רש"י על שבת כ״ג ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת כ״ג ע״ב:ב׳ רש"י על שבת כ״ג ע״ב:ד׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1653 ופירש רש"י שם "במקום שאין נר, אין שלום, שהולך ונכשל והולך באפילה". ובשבת כג: אמרו "נר ביתו ונר חנוכה "נר ביתו בשבת והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נרות" רש"י שם, נר ביתו עדיף משום שלום ביתו" "והכי אמרינן לקמן 'ותזנח משלום נפשי' זו הדלקת נר בשבת, שבני ביתו מצטערין לישב בחשך" רש"י שם.

2 שבת פתח ↗

אָמַר רָבָא: פְּשִׁיטָא לִי, נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנוּכָּה — נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ. נֵר בֵּיתוֹ וְקִידּוּשׁ הַיּוֹם — נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ. בָּעֵי רָבָא: נֵר חֲנוּכָּה וְקִידּוּשׁ הַיּוֹם מַהוּ? קִידּוּשׁ הַיּוֹם עֲדִיף — דִּתְדִיר, אוֹ דִילְמָא נֵר חֲנוּכָּה עֲדִיף — מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא? בָּתַר דְּבַעְיַהּ, הֲדַר פַּשְׁטַהּ: נֵר חֲנוּכָּה עֲדִיף, מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא.

3 נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו בשבת והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נרות:

4 שלום ביתו - והכי אמרינן לקמן שבת דף כה: ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת שבני ביתו מצטערין לישב בחשך:

2 פרי צדיק פתח ↗

ומיהו כל זה לפי' רש"י וסייעתו הנז"ל דעיקר משום הסעודה. אך בפסחים נ"ג סע"ב רשב"א אומר יוה"כ שחל בשבת כו' מדליקין מפני כבוד השבת הרי דגם ביוה"כ דליכא סעודה מצוה להדליק ומשום כבוד אתו עלה ולא משום עונג. ונראה דהיינו כמ"ש בטור או"ח סי' תר"י מקרא דבאורים כבדו ה' ומתרגמי' בפנסייא וכבוד מלך להאיר לפניו ואע"ג דגם בלא אכילה נמי יש משום עונג לישב באורה ולא בחשיכה מ"מ כיון דמצינו בקרא לשון כבדו ע"ז ע"כ הוא בזה משום כבוד. ואע"ג דכבוד מיחייב גם ביוה"כ מקרא דלקדוש ה' וכ"ה בטור שם ובט"ז שם ס"ק ב' לענין דמדליקין בבהכ"נ צ"ל בבית כיון דיש טעם שלא להדליק ל"ח לכבוד. ואע"ג דהאי טעמא שייך גם בחל בשבת צ"ל דוקא ביוה"כ שלעולם יש בו טעם זה וע"כ ל"א להדליק בו כלל וענייני הכבוד מסורים לחכמים כמש"ל וביוה"כ ל"א כבוד דהדלקה וע"כ א' רק בכסות. אבל בשבת כיון דבכל שבתות השנה צריך להדליק לא פלוג גם ביוה"כ וחכמים דפליגי שם ל"פ בעיקר הדבר דיש בו משום כבוד שבת גם בלאו אכילה אלא דמ"מ הוא נדחה ביוה"כ כמו שנדחה כבוד דיוה"כ עצמו דג"כ צריך לכבדו כשבת. וצ"ל הא דכתב הטעם דעונג היינו דהא עדיפא ועיקרו מפני העונג באכילה אלא דהואיל ויש בו משום כבוד ג"כ ס"ל לרשב"א דלא חילקו בשבתות אבל לעולם עיקרו משום עונג רק שם בשבת ויוה"כ נקט כבוד. וזהו ד' סמ"ג שמביא ב"י שם בשם המרדכי שכתב דאין מברכין ביוה"כ שחל בשבת הואיל ואינו בא לצורך אכילה מבואר דס"ל דעיקר המצוה משום עונג דאכילה וכשיטת רש"י ותוס' ושאר פוסקים הנ"ל. אך בשם המרדכי מדנפשי' כתב ביוה"כ בלא שבת אין מדליקין לד"ח לשלום בית אלא בשבת מפני כבוד שבת ע"כ. הנה לא ס"ל משום אכילה כלל רק משום שלום בית כלשון הגמ' שבת כג ב' ע"ש ברש"י ד"ה שלום דב"ב מצטערין לישב בחושך. ושם כ"ה ב' ד"ה הדלקת ובמקום שאין נר אין שלום שהולך ונכשל והולך באפילה ע"כ וכ"ז גם בלא אכילה וצ"ל מה דפי' אקביעות חובה משום אכילה דס"ל אי משום הא לבד קבעו חובה ביוה"כ נמי דזה יש בו משום כבוד היום שלא להצטער וליכשל ולילך באפילה וכבוד נוהג גם ביוה"כ ואין לדחות מצוה חיובית משום חששא בעלמא שאינה גמורה דתלוי' במנהג מקומות ש"מ דחכמים לא חשו לזה לאסור בהחלט מפני כן. וא"כ מאן ספין לעקור מפני כן מצוה חיובית מד"ק. וע"כ ס"ל דעיקר החיוב משום אכילה ולא שייך ביוה"כ ושלום בית הוא מעליותא עוד דאיכא בי'. אבל זה לבד יוכלו לדחות באותן מקומות מפני חששתן דמשום הא לבד לא הי' נקבע חובה. והמרדכי משמע דס"ל דמשום שלום בית לבד נמי נקבע ולברך וביוה"כ לא חשו לי' מפני חששתן וכיון דאינו אלא מצוה דרבנן לא חשו לדחותה ביוה"כ. ואפשר ס"ל ע"ש שלום בית דל"א סתם מפני הצער והמכשול ואף לדידי' עצמו ורק משום ביתו שיהי' לו שלום בביתו משמע דמשום הצער וצורך האור לצרכו ולכבוד ל"ח לקבוע חובה רק משום שלא יהי' לו קטטה בביתו עי"ז כשיצטערו בחושך וד"ז ג"כ כבוד ליום שלא יתקוטט אז בביתו ויהי' לו שלום. וי"ל דזה שייך בשבת דהוא יום שביתה ועונג וע"כ יבוא לקטטה עי"ז ובגיטין נ"ב א' בעובדא דר"מ משמע דשטן מתגרה בבי שמשי דשבת להטיל קטטה ע"ש וכ"ש באיש ואשתו משא"כ ביום הכיפורים יום תפלה ותחנונים ואימת היום עליהם ל"ש כ"כ לחוש לקטטה וגם באיש ואשתו מאחר דאסורין בתה"מ ל"ח לו כ"כ כבשבת ומש"ה דחאו מצוה זו ביוה"כ משום טעם כל דהוא וביוה"כ ושבת לרשב"א צ"ל משום לא פלוג וכמש"ל:

« רש"י על שבת כ״ג ע״ב:ב׳ רש"י על שבת כ״ג ע״ב:ד׳ »