רש"י על שבת ל״ג ב:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ל״ג ע״ב:ט׳ רש"י על שבת ל״ד ע״א:א׳ »

1 שבת פתח ↗

אֲמַר: הוֹאִיל וְאִיתְרְחִישׁ נִיסָּא אֵיזִיל אַתְקֵין מִילְּתָא. דִּכְתִיב: ״וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם״, וְאָמַר רַב: שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ. ״וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר״, אָמַר רַב: מַטְבֵּעַ תִּיקֵּן לָהֶם, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שְׁוָוקִים תִּיקֵּן לָהֶם, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֶרְחֲצָאוֹת תִּיקֵּן לָהֶם. אֲמַר: אִיכָּא מִילְּתָא דְּבָעֵי לְתַקּוֹנֵי? אֲמַרוּ לֵיהּ: אִיכָּא דּוּכְתָּא דְּאִית בֵּיהּ סְפֵק טוּמְאָה

2 שבת פתח ↗

3 שבת פתח ↗

4 שבת פתח ↗

1 אתקין מילתא - כדרך שעשה יעקב כשניצול מיד עשו:

2 שלם בתורתו - שלא שכח תלמודו מפני טורח הדרך:

3 שלם בגופו - שנתרפא מצלעתו:

4 תיקן להם - דברי חן וחנייה ולי נראה מויקן את חלקת השדה לשון תיקון:

2 פרי צדיק פתח ↗

ויבא יעקב שלם דרשו בגמ' שבת לג: שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו. והג' דברים הם כנגד מש"נ בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. שלם בגופו שנתרפא מצלעתו וכמו"ש בב"ר והיינו דמקודם כ' וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו שאחר שראה הס"מ שעל יעקב אע"ה בעצמו אין לו שום מקום קטרוג ויגע בכף ירכו בזרע ישראל שעתידין לעמוד ממנו דשם מצא עוד מקום לקטרג. ואחר שנצחו נתרפא מצלעתו שהוא שמטתו שלמה דכ' ועמך כולם צדיקים וזהו נגד בכל לבבך שנדרש ר"פ הרואה בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר וזהו שלם בגופו שכל גופות ישראל ג"כ בקדושה. שלם בתורתו הוא בכל נפשך דכ' נר ה' נשמת אדם וכ' נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי שהוא תורה אור. והיינו שכל נפשות ישראל הם כלל הד"ת וכמו"ש בסה"ק ישרא"ל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה. והיינו דכל נפש מישראל הוא אות או חלק מאות מאותיות התורה והוא המאיר ומורה דרך להנפש ישראל. וז"ש פסחים ח. למה צדיקים דומין בפני שכינה כנר בפני האבוקה וזהו שלם בתורתו שכל נפשות ישראל בקדושה. שלם בממונו נגד ובכל מאדך שאמרו ברכות סא: ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו כו' ולכאורה איך יתכן שיהיה מי שממונו חביב עליו יותר מגופו שנא' לו ואהבת וגו'. אך באמת יש לשון זה בגמ' חולין צא. גבי צדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם לפי שאין פושטין ידיהם בגזל וכן מצינו תענית כג: באבא חלקיה שא' זה מעלה ארוכה וזה אינה מעלה ארוכה. והטעם שכיון שרכושם הוא רק מה שנותן להם השי"ת ויודעים שהרכוש שייך להם לעיקר שורש החיים ע"כ חביב עליהם ונת' מא' ו. וכן יעקב אע"ה נצטער על הדורון ששלח לעשו וכמ"ש ב"ר פ' עו ותעבור המנחה על פניו אף הוא בעקא והיינו שכבר היה לו העדרים מבוררין אצלו וכמ"ש בב"ר שהיה לו ס"ר עדרים והיינו כמספר שורש נפשות ישראל שמכל א' יהיה עדר שלם. וכאן ראה שהוצרך לשלוח מהם לעשו והיה לו צער מזה שמא אין רכושו מבורר עוד. ואח"כ נתברר לו שהוא שלם בממונו ולא חסר כלום מאותו דורון שזה היה שיייך לעשו שהיה לו שייכות בהם וע"י הדורון הוציא ממנו הני"ק וכמו שאמרנו. והנה על שלם בתורתו פירש"י בשבת שלא שכח תלמודו מפני טורח הדרך ובפי' התורה פירש"י שלא שכח תלמודו בבית לבן ומסדר הפרשה נראה שיש לו שייכות למה שניצול מעשו ומשרו. אך באמת הכל א' שבענין השר שנזדווג לו בדרך איתא בגמ' חולין שם כת"ח נדמה לו. והוא שזה כח היצה"ר שלפעמים מתחפש כמורה דרך לטובה ואומר לרע שהוא טוב ושם חושך לאור. וכמו שמצינו בכל הג' מלכים וד' הדיוטות שהיו גדולים בתורה כמ"ש בירבעם סנהדרין קב. בשלמה חדשה שחידשו דברים שלא שמעה אוזן מעולם כו' שכל ת"ח דומין לפניהם כעשבי השדה. וכן בדואג ואחיתופל אי' שם קו: ארבע מאות בעייא בעי דואג ואחיתופל כו'. וגם על גיחזי אי' בירושלמי חלק ה"ב גיחזי אדם גבור בתורה היה וכו'. ואי' בגמ' שם קג: מנשה היה שונה נ"ה פנים בתו"כ אחאב פ"ה. ירבעם ק"ג והיינו כמנין עג"ל היה דורש פנים בתו"כ שהיה אומר שהוא ענין עבודה להשי"ת דאל"כ לא היו ישראל מקבלים ממנו וכמ"ש בגמ' שם קא סע"ב ס"ד דגברא כירבעם פלח לע"ז וכו' יהוא צדיקא רבה הוה כו' חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה ע"ש. והיינו שהם סברו שבאמת הוא ענין עבודה לשמים ולהם נעשה התורה שלמדו סמא דמותא למשמאילים בה כמ"ש שבת פח: וזה מ"ש כת"ח נדמה לו רק שיעקב מדתו אמת ולא יכול להטעותו ח"ו ויגע בכף ירכו שבתולדותיו יוכל עוד לקטרג ולכנוס ולהטעות. ואח"כ שנתרפא מצלעתו היינו שראה יעקב אע"ה שלא יוכל לשלוט בזרעו ח"ו להטעותם שיתבררו אח"כ. וזהו שלם בתורתו שלא יוכל היצה"ר לקלקל ע"י תורה שיתעה להיות למשמאילים בה וזהו כנגד בכל נפשך כאמור. וזה ג"כ ענין מ"ש במ"ר ר"פ ויצא שבהליכתו לבית לבן אמר אשא עיני אל ההרים אל ההורים למלפני ולמעבדני מאין יבא עזרי. והיינו כיון שראה שהוצרך לברוח מפני עשו ולילך לבית לבן סבור שלא הועיל לו התורה שלמדוהו רבותיו שהביאו בו הנשמה נר ה' נשמת אדם וזהו למלפני. וגם קדושת הגוף שזכה ע"י אבותיו יצחק ורבקה שעז"א ולמעבדני שהם הביאוהו לעוה"ז. ויצחק אע"ה נולד בקדושה וגם רבקה כשהיתה בת ג' שנה כבר זכתה לשורש גמ"ח שאמרה גם לגמליך אשאב. וצריך להיות גופו בקדושה ע"י שבא מיצחק ורבקה ועתה הוא מוכרח לילך לבית לבן מאין יבא עזרי. ואח"כ אמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ והיינו שהשי"ת עיקר העושה הגוף והנשמה וע"ד מה שדרשו סנהדרין צא: אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ זה הגוף. והיינו שהנשמה ודאי עיקרה מהשי"ת והוא המופיע באדם התורה נר לרגלי דבריך שהוא נר ה' וגו'. ואף הגוף שאבותיו הם שותפים בו מ"מ העיקר הוא מהשי"ת. וכאן נתברר לו אחר שנצח לשרו של עשו שהוא שלם בגופו וכל גופי ישראל בקדושה כש"נ ועמך כולם צדיקים. ושלם בתורתו נגד הנשמה שלא יוכלו ח"ו לקלקל בפיתוי היצה"ר ע"י שיתעו ח"ו בהדברי תורה להיות למשמאילים בה. וזה מה שכתוב בתיקונים תי' יג ויעקב וכו' אתמר ביעקב ויבא יעקב שלם ויעקב ודאי איהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא מסטרא דלבר והא משה תמן הוה אלא מסט' דלגאו הוה דא מגופא ודא מנשמתא ע"ש. והיינו דיעקב אע"ה שממנו יצאו כל ישראל בירר כל גופי ישראל שהם בקדושה. ומשה רבינו שהוריד כל הד"ת שהוא כלל נשמת ישראל הוא נשמתא שורש כל הנשמות מישראל. ויעקב זכה אז לזרעו ג"כ שיזכו למתן תורה ע"י משה רבינו. ושלם בממונו הוא בודאי מענין עשו וכמו שאמרנו שע"י הדורון שהיה שייך לעשו הוציא ממנו כל הני"ק שהיה בו וכל החכמה שהיה כלול בו וכמו שאמרנו. ובשבת כל א' מישראל שלם בגופו שכל הנאת הגוף בקדושה וכמ"ש האריז"ל שאף כשמכוין בשבת להנאת עצמו הוא ג"כ בקדושה. ושלם בתורתו דכו"ע בשבת נתנה תורה כמ"ש בגמ' ובזוה"ק ח"א מז ב ביום השביעי דא תושבע"פ דאיהו יום שביעי והיינו מלכות פה תושבע"פ. ושלם בממונו דאי' שבת קיט. ושבשאר ארצות בשביל שמכבדין את השבת כו' וכשמניחים אותה אומרים לה' הארץ ומלואה כו' ע"ש. והיינו אף שזכה לעושר מופלג ע"י שכיבד את השבת לא הזיק לו העושר והיה מכיר כי לה' הארץ והוא הנותן. וזהו עיקר השלימות בממון שכיון שהוא מהשי"ת אינו מזיק כלל וז"ש בב"ר פ' י"א ברכת ה' היא תעשיר זו השבת שעל ידי שבת זוכין לעושר מברכת ה' וזהו שלם בממונו:

« רש"י על שבת ל״ג ע״ב:ט׳ רש"י על שבת ל״ד ע״א:א׳ »