רש"י על שבת קנ״ג א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קנ״ג ע״א:ג׳ רש"י על שבת קנ״ג ע״א:ה׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1015 פירוש - נאמר שם שהקב"ה יאציל מרוחו של משה על שבעים האיש מזקני ישראל. ואם תאמר, איך מוכח משם ש"נאצל מן רוח המקום רוח האדם", הרי שם מדובר על שה' יעביר מרוחו של משה לרוחם של הזקנים, ולא שרוח זו באה מה'. אמנם לפי הרמב"ן שם מבוארת היטב כוונתו, שכך כתב שם הרמב"ן: "'וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי', ענין הכתוב להגיד כי בעת הדבור עם משה יהיה האצילות, וממנו הוא "מן הדבור ההוא יהא נאצל אצלם" טור. וכן אמר במעשה שם פסוק כה 'וירד ה' בענן וידבר אליו'... השם מדבר עם משה, ומאצילות רוח משה הם יודעים הנבואה ההיא... וזה טעם 'ואצלתי', שאניח אצלי מן הרוח אשר אני שם עליך ושמתי עליהם... כי אין נבואתם רק מן הרוח אשר ידבר במשה, וממנו הוא להם". הרי שהמקור להאצלה זו היא רוח ה' הנאצלת למשה. אך עדיין קשה, איך ניתן להוכיח מרוחם של הנביאים לרוחם של הבריות שהיא נאצלת מה', וכי אין הבדל בין נביאים לבין שאר אנשים. ויש לומר, שהנבואה מורה על המעלה העליונה של ישראל בכלליות, וכפי שכתב בתפארת ישראל פ"א לד:, וז"ל: "אמנם כל המין מבני אדם אי אפשר שיהיו שוים כלם במעלת נפשם, ועם שכל מין בני אדם שוים בתאר פניהם ובעניניהם, אינם שוים במה שיש חלק מהם יותר אלקי מזולתם, כמו שידוע. כי הנבואה ורוח הקודש והשכינה היו מיוחדים בו העם אשר בחר בו השם יתברך מזולת שאר העמים עכו"ם. ואין ספק כי הנבואה הכנה בנפש האדם, ותמצא הכנה הזאת מיוחדים בה העם אשר בחר ה' יתברך. ומזה תראה כי העם הזה היה יותר נפשם אלקית מצד ההכנה הזאת". ובגבורות ה' פע"ב שכח. כתב: "מה שנמצא בישראל דבוק שכינה ושפע הנבואה על שאר אומות, שאין להם דבר זה. כמו שיש למין האנושי מעלה יתירה, שיש להם השכל - על ידי הכנה שבהם - על שאר בעלי חיים, שאין להם השכל. ואם אתה אומר שהיה זה בלא הכנה מיוחדת באומה שיקבלו אלו המעלות, וקבלו את המעלות האלו האלהיים הנבואה והשכינה, אם כן גם כן יכול להיות שיקבל הבעל חי שכל האנושי בלא הכנה מיוחדת. אבל דבר זה בודאי לא יתכן. וכמו כן לא יתכן שקבלו ישראל דברים אלו בלא הכנה מיוחדת בנפשם" הובא למעלה בהקדמה הערה 98. ולכך מעלת הנבואה שהיא רוח הנאצלת ממרום מורה שלכל ישראל מעלה זו, והרי על כך אמרו חכמים פסחים סו. "הנח להן לישראל, אם אין נביאים הן, בני נביאים הן". ובפירוש הגר"א למשלי טז, ד נכתב: "כשהיו נביאים היו הולכין אצל הנביאים לדרוש את ה', והיה הנביא אומר על פי משפט הנבואה דרכו אשר ילך בה האדם לפי שורש נשמתו ולפי טבע גופו... ומשבטלה הנבואה היה רוח הקודש בישראל, ואיש רוחו הוא יודיענו ישעיה מ, יג איך להתנהג, ורוח הקודש יש לכל אדם ואדם". הרי מעלת הנבואה נמצאת אצל כל אדם בזעיר אנפין. דוגמה לדבר; אמרו חכמים שבת קנג. "איזהו בן עולם הבא, אמר ליה ישעיה ל, כא 'ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו'", ופירש רש"י שם "מאחרי מטתך כשתמות תשמע כשיאמרו זה הדרך שהלך בה זה לכו בה, מובטח שהוא בן העולם הבא". ובח"א שם א, פז. כתב: "פירוש, המיתה של אדם שידבר ממנו, וכפי מה שהוא מדברים ממנו. כי המיתה מחדש דבר זה, שאם הוא צדיק וכשר ומיתתו הוא לחיי עולם הבא, מתחדש דבר זה שידברו בני אדם דבר זה. וכמו שהיה שורה הרוח על הנביאים להגיד את דבר הנעלם, כך באה הידיעה מן המת על האדם שידברו ממנו מהו ענינו, ולא ישקרו בו, כי הדבר הזה הוא קרוב אל האדם לקבל". הרי שבני האדם מסוגלים לקלוט דברים נעלמים כפי שהרוח שורה על הנביאים.

2 שבת פתח ↗

בְּעָא מִנֵּיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַב: אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא? אֲמַר לֵיהּ: ״וְאׇזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ״. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: כׇּל שֶׁדַּעַת רַבּוֹתֵינוּ נוֹחָה הֵימֶנּוּ. ״וְסָבְבוּ בַּשּׁוּק הַסּוֹפְדִים״, בְּנֵי גָלִילָא אָמְרִי: עֲשֵׂה דְּבָרִים לִפְנֵי מִטָּתֶךָ, בְּנֵי יְהוּדָה אָמְרִי: עֲשֵׂה דְּבָרִים לְאַחַר מִטָּתֶךָ. וְלָא פְּלִיגִי: מָר כִּי אַתְרֵיהּ, וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ.

3 שבת פתח ↗

4 שבת פתח ↗

4 ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בה - מאחרי מטתך כשתמות תשמע כשיאמרו זה הדרך שהלך בה זה לכו בה מובטח שהוא בן העוה"ב:

5 נוחה הימנו - דעתם נוחה עליהם ממה ששומעין עליו ורואין בו:

6 עשה דברים - שיאמרו לפני מטתך בהספדך:

7 לאחר מטתך - היא היא אלא שבגליל היו הספדנין לפני המטה וביהודה לאחר המטה:

« רש"י על שבת קנ״ג ע״א:ג׳ רש"י על שבת קנ״ג ע״א:ה׳ »