רש"י על שבת ע״ג ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ע״ג ע״ב:ז׳ רש"י על שבת ע״ג ע״ב:ט׳ »

1 תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מעשר שני פתח ↗

אות ד תוי"ט ד"ה אינו נלקח. וכן לאותו המלח. עי' בשבת דף ע"ג ע"ב דאמרינן האי מאן דכניף מילחא ממלחתא דאינו חייב משום מעמר דאין עימור אלא בגד"ק. ופירש"י שם שצבר מלח ממשרפות המים וכו'. הרי מבואר דמלח לא מקרי גד"ק. ודוחק לחלק דלענין שבת דבעי' גד"ק ממש ובע"ח לא מקרי גד"ק כמ"ש תוס' ד"ה מפרק מש"ה גם מלח לא מקרי גד"ק. משא"כ לענין מעשר דבע"ח הוי גד"ק דלכאורה דוקא לענין בע"ח שייך לחלק דשבת בעי' צומח מן הארץ ובמעשר מהני מה שניזון ומתפרנס מן הארץ. אבל במלח דל"ש ניזון מהארץ ואנו דנין אותו לקרקע כיון דנובעים מהארץ נראה לעין כאילו הם גדלים ורבים מן הארץ. א"כ ממילא הוי כצומח מן הארץ וגבי שבת גם כן להוי גד"ק:

1 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

אבל עט״ז זה דעת רש״י ועמ״א אות י״ד בר״מ ז״ל הטעם שמא יתפור ועסי׳ שי״ז בט״ז אות ד׳. מעמר עמ״א אות י״ו. ומלח ממשרפות המים ערש״י שבת ע״ג ב׳ הא מלח גס כאבן ואבנים ממקום שנחצבו הוי מעמר ממש וג״ק הם. המותח חוט התפירה אי בעי קושר דוקא ע׳ ברש״י והמפריד חוט החפירה עתו״ש:

2 חכמת שלמה פתח ↗

בד"ה משום מעמר שאף הוא כמאסף השבלין הוא כצ"ל:

2 מהר"ם על שבת פתח ↗

ברש"י ד"ה משום מעמר וכו' שאף הוא כמאסף בשבלין הוא כצ"ל:

8 דכניף מלחא ממלחתא - שצבר מלח ממשרפות מים דמתרגמינן חריצי ימא יהושע יא שממשיך לתוכו מים מן הים והחמה שורפתן והן נעשין מלח ואותו חריץ קרי מילחתא:

9 משום מעמר - שאף הוא כמאסף בשבלין הוא:

« רש"י על שבת ע״ג ע״ב:ז׳ רש"י על שבת ע״ג ע״ב:ט׳ »