רש"י על שבת צ״א ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת צ״א ע״ב:ב׳ רש"י על שבת צ״א ע״ב:ד׳ »

1 שבת פתח ↗

מַתְנִי׳ הַמּוֹצִיא אוֹכָלִין וּנְתָנָן עַל הָאַסְקוּפָּה, בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן, בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אַחַת. קוּפָּה שֶׁהִיא מְלֵיאָה פֵּירוֹת וּנְתָנָהּ עַל אַסְקוּפָּה הַחִיצוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁרוֹב פֵּירוֹת מִבַּחוּץ — פָּטוּר, עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה.

2 חכמת שלמה פתח ↗

בד"ה מלאכתו כו' עקירה ממקום חיוב והנחה במקום חיוב נמחק:

3 רש״ש פתח ↗

רד"ה עד שיוציא. כלומר כו' בראשונה כו'. כוונתו מבוארת דאם לאחר שהניחה חזר והוציא כולה תו אינו מחייב שכבר היתה מקצתה בר"ה. וכ"כ הה"מ בפי"ב ולמאי דפרישית דהאיסקופה היא כרמלית מילתא דפשיטא היא שהיה פטור ומזה ה"נ לכאורה לב"ע דס"ל מהלך כעומד דמי. המוציא מרה"י לר"ה דרך הילוך פטור. דהא בשעה שנעתק מרשות לרשות היה כמונח מקצת החפץ ברה"י ומקצתו ברה"ר וזהו דוקא כפי משמעות התוס' לעיל ה ב' ד"ה בשלמא דמעביר ד"א בר"ה הלכתא גמ"ל ול"ג מהלכה. אבל לא לשיטתם בכתובות לא ב' דגמרי' ממעביר דבמקום חיוב ל"א מהלך כע"ד כאשר אבאר בסמוך בס"ד והא דתני פלוגתתן דרך סטיו הוא לרבותא דרבנן. ובזה היה א"ש כמין חומר מה שנדחקו ראשונים בהא דרבה גבי לולב וכו' שאמר גזירה שמא יעבירנו ד"א בר"ה ול"א שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר דמשום ב"ע איצטרך. ובפרט לפי מה שהבינו הרא"ש והר"ן בדעת הרי"ף דהל' כוותיה. דלדידיה ליכא חיוב מרה"י לרה"ר. אבל ז"א דהא בכתובות שם מוקי לההיא דהגונב כיס כב"ע וברישא תני קודם שיבוא לידי איסור סקילה ועי' ב"ק ל"ה ובתד"ה מתני' בשוגג וכן מסיפא דהיה מגרר כו' משמע בסוגיין דמיד כשבא לרה"ר בא עליו חיוב שבת דמגרר כמונח דמי. ובשעה שנעתק מרשות לרשות ל"א דאז הוה כמונח ולפטור. אבל מ"מ טעמא בעיא מדוע ל"א כמונח דמי בשעת העתקתו מרשות לרשות ולפטר וכקושית הירושלמי לב"ע על העברת ד"א:

1 מתני' על האסקופה - בגמרא מוקי לה באסקופה כרמלית:

2 מלאכתו בבת אחת - עקירה ממקום חיוב והנחה במקום חיוב והכא הוה ליה עקירה ממקום חיוב והנחה במקום פטור והדר עקריה ממקום פטור ואנחיה במקום חיוב:

3 עד שיוציא - כלומר אלא אם כן הוציא בראשונה כל הקופה ובגמ' מפרש לה:

« רש"י על שבת צ״א ע״ב:ב׳ רש"י על שבת צ״א ע״ב:ד׳ »