רש"י על שבת כ״ו א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת כ״ו ע״א:ח׳ רש"י על שבת כ״ו ע״ב:א׳ »

1 שבת פתח ↗

תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כׇּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, וּמְסַכְּכִין בּוֹ — חוּץ מִפִּשְׁתָּן. אָמַר אַבָּיֵי:

2 תועפות ראם פתח ↗

עיי' רש"י שבת כ"ו א' שפי' יוצא מן העץ כמו קנבוס וצמר גפן וכן פי' במשנה כ"ז ב' ולזה כיון רבינו שכ' ורבותי פירשו כו' ועיי"ש בתוד"ה כל דדעת ר"י שמותר להדליק בקנבוס וצמר גפן וכ"כ הרשב"א בחי' בשם רבינו תם וכ"ה דעת הרר"ב שכ' ביראים הנדפס וז"ל ולי בנימין צעיר נראה דאפילו קנבוס ראוי לפתילה ולא כדברי הרב זצ"ל דקנבוס לא מיקרי עץ ואין בו אפילו אחד מסימני אילן ואפילו פשתן לא עץ ואין בו מסימני אילן כלל אבל כיון דאשכחן דאיקרי עץ דכתיב ותטמנם בפשתי העץ אצטריך לתנא לאשמועינן דאין עליו דין שאר יוצאי מן העץ וה"ה נמי לצמר גפן וכבר הארכתי בזה בספר ידידות סדר שבת בפרק הדלקת הנר עכ"ל ומש"כ הב"י באו"ח סי' רס"ד שכתוב בהגהות שהר"ם סובר כרש"י ר"ל הר"ם רבינו מאיר שכ"כ בהגמי"י פ"ה מהל' שבת אות ו' ורש"י אוסר גם בצמר גפן וגם בקנבוס כו' וכן נראה למורי רבי' כו' והוא רבינו מאיר ב"ר ברוך ועיין א"ר סי' רס"ד סק"ב משכ"ש על הב"י ורוצה להשוות הר"ם עם הרא"ם ואינו נראה.

3 שבת פתח ↗

4 פני יהושע פתח ↗

בפרש"י בד"ה חוץ מפשתן דילפינן לקמן כו' דאיקרי עץ כו' אפילו אונין שבו כו' עכ"ל. נראה דמה שהוכרח רש"י כאן לפרש כן היינו משום דקשיא ליה בעיקר מימרא דרשב"א דקתני ל' כל היוצא מן העץ וע"כ דלאו כלל גמור הוא כדפרישית בסמוך וא"כ משמע לכאורה דדוקא אמיני בגדים קאי וא"כ אמאי נקיט לה בהאי לישנא דיוצא מן העץ דטפי הול"ל בהדיא כל הבגדים אין בהם משום ג' על ג' ומסככין בהן חוץ מפשתן וע"ז כתב רש"י ז"ל דשפיר שייך למיתני לשון היוצא מן העץ דאפילו אונין בכלל שהרי על שם האונין הפשתן נקרא עץ וזהו שמסיים רש"י ז"ל הלכך אין מסככין באונין והיינו משום דמטמא בנגעים אע"ג שאין מיטמאין בשאר טומאות כנ"ל בכוונת רש"י ז"ל:

9 אין בו משום שלש על שלש - לקבל טומאה בג' אצבעות:

10 יוצא מן העץ - כמו קנבוס וצמר גפן:

11 ומסככים בו - סוכה הואיל ואינו מקבל טומאה דאין מסככין בדבר המקבל טומאה כדילפינן במסכ' סוכה דף יב: מגרנך ומיקבך:

12 חוץ מפשתן - דילפינן לקמן דאיקרי עץ ומקבל טומאת נגעים אפילו אונין שבו כדלקמן הלכך אין מסככין באונין:

2 תוספתא כפשוטה על שבת פתח ↗

15-16. כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש וכו'. במשנתנו פ"ב מ"ג: כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן, ולה נסמכו דברי ר' שמעון בר' אלעזר. ומכיוון שבמשנתנו "היוצא מן העץ" הוא בדווקא, שהרי שאר בגדים אם היו במשכן מטמאים משום אהל,24עיין במשנת כלים פכ"ז מ"א. ועיין בסדרי טהרות שם, ר"מ ע"ב, ד"ה משום, ובמשל"מ פ"ה מה' טומאת מת הי"ב. הרי לכאורה מוכח שאף כאן "היוצא מן העץ"25רש"י כ"ו א' פירש "היוצא מן העץ", כגון קנבוס וצמר גפן. וכן פירש גם את משנתנו כ"ז ב, וכמה מן הראשונים נחלקו עליו, עיין בתוספ' כ"ז ב' ד"ה כל, במלא"ש למשנתנו, ובראשונים שציין ר"א אפטוביצר בהוספות לראבי"ה, עמ' 47. ומדברי הראב"ד בפ"ה מה' טומאת מת הי"ב מוכח שפירש כרש"י. ועיין מ"ש בתוספ' רי"ד כ"ז רע"ב. הוא בדווקא ושאר כל הבגדים מטמאים משום שלש על שלש אצבעות בטומאת שרצים. אבל בבבלי כ"ו ב' ועיי"ש כ"ז א' מוכח מדברי אביי ורבא ששאר בגדים חוץ מצמר ופשתן אינם מטמאים משום שלש על שלש, ולא נחלקו אלא בשאר בגדים אם יש בהם משום טומאה כשהן שלשה טפחים על שלשה טפחים. ועיין בראשונים במקומו.ברם בירושלמי כאן אמרו על דברי ר' שמעון בן אלעזר: אמר ר' יוסי עשו אותו כלומר, את היוצא מן העץ כעבים הרכים, דתנינן כלים פכ"ח מ"ח העבים הרכים אין בהן משום שלש על שלש. ובתוספתא כלים ב"ב פ"ה הי"א שנינו: ואלו הן הרכין, כגון השיריים והסיריקון והכלך והפילון של ראש אין בהן משום שלש על שלש, אבל יש בהן משום שלשה על שלשה.26כ"ה בר"ש כלים פכ"ח מ"ח, עיין תס"ד ח"ג, עמ' 87, ולפנינו משובש. הרי לך מפורש ששיראים וסיריקון וכו' אין בהן משום שלש על שלש דווקא מפני שהן רכין, ואלמלא כן היו מטמאים משום שלש על שלש,27וכן משמע מפי' הר"ש והרא"ש בכלים שם. ובפיה"מ להר"מ שם מפרש רכים: הבגדים הדקים מאד, כגון הבוץ וכו'. וכן פירש בחיבורו רפכ"ב מה' כלים, עיי"ש. והוא מפני שפסק כסוגייא שלנו בבבלי, וסבר שהתוספתא לא נשנית בי ר' חייא ור' אושעיה. ועיין במשנה אחרונה בכלים שם ובסדרי טהרות על כלים, ר"ס ע"א ד"ה ואלו. אעפ"י שאינם בגדים של צמר ופשתן. ולפי הירושלמי עשו את כל היוצא מן העץ כעבים ורכים, אבל שאר בגדים מטמאים אף משום שלש על שלש בטומאת שרצים, וכפשוטה של הברייתא שלנו. ועיין בח"ד, ובהגהות יפה עינים כ"ו א'.

3 סוכה פתח ↗

דְּאֵין מְסַכְּכִין מִשּׁוּם גְּזֵרַת אוֹצָר, הָא דְּאוֹרָיְיתָא שַׁפִּיר דָּמֵי. הָתָם דְּקָתָנֵי ״אֵינָהּ סוּכָּה״ אֲפִילּוּ דִּיעֲבַד — מִדְּאוֹרָיְיתָא נָמֵי אֵינָהּ סוּכָּה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: סִכְּכָהּ בְּחִיצִּין זְכָרִים — כְּשֵׁרָה. בִּנְקֵבוֹת — פְּסוּלָה. זְכָרִים כְּשֵׁרָה, פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: נִיגְזוֹר זְכָרִים אַטּוּ נְקֵבוֹת, קָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר מָר: בִּנְקֵבוֹת פְּסוּלָה, פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: בֵּית קִבּוּל הֶעָשׂוּי לְמַלּאוֹת לָא שְׁמֵיהּ קִיבּוּל, קָמַשְׁמַע לַן. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סִכְּכָהּ בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן — פְּסוּלָה. בְּהוּצְנֵי פִשְׁתָּן — כְּשֵׁרָה. וְהוּשְׁנֵי פִשְׁתָּן, אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ. וְהוּשְׁנֵי עַצְמָן אֵינִי יוֹדֵעַ. מָה נַפְשָׁךְ: אִי דְּיִיק וְלָא נְפִיץ — הוּשְׁנֵי קָרֵי לֵיהּ, אֲבָל תְּרֵי וְלָא דְּיִיק — הוּצְנֵי קָרֵי לֵיהּ, אוֹ דִלְמָא: תְּרֵי וְלָא דְּיִיק נָמֵי הוּשְׁנֵי קָרֵי לֵיהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה: הָנֵי שׁוּשֵׁי וּשְׁווֹצְרֵי — מְסַכְּכִין בְּהוּ. אַבָּיֵי אָמַר: בְּשׁוּשֵׁי מְסַכְּכִין, בִּשְׁווֹצְרֵי לָא מְסַכְּכִין. מַאי טַעְמָא, כֵּיוָן

« רש"י על שבת כ״ו ע״א:ח׳ רש"י על שבת כ״ו ע״ב:א׳ »