רש"י על שבת קנ״ה ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קנ״ה ע״ב:ה׳ רש"י על שבת קנ״ה ע״ב:ז׳ »

1 שבת פתח ↗

מֵתִיב רַב יוֹסֵף: מְהַלְקְטִין לַתַּרְנְגוֹלִין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמַּלְקִיטִין. וְאֵין מַלְקִיטִין לְיוֹנֵי שׁוֹבָךְ וּלְיוֹנֵי עֲלִיָּיה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְהַלְקְטִין. מַאי ״מְהַלְקְטִין״ וּמַאי ״מַלְקִיטִין״? אִילֵּימָא מְהַלְקְטִין — דְּסָפֵי לֵיהּ בִּידֵיהּ, מַלְקִיטִין — דְּשָׁדֵי לֵיהּ קַמַּיְיהוּ, מִכְּלָל דְּיוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּיה מִישְׁדֵּא קַמַּיְיהוּ נָמֵי לָא?

2 חכמת שלמה פתח ↗

בד"ה אלא יוני שובך וכו' בתמיה ואמאי כו' כצ"ל:

6 דספי בידים - תוחבו לתוך פיו:

7 אלא יוני שובך וכו' - בתמיה ואמאי לא מאי טרחא איכא:

1 שו"ת במראה הבזק חלק שישי פתח ↗

ב. אסור להאכיל קטן איסור2הגמרא יבמות קיד ע"א מביאה שלושה פסוקים שכתוב בהם "לא תאכלום" לגבי דם, שרצים וטומאת כהנים, ודרשו חז"ל: "לא תאכילום" – להזהיר גדולים על הקטנים. בתחילה ניסתה הגמרא להוכיח שבית-דין מצווים להפריש קטן מאיסור, אך למסקנה סיכמה הגמרא ששלושת הפסוקים הנ"ל אינם מלמדים, לכן אין ללמוד מהם חובת הפרשת קטן מאיסורים, אך בכל אופן אין להאכיל הקטנים איסור בידיים. בשו"ת "אגרות משה" יו"ד ב סי' ט כתב שהאיסור הוא מטעם "לפני עוור לא תתן מכשול". רוב הפוסקים סוברים שאיסור זה חל על כל איסורים שבתורה, ולא רק בשלושת הנושאים שהוזכרו בפסוקים הנ"ל. אמנם מרן המחבר "בית יוסף" או"ח סי' שמג סובר ששלושת הפסוקים הם שלושה כתובים הבאים כאחד ואינם מלמדים, ולכן בשאר האיסורים אסור רק מדרבנן. או להביאו לידי איסור בידיים3היינו שלא רק להאכילו בתחיבה לתוך פיו אסור, אלא גם לומר לו קום אכול, או להניח לפניו בצורה שיבוא לאכלו – כן כתבו הריטב"א יבמות קיד ע"ב, הרשב"א שבת קנג ע"א, הרמב"ן ויקרא כא, א וכן פסק ה"משנה ברורה" סי' שמג ס"ק ד. והוסיף ה"משנה ברורה" שם שאין לתת לקטן דבר מאכל של איסור אפילו לשחק בו, שמא יאכלנו, דהוי כמאכילו בידיים ומקורו ב"מגן אברהם" שם. אך מרש"י שבת קנה ע"ב ד"ה דספי בידיים, שכתב "תוחבו לתוך פיו", משמע דדווקא בכהאי גוונא נחשב ל"ספיה". ובשו"ת "חתם סופר" או"ח סי' פג מסיק שהכנסת שוטה למוסד של גויים אינה נחשבת כהאכלה בידיים, אם אינו אומר לגויים בפירוש להאכילו איסור. אף-על פי-כן כתב בסוף דבריו שזהו מעיקר הדין, "אך מאחר שהעידו קדמונינו ז"ל שעל ידי מאכלות אסורות בנערות מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע, עדיין אני אומר מוטב שיהיה שוטה כל ימיו ואל יהי רשע שעה אחת לפני המקום ב"ה"., אפילו תינוק בן יומו4שו"ת "חתם סופר" או"ח סי' פג הביא את דעת "תרומת הדשן" "פסקים וכתבים" סי' סב, שכתב: "והא דאייתי קרא דאסרה תורה דלא ליספי ליה בידיים, נ"ל הטעם דקפיד רחמנא שלא ירגיל אותו לעבור עבירות וכשיגדיל יבקש לימודו". ודייק מכך ה"חתם סופר" שמשמע שבשוטה, שלא יבוא לכלל דעת, מותר ליספי ליה בידיים. אך הוא דחה דעה זו – "מ"מ זה אינו עיקר, דלא דרשינן טעמא דקרא", והסיק שאין חילוק בין חרש ושוטה לקטן, דלא ליספא ליה בידיים. וכן פסק ה"משנה ברורה" סי' שמג ס"ק ד שאפילו אם התינוק אינו בן הבנה כלל – אסור להאכילו איסור בידיים ועיין גם ב"שער הציון" שם ס"ק ו. וכן פסקו ה"אבני מילואים" סי' פב ושו"ע הרב או"ח סי' שמג. , ואף שאינו בנו5להאכילו איסור בידיים אסור לכל אדם, לא רק לאביו, כפי שכתב ה"משנה ברורה" שם, משום שאיסור ספיה להאכילו בידיים אינו משום מצוות חינוך שאז היה שייך רק באב, אלא הוא איסור תורה עצמאי..

« רש"י על שבת קנ״ה ע״ב:ה׳ רש"י על שבת קנ״ה ע״ב:ז׳ »