רש"י על שבת ע״ד ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ע״ד ע״ב:ה׳ רש"י על שבת ע״ד ע״ב:ז׳ »

1 שבת פתח ↗

הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר וְהַמְלַבְּנוֹ. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַטּוֹוֶה צֶמֶר שֶׁעַל גַּבֵּי בְּהֵמָה בְּשַׁבָּת — חַיָּיב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת: אַחַת מִשּׁוּם גּוֹזֵז, וְאַחַת מִשּׁוּם מְנַפֵּץ, וְאַחַת מִשּׁוּם טוֹוֶה. רַב כָּהֲנָא אָמַר: אֵין דֶּרֶךְ גְּזִיזָה בְּכָךְ, וְאֵין דֶּרֶךְ מְנַפֵּץ בְּכָךְ, וְאֵין דֶּרֶךְ טְוִויָּה בְּכָךְ. וְלָא? וְהָתַנְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה: שָׁטוּף בָּעִזִּים, וְטָווּי בָּעִזִּים, אַלְמָא טְוִויָּה עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה שְׁמָהּ טְוִויָּה! חָכְמָה יְתֵירָה שָׁאנֵי.

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה חכמה יתירה. כדכתיב וכל אשה כו'. נראה דט"ס הוא וצ"ל וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה עי' לקמן ר"ד צט:

1 שטוף בעזים וטוו בעזים - קרא קדריש טוו את העזים שמות לה בגופן של עזים משמע:

2 חכמה יתירה - כדכתיב וכל אשה חכמת לב אבל להדיוט אין דרכו בכך והוי כלאחר יד:

1 ישמח משה פתח ↗

וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו המטוה את התכלת ואת הארגמן וגו' שמות לה כה, וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים שמות לה כו. ופירש רש"י ד"ה טוו היא היתה אומנות יתירה, שמעל גבי העזים טווין אותם. והנה קשה אשר נשא לבן אותנה למה, והנה נשא לבן מבואר במסכת שבת דף צ"ט ע"א שם תנו רבנן, יריעות עליונות של עזים, ותחתונים של תכלת וארגמן וכו', וגדולה חכמה שנאמר בעליונות ממה שנאמר בתחתונות, דאלו בתחתונות נאמר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו, ובעליונות נאמר וכל אשה אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים, תנא משום ר' נחמיה טוו בעזים ושטף בעזים, ופירש רש"י נשא לבן, חכמה יתירה משמע, עד כאן. ור"ל דנשא לבן משמע דרק לבן נשא, אבל לא סתם חכמות, והנה לפי זה נשא לבן לא מיותר, אבל אותנה ודאי מיותר, והנ"ל דהתורה אשמועינן בזה דין שלם וחזק. דהנה איתא במסכת שבת דף ע"ד ע"ב אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הטוה את הצמר שעל גבי בהמה בשבת, חייב שלש, אחת משום גוזז, ואחת משום ניפץ, ואחת משום טוה, ר' כהנא אמר אין דרך גזיזה בכך ואין דרך טוויה בכך. ומקשה והא תנא משום ר' נחמיה טוו בעזים ושטף בעזים, ופירש רש"י ד"ה שטוף את העזים קא דרש, דמשמע מגופן של עזים, וכתיב בחכמה טוו את העזים אלמא קרי ליה טוויה. ומשני חכמה יתירה שאני, ופירש רש"י ד"ה חכמה חכמות יתירות היו עושין כן, אבל סתם נשים אין עושין כן והוי כלאחר יד. וכתבו התוספת ד"ה חכמה יתירה שאני, והעושים כן בטלה דעתן כמו באנשי הוצל שבת דף צ"ב ע"ב, עכ"ל. והנה לכאורה קשה הא שם בדף צ"ב שבת צ"ב ע"ב דמסיק הש"ס המוציא משא על ראשו פטור, ואף שאנשי הוצל עושין כן, בטלה דעתן אצל כל אדם, והקשו התוספת שבת צ"ב ע"ב ד"ה ואת"ל דבפרק חבית לקמן בדף קמ"ד ע"ב שם בית מנשיא בן מנחם היה סוחטין בתמרים, ומקשה אטו בית מנשיא רובא דעלמא, ומשני אלמא אלמה לא, הא תנן כלאים פ"ה מ"ח המקיים קוצים בכרם, רבי אליעזר אומר הרי זה כלאים בכרם, מאי טעמא דרבי אליעזר שכן בערביא מקיימין קוצים לגמליהן, ואמר שם מי דמי ערביא אתרא, בית מנשיא חד גברא בטלה דעתו, עד כאן. אלמא באתרא לא אמרינן בטלה דעתן, אם כן אמאי אמרינן באנשי הוצל דבטלה דעתן. ותירצו התוספת דשם אמרינן אלו היה לכל העולם הרבה גמלים כמו לאנשי ערביא, גם כן היו מקיימין, לכך לא אמרינן בטלה דעתן, אבל בחד גברא אף בכהאי גוונא אמרינן בטלה דעתו, דאף דיש לומר אלו היה לכל העולם רמונים הרבה כמו לשל בית מנשיא, גם כן היה סוחטין, עד כאן דברי התוספת. ורצונם לומר דבהא דאנשי הוצל אמרינן בטלה דעתן אף דהוי אתרא, משום דכל העולם יש להם ראשין כמוהם, ואין רוצים לשאת על ראשם והבן, ואם כן לפי זה באלו הנשים דודאי הרבה היה, כמשמעות הכתוב וכל הנשים, ולא חד גברא והוי כאתרא, וכאן ר"ל שפיר דאלו היה לכל הטווין חכמה יתירה, היה עושין כן, אם כן אינו דומה לאנשי הוצל רק להא דערביא. ואין לומר דהלא על הא דערביא פליגי חכמים על רבי אליעזר, וכבר כתבו התוספת שם בדף קמ"ד ע"ב ד"ה מי דהאי מי דמי, הוא רק לומר דגם לרבי אליעזר לא אתי שפיר, אבל לחכמים בלאו הכי לא אתי שפיר עיין שם, דאם כן מה הקשו התוספת שם בהא דאנשי הוצל, ועל כרחך צריך לומר דסברת התוספת הוא דחכמים לא פליגו עליה דרבי אליעזר בערביא גופיה, לכך קשה שפיר על הא דאמר גם אחד מאנשי הוצל שנשא על ראשו פטור והבן, ואם כן גם כאן קשה, וכאן לא שייך תירוץ התוספת כמו שכתבתי.

« רש"י על שבת ע״ד ע״ב:ה׳ רש"י על שבת ע״ד ע״ב:ז׳ »