רש"י על שבת פ״א ב:ב׳

2 בשדה ניר - חרישה ראשונה ועומד לזריעה:

3 משום דוושא - ובשדה חבירו מפני שדש את נירו ומתקשה את החרישה:

4 משום עשבים - שמחמת לחלוחית הניר עשבים עולין על הצרור וכשהוא מקנח בו נתלשים:

5 מותר לקנח - דאינו מתכוין לתלוש ומותר דהלכה כר"ש:

6 והתולש ממנו - במתכוין חייב דמקום גידולו הוא אע"פ שהוא צרור ואינו עפר:

7 שקיל מעילאי - ממקום גבשושית:

8 ושדי לתתאי - למקום גומא ומשוה החרישה והוי תולדה דחורש:

9 בבית - שייך בנין וזה שמשוה גומות בנין הרצפה הוא ובשדה מתקן החרישה: