רש"י על שבת ק״מ א:ט״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ק״מ ע״א:י״ד רש"י על שבת ק״מ ע״א:י״ז »

1 שבת פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן מַה בֵּין לִי וְלָךְ. מַתְנִיתִין יְחִידָאָה הִיא, דְּתַנְיָא: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית לֹא בְּחַמִּין וְלֹא בְּצוֹנֵן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּחַמִּין — אָסוּר, בְּצוֹנֵן — מוּתָּר.

2 שבת פתח ↗

1 אם כן - דלא ידענא לפרושי מתני' טפי מינך מה בין לי ולך:

2 מתניתין יחידאה היא - ור' יוסי אמרה אבל לרבנן אף בצונן אסור:

1 סוד ישרים פתח ↗

משכו וקחו לכם צאן למשפחותכם ושחטו הפסח וגו' ומבואר במכילתא משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה שזה הענין הוא כדכתיב דרך עצל כמשוכת חדק ואורח ישרים סלולה היינו כי כפי טבע הבריאה אין הלב יכול להיות פנוי מרצונות וממחשבות אף רגע אחת וכמאמרם ז"ל במדרש שיר א' יצא מן הלב טפה ליצנות נכנס במקומה טפה של דברי תורה ובזה הענין הוא כל עבודת אדם בעוה"ז שהלב אינו פנוי אף רגע כי נגד התגברות תאוה הוא העצה להגדיר עצמו בכעס ונגד התגברות כעס הוא העצה להיפך על דרך הכתוב כי בתחבולות תעשה לך מלחמה וביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה תחבולות הוא מלשון רב החובל כאשר רואה הרב החובל שהרוח נוטה להפוך ספינתו לצד אחד אזי נוטה הוא את הספינה אל צד השני להיפך אף שזה ההיפך אינו ג"כ עדיין התכלית מכוון מהמצב הישר מ"מ הוא זה ההיפך תחבולה שעל ידי זה יעמוד הספינה על הנקודה אמצעית במצב ישר ככה הוא הענין מכל עבודת אדם בעוה"ז שלפעמים הוא העצה ותחבולה להגדיר עצמו בכעס נגד תאוה או להיפך אף אם ישאר בזאת התחבולה עומד כך אין לך חסרון גדול מזה מ"מ לע"ע נגד זו הרגע שהוא בתאוה הוא עצה ותחבולה להכניס עצמו בההיפך כי ע"י זאת התחבולה יהי' נשאר במצב טוב וישר שהוא הנקודה האמצעית. ומאי משמע שאחר שמייגע אדם א"ע בתחבולותיו עד שעוזר לו השי"ת ומעמיד אותו במקום נקודה האמצעית כדכתיב ושמתי מקום לעמי ישראל אז נתברר גם למפרע שכל אותן העצות והתחבולות של זה האדם הי' הכל כבוד שמים היינו שגם החסרון מכעס והתאוה שהי' אצלו מלפנים הכל הי' רק עצות ותחבולות להכיר על ידם ביותר את הכבוד שמים וכענין שאיתא בזוה"ק על אאע"ה בתחילה טרם שהכיר את בוראו סבר שהשמש ברא את העולם ואח"כ כשראה ששקעה השמש והלבנה זורח סבר לעבוד ללבנה ולמחרת כשראה שגם הלבנה שוקע הבין שכל אלו המה רק נבראים ויש אחד שברא אותם ומנהיגם והתחיל לשאול מי ברא אלה עד שאמר לו הקב"ה אני הוא בעל הבירה וממילא כשנתגלה לו מי הוא בעל הבירה לא נוכל לומר שמתחילה עבד ח"ו לשמש או לירח כי נתברר למפרע שכל עבודתו להם מלפנים לא הי' אלא להכבוד שמים הנמצא בהם שהי' מחפש בתוכם כח הבורא ית' נמצא שגם אז בעת ההסתר וההעלם הי' ג"כ עיקר עבודתו רק להשי"ת כך נתברר אצל כל נפש מישראל אחר גמר עבודתו אף החסרונות שהי' בו בעת ההעלם וזהו רק בישראל משום ששורש נפשם נקשר תמיד בהנקודה אמצעית וכל מה שנוטים לפעמים לאחד מן הקצוות הוא באמת רק עצות ותחבולות נגד ההסתרות של עוה"ז אבל עומק לבם עומד תמיד באורח ישר נוכח השי"ת ועליהם כתיב ואורח ישרים סלולה משא"כ האומות שהם רחוקים ונפרדים מהנקודה אמצעית לזה הוא כל דרכיהם כמשוכת חדק כי קודם שיסור דבר אחד מלבו יבא ללבו דבר אחר שאינו הגון כשיסור מלבו ע"י הכעס מחשבת תאוה אזי יהי' נשאר בכעס ולא יגיע לעולם להנקודה האמצעית ועל זה הענין אמרו ז"ל משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה כי הנה זאת המצוה הוא המצוה ראשונה של ישראל ונעשה בשותפות כדכתיב קחו לכם צאן למשפחותכם ולמשפחותכם רומז על גודל החיבור והאחדות הנמצא בישראל משום שבשורשם נתקשרו כלם בהנקודה האמצעית לזה כל מה שנתוסף גבי ישראל עוד נפשות המבקשים את כבודו ית' נתגדל מזה החיבור ביותר הכבוד שמים משא"כ האומות שהם נפרדים עד היכן שאפילו האברים מכל פרט שלהם נפרדים המה ומחולקים בלי חיבור כדכתיב הנה עפלה לא ישרה נפשו בו לזה אין להם שייכות בזה המצוה כדכתיב וכל בן נכר לא יאכל בו וזהו משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה כי צאן מורה על המשכה כמו שמצינו בגמ' ב"ק נ"ב. כיון שמשך המשכוכות קנה כל העדר וכו' מאי משכוכות עיזי דאזלי בריש עדרא שבת ע"ז: מ"ט עיזי מסגן ברישא והדר אימרי כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר וענין ברישא חשוכא והדר נהורא הוא כדאיתא בזוה"ק תצוה חשוכא אלביש לנהורא היינו שמסבת החושך נתגלה האור ביותר בהירות כי חושך רומז על מניעת השגה מהלשון ולא חשך ממני מאומה וגו' וישב ואור רומז על השגת תפיסת אדם ואם לא הי' ברישא חשוכא היינו אם לא הי' גבי האדם דבר שנמנע מתפיסתו השגה אזי הי' נדמה לו שיודע הכל כמו הבורא ולא הי' מכיר כלל בהיתרון שיש גם מצד הידועה מהבורא על הנברא ועל דרך שאמר ר' ינאי לתלמידו ר' יוחנן א"כ דלא ידענא לפרושי מתניתין טפי מינך מה בין לי ולך שבת ק"מ. ורש"י שם היינו אם אתה יודע כמו אני א"כ מה בין לי ולך אכן מזה שרואה נגדו מה שאינו בהשגת תפיסתו כי נחשך ונמנע ממנו השגה בזה וזאת נקרא גבי האדם חושך מסבת זה החושך יודע להכיר שפיר מה בין לי ולך וכל מה שמגיע האדם ליותר השגה משיג ביותר הכרה מה בין לי ולך נמצא שנעשה להאדם המבקש ה' בכל פעם מחושך אור כי כל פעם שמאיר השי"ת יותר בתפיסתו יכול להכיר ביותר איך שהוא משולל השגה ויודע ביותר לבקש מהשי"ת שינהיר לו כי מכיר היטב שכל מה שהשיג מלפנים בהבנת תפיסתו נחשב באמת כחושך לגבי אור וע"י זה מנהיר לו השי"ת בתפיסתו גם זה החושך לעשות ממנו אור וכך נעשה גבי זה האדם בכל פעם מחושך אור עד אין סוף ואין תכלית בלי גבול וקץ כלל וזהו ענין מאמרם ז"ל חשוכא אלביש לנהורא ברישא חשוכא והדר נהורא כברייתו של עולם כדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר היינו כי ע"י עבודת ישראל צייר השי"ת בהלבוש של ערב לעשות ממנו בוקר שהחושך הוא לבוש לאור כלומר שבסבת החושך מאיר אח"כ האור ביותר בהירות ועל זה הענין איתא שם משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה כי צאן נקרא בתורה תועבת מצרים כדכתיב הן נזבח את תועבת מצרים וגו' וארא אכן ישראל אומרים כי ממנו נקח לעבוד את ד' היינו שמסבת זה החושך אנו משיגים ביותר בהירות האור שבלעדי החושך לא הי' באפשרי להשיג כ"כ את האור שאם לא הי' ברישא חשוכא לא הי' כ"כ והדר נהורא וכמו שאנו אומרים בתפלה יוצר אור ובורא חושך. ולפי הנראה הי' צריכין לומר בורא אור ויוצר חושך כי בחינת בריאה הוא דרגא העליונה הנעלה יותר מבחינת יצירה כי בריאה מורה על בריאת יש מאין ויצירה מורה רק על יציר יש מיש. ועוד זאת דלפי הנראה הי' עיקר הבריאה. אור. דווקא כי חושך הוא רק העדר אור וא"כ מדוע תקנו לומר אצל עיקר הבריאה יוצר שהוא דרגא הנמוכה ואצל חושך שאינו עיקר הבריאה רק העדר אור תקנו לומר בורא שהוא דרגא העליונה אמנם האמת יורה דרכו שאין מצד השי"ת שום חושך כלל כדכתיב גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה תהילים קל״ט:י״ב וכל מה שנראה בתפיסת הבריאה חושך זאת הוא רק מצד מניעות קטנות תפיסת הבריאה שנמנע מהשגתה אור בהיר כזה לזה נדמה לה לחושך וזה החושך הוא באמת עיקר הבריאה יש מאין שהוא עיקר האור שהציב אותו השי"ת במכוון למען שיהי' חשוכא אלביש לנהורא ברישא חשוכא והדר נהורא כלומר כדי שינהיר לישראל מזה האור בעצמו הנראה לחושך. בכל פעם יותר אור. וזהו יוצר אור ובורא חושך כי באמת אחר שהאציל השי"ת יש מאין את האור עצום הנראה מצד הבריאה לחושך. מזאת הבריאה בעצמה שהוא האור עצום הנקרא חושך שנאמר על זה בורא חושך. יצר אח"כ השי"ת להאדם יש מיש להנהיר לו מעט אל תפיסתו כפי שיכול לסבול וזה המעט שמנהיר אל התפיסה קטנה של האדם נדמה לו להאדם שנעשה מחושך אור ועל זה אנו אומרים יוצר אור ואחר שמנהיר לו השי"ת יותר אור אז מכיר האדם שאף מה שהי' נדמה לו מלפנים שהוא אור נחשב נמי חושך עד שמנהיר לו השי"ת גם זה החושך וכך עולה אדם המבקש את ה' כל פעם מדרגא לדרגא מעלה מעלה עד אין סוף וזהו כי ממנו נקח לעבוד את ה' היינו שמזה הצאן הנקרא תועבת מצרים אנו מקבלים ממנו אור לעבוד את ה' בתפיסת דעתנו משא"כ המצרים עושים זה הצאן לדחלא דלהון כי אומרים שהם נמשכים ג"כ אחר זה החושך שהוא כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא לזה הי' תמיד במחשוך מעשיהם בלי שום דעת וחשבון כי אינם חפיצים באור לכך נאמר לישראל משכו ידיכם מצאן של ע"ז וקחו לכם צאן של מצוה היינו שיכירו מזה החושך בכל פעם את האור ביותר בהירות שלא ישארו ח"ו בו אלא שיהי' אצלם כדכתיב כי ממנו נקח לעבוד את ה':

« רש"י על שבת ק״מ ע״א:י״ד רש"י על שבת ק״מ ע״א:י״ז »