רש"י על שבת ל״ה א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ל״ה ע״א:ה׳ רש"י על שבת ל״ה ע״א:ז׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

978 שבת לה. "הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים", ופירש רש"י שם "כמין כברה - סלע עגול ועשוי ככברה".

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

977 לשון התויו"ט כאן: "ופי הבאר - פירש בדרך חיים שבכל מקום שהיו הולכים, הבאר עולה ונובע מים. ונברא אל הבאר הזה פה שיצאו המים בכל מקום שהולכין. ואין נראה שהסלע היה הולך ומתגלגל עמהם, כנראה לכאורה מלשון רש"י פרק מקום שנהגו פסחים נד., דא"כ למה לא נזכר הנס שהסלע נתן מים בתלוש. אלא גם כוונת רש"י כדאמרן". וכן משמע מרש"י שבת לה., שכתב: "זהו בארה של מרים - שהיה מתגלגל עם ישראל במדבר בזכותה של מרים", הרי שנקט שבתיבת "באר", ולא הזכיר כלל שאיירי בסלע. ברם מפירוש רש"י כאן במשנה לא משמע כך, שכתב: "פי הבאר - של מרים, שנבלע הפתח בסלע, שדרך שם יצאו המים במדבר, וכשהכה משה הסלע, פתח הסלע את פיו שנברא לו מקדם". וכן בתנחומא פרשת במדבר אות ב מבואר שהנס היה בתלוש, שאמרו שם "והיאך היתה הבאר עשויה, כמין סלע, כמין כוורת או כדורת, והיתה מתגלגלת ובאה עמהן במסעות. כיון שהיו הדגלים חונין והמשכן עומד, היה אותו הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים באין ועומדין על גבה ואומרים 'עלי באר ענו לה' במדבר כא, יז, והיה עולה".

3 רש״ש פתח ↗

רד"ה טהור. אלא בארה של מרים כצ"ל. וק"ל דלענין שהוא טהור מלקבל טומאה מאי איריא דלאו ככלי דמי תיפוק לי דכלי אבנים אין מקבלין טומאה*** :

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

340 פירוש - כל דבר שהוא עיקר שאחרים תלויים בו הוא מושרש ואיתן במקומו, ואינו נייד ותלוש. והרי תיבת "עיקר" גופא פירושה שורש עיקר האילן הוא כמו שורש האילן ראה הערה 342, כי הוא מפרנס את כל חלקי האילן, ולכך הוא מושרש ונטוע במקומו. ולעומת זאת קהלת ג, ב "ועת לעקור נטוע". ו"לעקור" שרשו "עקר", כמו תיבת "עיקר", וכמו שמצוי בלשון הקודש שישנם שרשים שוים למלים הפוכות רש"י שמות כז, ג. ודייק לה שהדוגמה הראשונה שהובאה ברש"י שם היא "להשריש", לעומת "לְשָרֵש", וזהו בדיוק שוה ל"עיקר" ו"עקר", שאף "עיקר" הוא מלשון "שורש". וזה מורה באצבע "שכל דבר שהוא עיקר הוא נטוע במקומו", ולכך הפעולה ההפוכה מנטיעה נקראת עקירה. ולשון חכמים הוא ב"מ נט: "נעקר חרוב ממקומו", הרי עקירה היא ממקומו הקבוע. ובנתיב העבודה פ"ה א, פט: כתב: "כי כאשר השורש נעקר ממקום חבורו, גם הענפים נעקרים ממקומו". ובח"א לסנהדרין צב. ג, קפג: כתב: "נעקר השורש מן המקום אשר הוא נטוע שם". וממילא "כל דבר שהוא עיקר הוא נטוע במקומו", וכמבואר כאן שלכך הוא נקרא "יושב". וראה להלן פ"ד הערה 148. ושמעתי ממו"ר שליט"א לבאר שזהו שאומרים ישראל קדושים "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה", שיש ללכת למקור, כי המקור עצמו אינו דבר תלוש ומטלטל. וכן נאמר מ"ב ד, ד "ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי", ופירש רש"י שם "והמלא תסיעי - מלפניך, ותתני כלי אחר במקומו למלאותו, וצלוחית השמן לא תזיזי ממקומו, לפי שהקב"ה עושהו כמעין, ואין דרך מעין לזוזו ממקומו". ואמרו חכמים שבת לה. "אמר רב, מעין המיטלטל טהור, וזהו בארה של מרים", ופירש רש"י שם "טהור - מלקבל טומאה, וטובלין בו, דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין ממנו כשאובין, ואין לך מעין מיטלטל אלא בארה של מרים". ולכאורה צריך ביאור דמהיכי תיתי שלא יחשבו מי הבאר של מרים כמי מעין, עד שרב הוצרך ללמדנו שאכן נחשב כמעין. אמנם לפי המתבאר כאן היה מקום לומר דכל כח הטהרה של מעין הוא מחמת היותו מקור, וכחו של המקור הוא במקומו בלבד, ולכך היתה סלקא דעתך לומר שמעין המיטלטל, שפורש ממקומו, לא יהא לו כח המקור, ולא יהיה לו דין מעין. לכך הוצרך רב לחדש ששאני בארה של מרים שאע"פ שהוא מעין המטלטל, מ"מ הוא לעולם נחשב למקור. עכת"ד מו"ר שליט"א, ודפח"ח.

6 כמין כברה - סלע עגול ועשוי ככברה:

7 זהו בארה של מרים - שהיה מתגלגל עם ישראל במדבר בזכותה של מרים דכתיב במדבר כ׳:ב׳ ותמת שם מרים וסמיך ליה ולא היה מים לעדה:

8 טהור - מלקבל טומאה וטובלין בו דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין ממנו כשאובין ואין לך מעין מיטלטל אלא בארה של מרים:

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

467 פירוש - עליית הבאר היא משום שמקורו מתברך, וכפי שכתב בגו"א בראשית פכ"ד אות יג שצט.: "הנס שהוא הוה ורגיל בביאת הצדיק אל המים, שהם עולים אליו. וכן מצינו באברהם רש"י בראשית כא, ל, ובמשה רש"י שמות ב, כ, וביעקב שהיה היאור עולה לרגליו רש"י בראשית נ, ג. כי הצדיק ברכה עולה לרגליו, ולפיכך מיד כשהוא בא שם, המקור של הבאר מתברך, ועולה כנגדו המים. כי הבאר שיש לו מקור של ברכה, מיד שיבא אליו העזר על הברכה, מיד המקור מתברך". וכן כתב בקיצור קודם לכן שם פכ"א אות כז שסב.. ובדר"ח פ"ב מ"ט תרצט. כתב: "מעיין המתגבר, אשר יש למעיין שורש ומקור, ובשביל זה הוא נובע תמיד ומוסיף... שמתפשט המעיין תמיד בשביל שיש לו מקור ושורש חזק". ושם בהמשך תשיח. כתב: "מעיין המתגבר, אשר המעיין יש לו שורש ומקור נובע". ויש לדייק בלשונו, שכתב כאן "שהיה מקור מתברך בברכה נסיית על ידי נס", דמהי הכפלות של "ברכה נסיית על ידי נס". ונראה, שבגבורות ה' פכ"ב רפ. כתב: "וכן הבאר הוא ברכה שאינה טבעית, להיות הבאר הולך עמהן בכל מקום". ודברים אלו יוטעמו על פי מה שאמרו בגמרא שבת לה. "אמר רב, מעין המיטלטל טהור, וזהו בארה של מרים", ופירש רש"י שם "טהור - מלקבל טומאה, וטובלין בו, דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין ממנו כשאובין, ואין לך מעין מיטלטל אלא בארה של מרים". ויש להבין, דמהיכי תיתי שלא יחשבו מי הבאר של מרים כמי מעין, עד שרב הוצרך ללמדנו שאכן נחשבו כמעין. אלא שנאמר מ"ב ד, ד "ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי", ופירש רש"י שם "והמלא תסיעי - מלפניך, ותתני כלי אחר במקומו למלאותו, וצלוחית השמן לא תזיזי ממקומו, לפי שהקב"ה עושהו כמעין, ואין דרך מעין לזוזו ממקומו". וזהו שאומרים ישראל קדושים "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה", שיש ללכת למקור, כי המקור עצמו אינו דבר תלוש ומטלטל. לכך היה מקום לומר שהואיל וכל כח הטהרה של מעין הוא מחמת היותו מקור, וכחו של המקור הוא במקומו בלבד, לכך היתה הוה אמינא לומר שמעין המיטלטל, ופורש ממקומו, לא יהא לו כח המקור, ולא יהיה לו דין מעין. לכך הוצרך רב לחדש ששאני בארה של מרים, שאע"פ שהוא מעין המטלטל, מכל מקום הוא לעולם נחשב למקור שמעתי ממו"ר זצ"ל. וזהו מתק לשונו שכתב כאן "שהיה מקור מתברך בברכה נסיית על ידי נס", נס בתוך נס; "מקור מתברך בברכה נסיית" מורה שיש לבאר מקור מטלטל. ו"על ידי נס" מורה שהבאר היה עולה בנס כפי שכל באר עולה על ידי נס.

« רש"י על שבת ל״ה ע״א:ה׳ רש"י על שבת ל״ה ע״א:ז׳ »