רש"י על שבת קנ״ג א:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קנ״ג ע״א:י״א רש"י על שבת קנ״ג ע״א:י״ג »

1 רשימות שיעורים על בבא מציעא פתח ↗

גמ'. איבעיא להו מהו שיאמר אדם לנכרי חסום פרתי ודוש בה מי אמרינן כי אמרינן אמירה לנכרי שבות ה"מ לענין שבת דאיסור סקילה אבל חסימה דאיסור לאו לא או דילמא לא שנא וכו'. יש לחקור ביסוד האיסור של אמירה לנכרי בשבת האם האיסור הוא עצם האמירה, וכדמשמע ממש"כ רש"י במס' ע"ז דף טו. ד"ה כיון דזבנה וז"ל ומה שאסור לישראל לומר לנכרי עשה לי כך זהו ממצוא חפציך ודבר דבר דיבור אסור עכ"ל, או"ד דחל איסור אמירה לנכרי מדין שליחות - דמדרבנן מצטרפת מעשה העבירה שעשה הנכרי לישראל עיין ברש"י שבת דף קכא. ד"ה כבה, וברש"י בשבת דף קנג. ד"ה מאי טעמא דמשמע דס"ל דאיסור אמירה לנכרי חל מדין שליחות52ועיין בהגהות מיימוניות פ"ו מהל' שבת אות ב' שכתב דהאיסור חל מדין שליחות לנכרי לחומרא, ועיין בקהילות יעקב עמ"ס שבת סימן י"ד וסימן נ"ה שדן בארוכה בגדר האיסור דאמירה לעכו"ם האם האיסור עצם האמירה או דאסור מדין שליחות לנכרי לחומרא מדרבנן. ועיי"ש שהסמ"ג דייק מהמכילתא דדריש לה מקרא "כל מלאכה לא יעשה בהם" דמשמע דהוי איסור דאורייתא.. ויתכן דבזה תלוי הספק שבגמ' דאם האיסור חל מדין שליחות מדרבנן י"ל דחל אף בשאר איסורים ובלאו דלא תחסום. משא"כ אם האיסור היא עצם האמירה י"ל דרק בשבת חל איסור אמירה לנכרי מדין ודבר דבר, משא"כ בלאו דחסימה.

2 שבת פתח ↗

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא שָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְמִיתַּב כִּיסֵיהּ לְגוֹי? קִים לְהוּ לְרַבָּנַן דְּאֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ, אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ — אָתֵי לְאֵיתוֹיֵי אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.

12 גמ' מאי טעמא שרי ליה למיתב לנכרי - והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת:

13 מעמיד עצמו - מלהציל ממונו:

« רש"י על שבת קנ״ג ע״א:י״א רש"י על שבת קנ״ג ע״א:י״ג »