רש"י על שבת צ״ג א:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת צ״ג ע״א:ד׳ רש"י על שבת צ״ג ע״א:ו׳ »

1 שבת פתח ↗

אָמַר מָר: זֶה יָכוֹל וְזֶה אֵינוֹ יָכוֹל — דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב. הֵי מִנַּיְיהוּ מִיחַיַּיב? אָמַר רַב חִסְדָּא: זֶה שֶׁיָּכוֹל, דְּאִי זֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל — מַאי קָא עָבֵיד! אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא: דְּקָא מְסַיַּיע בַּהֲדֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: מְסַיֵּיעַ אֵין בּוֹ מַמָּשׁ.

2 מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו פתח ↗

שלא יסייע המשורר לשוער ולא השוער למשורר שנאמר איש איש על עבודתו. והקשה בכ"מ דבע' מבואר דבמסייע רק מדרבנן ואף דבספרי משמע דהוה דאורייתא יקשה למה פסק כספרי ונראה לישב דהנה בשבת דף צ"ג מתבאר דיש סיוע שיש בו ממש כגון בזה א"י וזה א"י חייב מה"ת חטאת ובאחד יכול ושני א"י זה שיכול חייב ושא"י פטור דמסייע אין בו ממש וכ"כ רבינו בפ"א מה' שבת וא"כ י"ל דהא שכ' רבינו דמחייב המסייע היינו כשאין הראשון המשוער לבדו יכול והשני המסייע לבדו יכול וזה אייריא הספרי וגמ' דערכין דמבואר דרק מדרבנן היינו בשניים יכולין לבדן ובהכי אייריא הך דהלך ר"י אצל רי"ו לסייע בהגפת דלתות ולכן קאמר מאי לאו דבהא פליגי מר סבר מיתה הוא וגזרו בה רבנן ומר סבר אזהרה הוא ולא גזרו רבנן וטעה בזה יען דרי"ו לבדו יכול וס"ל דיכול לסייעו סיוע שאין בו ממש ובכהא"ג לא גזרו רבנן ודחי דלכו"ע אזהרה הוא ובה גופי' פליגי אי גזרו בה רבנן ובזה ניחא קו' הכ"מ דהא בגמ' דחי דברי אביי דסובר משורר ששוער במיתה כיון דמסיק דכו"ע אזהרה היא משום דרבינו אייריא במסייע להמשוער דא"י דכהא"ג המסייע שפיר חייב מיתה: ועוד י"ל דהאי מסייע שחייב מה"ת היינו אפי' בזה יכול וזה יכול דרק בשבת פטור משא"כ בשאר איסורין חייב כמש"כ רשב"א סי' כ"ח ובחכ"צ סי' פ"ג וטעמא דמילתא משום דהוה כאלו כל אחד עביד פלגא ולאו אורחי בהכי במלאכת שבת וא"כ כאן במשוערים דאורחי' בשניים בהגפת דלתות חייב והא דאמרינן בשמעתין דרק מדרבנן הוא דגזרו היינו היכא דהמשוער לבדו יכול והמסייע לבדו א"י כהא"ג רק מדרבנן דא"ל דאייריא דהי' יכול לבדו וסובר כר"י בשבת זה יכול וזה יכול פטור וריב"ג הי' סובר כר"מ דזה יכול וז"י חייב דז"א דבשאר איסורין לכו"ע חייב ובפרט היכיא דאורחי בהכי ולפמש"כ בס' החינוך דהקפידא על משורר שלא יהא משוער שלא יהא קדירא דבי שותפי א"כ זה שייך גם במסייע וכ"כ החינוך להדיא דחייב במסייע וא"כ י"ל דרבינו אייריא מזה יכול ומזה יכול דחייב בשאר איסורין דל"ה כמסייע אלא כעביד פלגא דעבודה ולכן חייב דבשבת שם פליגי אמוראי אי בעינן שיעור לכל אחד בזה יכול וז"י ובא"י א"צ שיעור לכל אחד לכו"ע וע"ש בתוס' והיינו דמר סבר דחשוב כאלו עביד כולה א"כ סגי בשיעור אחד לכולן ובזה א"י וזה א"י לכו"ע כאלו עביד כולה סגי בשיעור אחד לכו"ע וכן פסק רבינו דשיעור אחד לכולן דהנה בזבחים דף ק"ו פליגי רי"ו ור"ש אי חייב בהעלאה בחוץ בשנים א"כ ר"ש לא יליף משבת לשאר איסורין ור"י יליף לשאר איסורין ובפי"ח ממעה"ק פסק רבינו דחייבין בהעלאה וס"ל דלא יליף משבת לשאר איסורין וא"כ ניחא דפסק רבינו כספרי כיון דהוא פסק דלא ילפינן שאר איסורין משבת דבשאר איסורין אמרינן דהוה כאלו עביד פלגא וחייב אח"ז ראיתי באור החיים הקדוש בפ' קרח שכ' דרבינו אייריא במסייע להשלים הצריכין לאותה עבודה ובגמ' אייריא ביש בו שיעור לאותה עבודה לבדו דרק מדרבנן אסור: ויש להביא ראי' לשיטת רבינו דבמסייע ממש דהיינו בזה יכול וזה יכול חייב מיתה דאז ניחא דפליגי בערכין אי גזרו במסייע ואמאי לא גזרינן לענין שבת וע"כ לומר דהיינו טעמא דבשבת ל"ש גזירה דליגזור שיעשה כולו לבדו דרק שייך למיגזר דיסייע לחבירו אף בזה יכול וזה יכול ולכן בשבת דזה יכול וזה יכול פטור ל"ג רק במשוער דז"י וז"י חייב שפיר גזרינן גם במסייע וא"כ נשמע דהיכיא דז"י וז"י חייב בשאר איסורין ומזה ראי' לדעת ההה"כ דבשבת אפי' מדרבנן לא גזרו דלא כח"צ וכמו שיבואר להלן וא"כ סובר רבינו דלמסקנא הלכה כאביי משום דספרי מסייע לי' דבמשורר ששוער חייב וא"כ אפי' מסייע חייב היכיא דהוה ז"י וז"י ושוב פליגי אי גזרו בזה יכול וזה אינו יכול: והנה בסי' קצ"ח פליגי וט"ז ונקה"כ אי שרי לאשה ששכחה לחתוך ציפורני' מע"ש לחתוך בשבת ע"י עכו"ם דדעת הטו"ז דהוה כמו ניקף דעובר גם הניקף ונקה"כ דחי דשם קרא כתיב לא תקיפו דעובר גם הניקף רק הא דצריך לטעם דמסייע משום דא"כ הוה לאו שאין בו מעשה ובחכ"צ סי' פ"ג השיג אי מסייע לאו מילתא מנ"ל דחייב בניקף הא ליכא קרא ע"ז ותמוה הא כתיב לא תקיפו לשון רבים והנה בחכ"צ הביא דברי רשב"א דסובר בשאר איסורין חייב בזה יכול וזה יכול והקשה א"כ למה מותר לסייע בשמאל ותי' דמסייע באופן שא"י כמש"כ תוס' כהא"ג בשבת וכ"כ המג"א סי' קפ"ג לענין כוס של ברכה עוד הקשה מרגלו אחת על האבן אמאי מותר אם יכול לעמוד על רגל אחד עכ"פ הוה ז"י וז"י ותי' דע"כ אייריא דאין יכול לעמוד על הכלי לבד והוה א"י והכריח דבר זה דאל"כ מאי מייתיא ראי' דמסייע אין בו ממש באחד יכול ואחד א"י הא שם הוה ז"י וז"י ולדעתי זהו דחוק דלמה סתם המשנה כיון שאמרו אם יכול לעמוד אם ינטל הכלי הי' צריך למיתני ג"כ שא"י לעמוד אם ינטל הריצפה: ולכן נראה לישב לפמש"כ רש"י בשבת דף צ"ג לפרש בהא דזב הוה ז"י וזה יכול וכ' המהרש"א אף דבזב ל"ש לפטור מטעם דלאו אורחי' מייתיא לה מטעם מסייע א"ב ממש וא"כ א"ש ג"כ הא דמייתיא מרגלו אחת על הכלי דג"כ אורחי' בהכי לעמוד על ב' רגליו רק ע"כ מטעם מסייע אין בו ממש אתי עלה ולעולם אייריא בז"י וז"י ולפי"ז מוכח דלא כרשב"א דלפירש"י ז"י וז"י פטור יען דנחשב כאלו כל אחד עביד כולה והשני מסייע וכן להיפוך דהשני הוה כאלו עביד כולו והראשון ל"ה אלא מסייע לכן שניהם פטורים ולכן גם בשאר איסורים כן אך לישב דברי הרשב"א נראה ע"ד שכ' הרשב"א לקמן דזב דמי לשבת כן י"ל דעבודה דמי לשבת דשם לא קאי לחייב רק לפסול וא"כ רק אי מסייע יש בו ממש אז יש לפסול ג"כ כמו בחיוב דשבת או שאר איסורין אבל אי מסייע ל"ה ממש אין לפסול משום ז"י וז"י דזה רק לענין חיוב אבל לא לענין לפסול מעתה יצא לנו דהא"ט דרבינו דסובר דמחייב במסייע דהא ה"נ כתיב בלשון רבים לא יקריבו ולא ימותו גם הם גם אתם ודמי ללא תקיפו דחייב אמסייע יען דכ' בלשון רבים ועמש"כ בפח"י ממעה"ק:

1 זה שיכול - דאיהו עבדה לכולה:

2 אין בו ממש - מי שאינו אלא מסייע בדבר ואם בא לעשותו לבדו אינו יכול אין בו ממש ולא חשיב מידי ולא מיפטר אידך:

2 חידושי חתם סופר על שבת פתח ↗

הי מינייהו מחייב אמר רב חסדא זה שיכול. נראה מפירש"י דהשאלה הי' הי מינייהו דאפשר שהיכול חייב ולא שאינו יכול דהוא רק המסייעו וי"ל נמי בהיפוך דאינו יכול חייב דאורחי' בהכי שישתתף אחר עמו במלאכתו משא"כ היכול דלאו אורחי' ודלא כמ"ש תוס' דמיירי שזה נמי יכול אלא שנושא הקורה בענין זה שאינו יכול כגון באצבעו. דלפ"ז גם האינו יכול לאו אורחי' ופשיטא שא"א לומר שהוא חייב והיכול פטור מש"ה הוצרכו לדחוק בד"ה הי מינייהו וכו' לא בעי למימר וכו'. אך רש"י מפרש כפשוטו שאינו יכול ממש והוה איהו אורחי' ואותו שיכול לאו אורחי' לנושאו בשותפות ואיכא סברא לכאן ולכאן ויוצדק טפי לשון הי מינייהו מיחייב. ומש"ה פירש"י ד"ה אין בו ממש וכו' ולא מיפטר אידך עכ"ל מבואר דהוה ס"ד למיפטר אידך ולחייב האי המסייע ומש"ה כדמסיק מסייע אין בו ממש הדר בי' רש"י מפירושו שפי' בהס"ד דזה יכול וזה יכול פטור משום דלאו אורחי' דאינו כן אלא משום דכל א' הוה מסייע לחבירו ואין בו ממש. ומש"ה פי' ג"כ בד"ה מפני שיכולה וכו' כל א' ה"ל רביעי וכו'. ודלא כמ"ש תוס' ד"ה מפני וכו' ועי' מהרש"א בזה וק"ל:

« רש"י על שבת צ״ג ע״א:ד׳ רש"י על שבת צ״ג ע״א:ו׳ »