רש"י על שבת מ״ט א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת מ״ט ע״א:א׳ רש"י על שבת מ״ט ע״א:ה׳ »

1 שערי תורת בבל פתח ↗

מט רע"א רש"י ד"ה לחין מחמת עצמן מחממי טפי וכו'.—הכי מוכח מסוגית התלמוד כאן, וכן משמע בפיה"מ להרמב"ם כאן, ומפורש כן בירושלמי ראש פרק זה. אבל הרמב"ם עצמו בספרו הגדול רפ"ד מהלכות שבת כתב להיפך וע"ש במ"מ ול"מ. שם תוס' ד"ה אביי וכו' שינת עראי.—עי' סוכה שם כו א דמבואר דמותר לישן שינת עראי ותפילין בראשו וע"ש בתוד"ה אבל. ולי היה נראה דלאביי אסור לישן שינת קבע שמא יראה קרי או שמא יפיח בהם; אבל לרבא אינו אסור אלא משום קרי בלבד, אבל אין איסור בהפחה דלא גרע מלהשתין בהם מים עי' ברכ' כג א תוד"ה חיישינן, וכן איתא בברכות שם: "אמר רבא חיישינן שמא יפנה בהן" - משמע שאינו חושש שמא יפיח בהן. שם תוס' ד"ה שלא וכו' משום קרי לא בעי למיסר.—עי' סוכה שם דר' יוסי סבר בעל קרי מותר בתפילין, והיינו שלאחר שראה קרי מותר להניח תפילין, אבל בשעת מעשה ודאי אסור, לכך שפיר יש לומר שלא יישן בהם שמא יראה קרי.

2 שבת פתח ↗

תָּא שְׁמַע: לֹא בַּתֶּבֶן וְלֹא בַּזַּגִּים וְלֹא בַּמּוֹכִין וְלֹא בָּעֲשָׂבִים בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לַחִין מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר — שַׁפִּיר. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לַחִין מֵחֲמַת עַצְמָן, מוֹכִין לַחִין מֵחֲמַת עַצְמָן הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? — מִמִּרְטָא דְּבֵינֵי אַטְמֵי.

3 שבת פתח ↗

1 לחין מחמת עצמן - מחממות טפי מלחין מחמת משקין שנופלין עליהן משיבשו:

2 ה"ג מוכין לחין מחמת עצמן היכי משכחת לה:

3 ממרטא דביני אטמי - מצמר הנמרט מבין ירכותיה של בהמה שהוא מלא זיעה והוא לח מעצמו להכי קרי ליה מרטא דלאו בר גיזה הוא:

« רש"י על שבת מ״ט ע״א:א׳ רש"י על שבת מ״ט ע״א:ה׳ »