רש"י על שבת פ״ב ב

1 היה שלו ושל ע"ז - שהיה חצי מקום הכותל של ע"ז:

2 נדון מחצה על מחצה - המחצה שלו נחשבת בארבע אמות של כניסה לפי שחייבוהו חכמים להרחיקו משלו ארבע אמות וליכנס כולו בתוך שלו:

3 שקץ תשקצנו - לשון שקץ כשרץ שאינו מטמא במשא:

4 נדה מטמאה במשא - אדם הנושאה דאיתקש לזב והדוה בנדתה והזב את זובו וגו' ויקרא ט״ו:י׳ וזב מטמא במשא דכתיב שם וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב והנושא אותם וגו' אף הזב במשמע אותם:

5 באבן מסמא - אבן ששמוה על גבי יתידות וכלים תחתיה כדכתיב דניאל ו׳:י״ח והיתית אבן חדא ושמת על פום גובא ונדה או זב יושבין עליה אע"פ שלא הכבידו על הכלים טמאים הכלים דכתיב כל אשר יהיה תחתיו:

6 למשמשין - שאין הכלים המשמשין מטמאים לא במשא ולא באבן מסמא:

7 למשא - אבל לא לאבן מסמא דלהכי אהני היקשא דשרץ:

8 ולוקשה לנבלה - דאית בה משא ולית בה אבן מסמא והכי עדיף דתו לא צריך לאקושה לשרץ למעוטי מאבן מסמא:

9 אינה לאברים - אם נחתך אבר ממנה מטמא במשא ובאהל משום תורת אבר מן החי אבל לא משום תורת אבר מן הנדה ונפקא מינה דלא מטמא באבן מסמא:

10 אף ע"ז אינה לאברים - כגון ע"ז של חוליות אבר אבר ממנה אינו מטמא כלל משום ע"ז:

11 דבעי רב חמא - לקמן שבת דף פג::

12 אליבא דרבי עקיבא בעי לה - דאקשה לנדה למשא מי אמרינן להא נמי איתקש או דילמא לחומרא מקשינן לקולא לא מקשינן:

13 דלא מטמאה - דהא איתקש לשרץ ובשרץ כתיב מגע ולא כתיב משא:

14 למשמשיה - תירוצא היא: