רש"י על שבת צ׳ א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת צ׳ ע״א:ו׳ רש"י על שבת צ׳ ע״א:ח׳ »

1 הפלאה שבערכין על ספר הערוך פתח ↗

צרדה ב' פסחים דף קי"א: האי מאן דזגי אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח צרדה. חולין דף ק"ה: לא שקלי מידי מפתורא כי נקיט איניש כסא בידי משום דקשי לרוח צרדה. פירוש דאי הוה האי כוס שני מהדר פרצופי' לאחורי' כההוא דרבה בר נחמיה המפורש בהשוכר את הפועלים דף פ"ו. בבבא מציעא עכ"ל רש"י ורשב"ם פירשו רוח צרדה כאב חצי הראש. ברם לפי' רבינו ניחא הא דקרי ליה הכא רוח צרדה ולא קרי ליה צלחת שפי' רש"י בשבת דף צ'. ובגיטין דף ס"ח. כאב חצי הראש עיין בערך צלח ב'. ודע שבחולין דף ק"ה: ז"ל רש"י רוח צרדא אשטורדישו"ן:

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה ריח רע. שמעשנין כו'. לכאורה יל"פ שמוציא מפני שקשה עליו הריח וכר"י דמלאכה שאצ"ל חייב עליה:

3 תורה תמימה על התורה פתח ↗

ותכלת. תכלת עמרא הוא, מנלן מדשש כיתנא – תכלת עמרא געמרא תרגומו של צמר, ועל שם צבעו נקרא תכלת, ותכלת באה לבגדי כהונה, ולבגדי כהונה אינם כשרים אלא צמר ופשתים, דכתיב ביחזקאל מ"ד בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר, וזה כתוב בענין בגדים הפנימים שלובשים ביום הכפורים, ש"מ שבבגדים מעבודות חיצוניות יש בהם צמר ופשתים ולא מין אחר, משום דאל"ה הול"ל שלא יעלה עליהם גם שארי מינים שבבגדים מעבודות חיצוניות כ"מ ברש"י כאן וכ"מ בירושלמי כלאים פ"ט ה"א, והתוס' ביומא ע"א ב' טרחו הרבה במקור דין זה, ולא הביאו הוכחה זו מפ' דיחזקאל, והרש"ש שם הבין שדברי רש"י ביבמות כאן הם דברי עצמו, ובאמת מפורשים הם בירושלמי שהבאנו וכתיב בפ' פקודי מכנסי בד שש משזר ובד היינו פשתים, דכן איתא ביומא ע"א ב' דבר העולה מן הקרקע בד בבד, והיינו פשתן שעולה מכל גרעין רק קנה אחד ואין להם בדים וענפים כשאר עצים, וא"כ ע"כ שתכלת עמרא הוא דהיינו צמר, ואין לומר דתכלת נמי כיתנא הוא אלא צביע הוא ורק ארגמן ותולעת שני עמרא הן, משום דסברא היא, דכל הצבועין מין אחד הן מדלא חילק בהן אלא בצבע, ועיין מש"כ לעיל בס"פ משפטים בפסוק לבנת הספיר. – והנה בענין צביעת תכלת נבאר אי"ה בפרשת ציצית ס"פ שלח, וכאן נעיר בענין ארגמן שכתב הרמב"ם בפ"ח ה"ג מכלי המקדש וז"ל, והארגמן הוא הצמר הצבוע אדום, עכ"ל. ומשמע מדבריו דכל מין צבע אדום הוא בכלל ארגמן, אבל צ"ע משבת צ' א' שארגמן מין צבע מיוחד הוא וכ"פ רש"י שם וז"ל. ארגמן צבע שצובעין בו, משמע דדוקא בצבע ששמו ארגמן ולא סתם צבע אדום, וצ"ע. .יבמות ד' ב׳

4 שבת פתח ↗

גְּמָ׳ פִּלְפֶּלֶת כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חַזְיָא? לְרֵיחַ הַפֶּה. עִיטְרָן כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חֲזֵי? לְצִילְחֲתָא. מִינֵי בְּשָׂמִים — כׇּל שֶׁהֵן. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצִיא רֵיחַ רַע — כׇּל שֶׁהוּא. שֶׁמֶן טוֹב — כׇּל שֶׁהוּא. אַרְגָּמָן — כׇּל שֶׁהוּא. וּבְתוּלַת הַוֶּורֶד — אַחַת.

7 גמ' לצלחתא - כאב חצי הראש:

8 ריח רע - שמעשנין בהן חולין ותינוקות כגון חלטית להבריח מעליו מזיקין:

9 ארגמן - צבע שצובעין בו ארגמן וטעמא לא איתפרש ול"נ שגם הוא ראוי להריח:

10 בתולת הוורד - עלה של וורד בחור אחת:

2 הגהות יעב"ץ על שבת פתח ↗

רש"י ד"ה ריח רע. "חלטית". צ"ל חלתית:

3 פרדס יוסף פתח ↗

וארגמן רש"י צמר צבוע מעין צבע ששמו ארגמן, והר"מ בפ"ח הי"ג מכל"מ כ' שמראה אדום, משמע שכל מין אדום כשר, עי' מל"מ, וראב"ד כ' צמר שארוג מב' ג' מיני גוונין ונוטריקן ארוג ג' מינים, וע' תפא"י שם בזה, וצ"ע משבת צ'. שארגמן מין צבע מיוחד הוא, וכ"פ רש"י שם ארגמן צבע שצובעין בו משמע דדוקא בצבע ששמו ארגמן ולא סתם צבע אדום:

« רש"י על שבת צ׳ ע״א:ו׳ רש"י על שבת צ׳ ע״א:ח׳ »