רש"י על שבת קנ״ב ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קנ״ב ע״ב:ז׳ רש"י על שבת קנ״ב ע״ב:ט׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

87 מבאר שחסרון המיתה אינו רק חל על המת עצמו, אלא גם על המתאבלים עליו. וכן כתב בדר"ח פ"ו מ"ט שכו:, וז"ל: "אבל, שהגיע מיתה אל שאר בשרו, וכאילו הגיע המיתה אליו" ראה להלן פ"א הערה 1235. ובח"א לסנהדרין כב. ג, קמב: כתב: "כאשר מגיע המיתה לאדם אחד, קרובים שהם בשר מבשרו בוכים עליו, כי ההפסד הזה שייך לו כאשר הגיע ההפסד לאותו שהוא עצמו ובשרו". וכן כתב בביאור מאמרם שבת קנב: "אלו ואלו "רשעים ובינונים" רש"י שם לדומה נמסרין", ובח"א שם א, פה. כתב: "אלו ואלו נמסרים לדומה, הוא המלאך שהמתים תחת ידו, ונקרא 'דומה' מלשון דמיה, שאין הדבור במתים, דכיון דכתיב בראשית ב, ז 'ויהי האדם לנפש חיה', ותרגם אונקלוס שם 'לרוח ממללא', שתראה שהחיות הוא הדבור, והמיתה הוא הדמימה... הדמימה והשתיקה הוא שייך לאבל, אשר הגיע לו אבל ומיתה, אשר הוא שייך למיתה. ואמרו ב"ר סג, יד מה עדשה אין לה פה, אף אבל אין לו פה. והטעם שאין לו פה הוא דבר זה, שכל אשר יש לו פה נמצא בפעל, כי האדם מוציא הדבור לפעל. וכאשר הגיע לו העדר של מיתה מן קרובים אשר הם שייכים אליו, והם עצם מעצמו, סוף סוף קבל העדר מן המתיחס אליו, ולפיכך אינו בפעל, וכאשר אינו בפעל אין לו הדבור אשר על ידו נמצא בפעל" ראה להלן פ"ג הערה 680, ופ"ח הערה 360.

2 שבת פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרַב נַחְמָן: שֶׁל בֵּינוֹנִים מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אִיכּוֹ שָׁכֵיבְנָא, לָא אֲמַרִי לְכוּ הַאי מִילְּתָא, הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵלּוּ וָאֵלּוּ לְדוּמָה נִמְסָרִין. הַלָּלוּ, יֵשׁ לָהֶן מָנוֹחַ. הַלָּלוּ, אֵין לָהֶן מָנוֹחַ. אָמַר לֵיהּ רַב מָרִי: עֲתִידִי צַדִּיקֵי דְּהָווּ עַפְרָא, דִּכְתִיב: ״וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה״.

3 שבת פתח ↗

8 אלו ואלו - רשעים ובינונים:

9 לדומה - מלאך הממונה על הרוחות:

10 דהוו עפרא - אפילו צדיקים נרקבים ונעשים אפר:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

168 לשון הפסוק שם "לא המתים יהללו קה ולא כל יורדי דומה", הרי מכנה המתים בשם "יורדי דומה", ופירש המלבי"ם שם "דומה - הוא הקבר שבו דוממים מפעולותיהם". ואם המתים נקראים על שם הדמימה, מוכח מכך שהחיים יקראו על שם הדיבור, כי "ידיעת ההפכים אחת" נצח ישראל ר"פ א ראה להלן הערה 312, פ"ב הערה 102, פ"ד הערה 292, פ"י הערה 12, ופט"ז הערה 2. ובדר"ח פ"ו מ"ט שכד: כתב: "'והקיצות היא תשיחך', לעולם הבא... כי החיות נקרא 'דבור', וכמו שתרגם אונקלוס בראשית ב, ז 'ויהי אדם לנפש חיה', 'והות באדם לרוח ממללא'. ורמז לזה גם כן, שהרי המתים נקראו 'יורדי דומה', מלשון דמימה. ויותר מזה, כי המלאך הממונה על הרוחות, שהם המתים, 'דומה' שמו, כדאיתא בפרק חלק סנהדרין צד., וכל זה כי הדבור חסר מן המתים... הרי כי המתים אין להם דבור... ועל ידי התורה האדם זוכה לתחיה, ולכך אמר 'היא תשיחך', שתתן התורה אליו הדבור, ועל ידי הדבור האדם הוא בשלימות בפועל כאשר ראוי, ואלו הדברים ברורים מאד" ראה להלן פי"ב הערה 133. וכן כתב בביאור מאמרם שבת קנב: "אלו ואלו "רשעים ובינונים" רש"י שם לדומה נמסרין", ובח"א שם א, פה. כתב: "אלו ואלו נמסרים לדומה, הוא המלאך שהמתים תחת ידו, ונקרא 'דומה' מלשון דמיה, שאין הדבור במתים, דכיון דכתיב בראשית ב, ז 'ויהיה האדם לנפש חיה', ותרגם אונקלס שם 'לרוח ממללא', שתראה שהחיות הוא הדבור, והמיתה הוא הדמימה... הדמימה והשתיקה הוא שייך לאבל, אשר הגיע לו אבל ומיתה, אשר הוא שייך למיתה. ואמרו ב"ר סג, יד מה עדשה אין לה פה, אף אבל אין לו פה. והטעם שאין לו פה הוא דבר זה, שכל אשר יש לו פה נמצא בפעל, כי האדם מוציא הדבור לפעל. וכאשר הגיע לו העדר של מיתה מן קרובים אשר הם שייכים אליו, והם עצם מעצמו, סוף סוף קבל העדר מן המתיחס אליו, ולפיכך אינו בפעל, וכאשר אינו בפעל אין לו הדבור אשר על ידו נמצא בפעל" ראה להלן פ"ד הערה 293. וכן הוא בנתיב אהבת ריע ס"פ ג, ונתיב הלשון פ"י. ולהלן ס"פ ד מציון 320 ואילך ביאר שהדיבור הוא החיים "חי מדבר", ואילו כאן מבאר שהחיים הוא הדיבור ראה להלן פ"ד הערה 323.

« רש"י על שבת קנ״ב ע״ב:ז׳ רש"י על שבת קנ״ב ע״ב:ט׳ »