רש"י על שבת קמ״ח ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קמ״ח ע״א:ח׳ רש"י על שבת קמ״ח ע״ב:ב׳ »

1 קרבן נתנאל על ביצה פתח ↗

נפרוס סודרא עליה. והא דלא חיישינן לסחיטה כמו דאמר בשמעתין זימנין דמטמיש בהו מיא ואתא לידי סחיטה. תי' רש"י בפ' שואל דמיירי בפירות יבשים. ותוספות תירצו דיש לחלק דבמים אסור סחיטה משום ליבון. אבל הכא מיירי ביין דלא שייך משום ליבון אלא שסחיטה דיליה אסור משום דש ואם כן כי נפל לארעא הולך לאיבוד ולא חיישינן לסחיטה. אך הר"ן כתב בפ' שמנה שרצים דיין ג"כ מלבן ומביא ראיה מהא דב"ק דף ק"ב לאכלה ולא לכבוסה. ותמהני עליו דהוי ליה להביא ראיה ממקרא מלא דכתיב כבס ביין לבושו. והאמת הוא כמ"ש הט"ז סימן ש"כ סס"ק י"ב דיין לבן מלבן כמו מים אבל יין אדום אינו מכבס אדרבה מאדים הבגד. והכי איתא במדרש כבס ביין לבושו זהו החלב. ובדם ענבים סותה זהו האדום. ופי' מ"כ זה החלב הוא יין לבן. שבלשון ערבי קורין ליין לבן חלבא:

2 שבת פתח ↗

נִיפְרוֹס סוּדָרָא — אָתֵי לִידֵי סְחִיטָה. נְכַסְּיֵיהּ בְּנִכְתְּמָא — זִימְנִין דְּמִיפְּסַק, וְאָתֵי לְמִקְטְרֵיהּ. הִלְכָּךְ לָא אֶפְשָׁר.

3 אליה רבה על שלחן ערוך אורח חיים פתח ↗

יט בגד וכו'. מיירי ביין דלא גזרינן שמא יסחוט או אפילו במים וכלי שפיו צר תוס'. בגד העשוי לפרוס עליו אפילו במים שרי מגן אברהם, ועיין סימן שי"ט סעיף י', ורש"י בשבת דף קמ"ח פירש דמיירי בדבר יבש גרסינן בביצה דף ל' הני נשי דמליין חצבייהו מיא ולא משניין משום דלא אפשר תכסייה בנכתמא זימנין דנפיל ואתא לאתוי תקטריה זימנין דמפסיק ואתא למקטריה תפרוס סודרא עלויה זימנין דמטמיש במיא ואתא לידי סחיטה, עד כאן, וכתב בים של שלמה שמעינן מזה שלא יכסו אותן בכיסוי שלהן ותמיהני למה השמיטו המחברים, עד כאן, ומגן אברהם כתב דלא גרסינן זימנין דנפיל וכו' אלא תכסייה בנכתמא זימנין דמפסיק וכו' וכן הוא בשבת דף קמ"ח גם הקשה על גירסתינו מה בכך אם ישאנו הלא הוצאה מותרת ביום טוב ובפרט בכלי הצריך לו. ולעניות דעתי לתרץ קושיא זו דכיון שאין צריך בו אלא משום שינוי הוי הוצאה שלא לצורך ועוד דנכתמא לחוד כשאינו על הכד אין צורך בו, ומכל מקום ברש"י מוכח שם דלא גריס וכן פירש מהרש"א, ובזה ניחא דקשה נימא זימנין דמיפסק ואתא לאתוי וכהאי גוונא הוא בשבת דף נ"ח גבי זוג שבכסותו אלא דלא חיישינן אתא לאתויי בזה, אך תימא דאישתמיט לגדולים מה שכתב בעבודת הקודש דף מ"ד זה לשונו, נשים הממלאים מים מן המעיין לא יכסו את הכד בבגד שמא תיפול ותביא אותה בידה מרשות הרבים לרשות היחיד ואם בפי הכד פעמים שיפסיק ותבוא לידי קשירה, עד כאן, הרי מבואר דגריס. אך קשה לי על ספר עבודת הקודש למה קאמר בש"ס זימנין דמטמיש וכו' נימא נמי זימנין דנפיל, ועוד דאם כן תיקשי קושיות תוס' שם ור"ן וכן רש"י בשבת דף קמ"ח וש"ס דמתיר בפריסת סודר ותירוצם לא שייך אטעם דנפיל, ואפשר לחלק בין פריסה שהוא על פני כולה דלא חיישינן לשמא נפל, ובין לכסות פי הכד דחיישינן. כתב בשיירי כנסת הגדולה דאם הכיסוי קשור בחבל או בדבר אחר דלא חיישינן לנפילה שרי לכולי עלמא, ובש"ס הנזכר לעיל קשה לימא ניחוש שמא לא יקשור בערב שבת ויקשור בשבת, גם צריך עיון מה דפירש רש"י קשר העשוי להתקין וכו' דמשמע אף שאינו של קיימא, ובאמת כיון שאינו צריך אלא לשבת זו לא הוי של קיימא ובזה יש לקיים קצת דברי רש"י אף על פי גירסתינו ודו"ק, אך קשה דבשבת דף קמ"ח פירש רש"י דהוי של קיימא:

1 ואתי לידי סחיטה - ודקאמר במסכת ביצה ניפרוס סודרא עלויה כו' התם בדבר יבש קא מיירי:

2 בנכתמא - כיסוי:

3 זימנין דמיפסק כו' - כיון דמצרכת ליה כיסוי קטר ליה בכד וזימנין דמיפסק ואתי למקטריה והיא קשר של קיימא דאסור מדאורייתא:

1 אליה רבה על שלחן ערוך אורח חיים פתח ↗

« רש"י על שבת קמ״ח ע״א:ח׳ רש"י על שבת קמ״ח ע״ב:ב׳ »