו מכת מרדות עיי"ש. ובספר תבואות שור בחי' לשבת דף מ' ע"ב עמד על לשון זה של רבינו מהאי דאיתא במס' מנחות דף ע' אמר אביי בשלמא אי אשמעינן לוקה מכת מרדות מדרבנן שפיר אלא אסור מאי קמ"ל וכו' אלמא דאיכא אסור ואינו לוקה עיי"ש. ורבינו מפרש כאן וכמ"ש בהמ"מ: ובהבדל בין מכות מרדות למכות דאורייתא עיין בשיטה מקובצת במסכת כתובות דף מ"ה בשם הריטב"א דקיל ממלקות דאורייתא ועיין בתוספות נזיר דף כ' ע"ב בד"ה ע"י עיי"ש. ועיי' ברש"י נדרים ט"ו ע"א בד"ה ומי איכא בל יחל מדרבנן עיי"ש ובסמ"ע בסי' ע"ג ס"ק י"ז ובמג"א בסי' תצ"ו ס"ק ב' ומאאמ"ו הגאון ז"ל נ"ב בסמ"ע הנ"ל לעיין במס' נזיר הנ"ל ובמרדכי בפרק מי שמת בחי' אנשי השם שם ובבאר שבע סי' נ"ה ומחלוקת רש"י ור"ת בשיעורו עיי"ש. והנה הבדל בין עבירה נמשכת עי' בפר"ח בסי' תע"א באו"ח ועיין בספר קהלת יעקב סי' קע"א ח"א סי' קע"ב בדיבור מכות מרדות עיי"ש ועי' מ"ש בכ"מ ה"ד דנראה מדברו בפטור מכלום איסור איכא ועי' בפ"ב הט"ז עיי"ש וצ"ע:

2 נדרים פתח ↗

וּמִי אִיכָּא ״בַּל יַחֵל״ מִדְּרַבָּנַן? אִין, וְהָתַנְיָא: דְּבָרִים הַמּוּתָּרִין וַאֲחֵרִים נָהֲגוּ בָּהֶן אִיסּוּר — אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְהַתִּירָן בִּפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״.

1 ומי אכא בל יחל מדרבנן - דמלקין ליה מדרבנן:

2 אי אתה רשאי לנהוג בהן היתר לפניהם - לבטל מנהגם דעובר משום בל יחל ומן התורה אינו בבל יחל אלא מדרבנן:

« רש"י על נדרים ט״ו ע״א:ז׳ רש"י על נדרים ט״ו ע״א:ט׳ »