רש"י על שבת צ״א ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת צ״א ע״א:ז׳ רש"י על שבת צ״א ע״ב:ב׳ »

1 שבת פתח ↗

יוֹצֵא — בִּכְזַיִת, לְעִנְיַן שַׁבָּת נָמֵי — בִּכְזַיִת! הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם — מִדְּאַפְּקֵיהּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה אִיפְּסִיל לֵיהּ בְּיוֹצֵא, אַשַּׁבָּת לָא מִיחַיַּיב עַד דְּמַפֵּיק לֵיהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הָכָא — שַׁבָּת וְטוּמְאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין.

2 חכמת שלמה פתח ↗

בד"ה בהדי הדדי וכו' לא קיבל טומאתו מן האויר דהא נמחק. ונ"ב בכאן משמע להדיא דס"ל כפי' התוס' שפחות מכביצה לא מקבל טומאה והכא איירי לענין קבלת טומאה ולעיל פי' דאיירי לענין שיכול לטמא טומאת אוכלין והיינו כפירושו בכל דוכתא דלא בעינן בכביצה אלא לטמא ולא ליטמא ע"כ נראה בעיני שפירוש זה אינו מפירש"י הוא אלא מי שהוסיף בהגה"ה אליבא דתוס' ודו"ק עיין במהרש"א:

1 חוץ לחומת עזרה - להיקף החיל שלפני עזרת נשים או לעזרת נשים שהיא בחיל:

2 בהדי הדדי אתיין - דעד דאתנח ונצטרף עם השאר לא קבל טומאתו מן האויר דהא לא הוי ביה שיעור:

2 חידושי הלכות פתח ↗

בפירש"י בד"ה בהדי הדדי כו' לא קבל טומאתו מן האויר דהא כו' עכ"ל מהרש"ל מחק זה מפירש"י דבכאן משמע להדיא דס"ל כפי' התוס' שפחות מכביצה לא מקבל טומאה כו' ולעיל פי' דאיירי כו' עכ"ל ממה שפירש לעיל ועל ידי הנחה זו נטמאו עכ"ל נמי משמע דלענין טומאת עצמו קאמר אבל אין כל זה מוכרח דטומאת עצמו נקט כדי לטמא שוב אחרים כמו שפי' בכל דוכתא ועיין בפירש"י בפרק אלו עוברין גבי בצק שבסדקי עריבה שפירש כן דנגעה בהן טומאה ואיטמו והדר נגעו בהן אוכלין טהורים עכ"ל והתוס' שכתבו לעיל דמשמע להו מהכא דלענין קבלת טומאת עצמן קאמר ולא כדי לטמא שוב אחרים נראה דהיינו שסמכו עצמם במה שכתבו דנקט כזית תרומה מגו דחל ע"י צירוף איסור טומאה מצטרף לענין שבת לא שייך למימר הכי אלא בטומאת עצמם אבל לטמא אחרים אכתי לא חל השתא איסורו ודו"ק:

« רש"י על שבת צ״א ע״א:ז׳ רש"י על שבת צ״א ע״ב:ב׳ »