רש"י על שבת י״ג ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת י״ג ע״א:ט׳ רש"י על שבת י״ג ע״ב:ב׳ »

1 בנין יהושע על אבות דרבי נתן פתח ↗

ושמש ת״ח. להסבירו סתומות המשנה וטעמים והוא הנקרא תלמוד. רש״י פ״ק דשבת דף י״ג ע״ב:

2 שבת פתח ↗

וְשִׁימֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, מִפְּנֵי מָה מֵת בַּחֲצִי יָמָיו? וְלֹא הָיָה אָדָם מַחְזִירָהּ דָּבָר. פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֶצְלָהּ וְהָיְתָה מְסִיחָה כׇּל אוֹתוֹ מְאוֹרָע. וְאָמַרְתִּי לָהּ: בִּתִּי, בִּימֵי נִדּוּתֵךְ מַה הוּא אֶצְלֵךְ? אָמְרָה לִי: חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִילּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה לֹא נָגַע בִּי. בִּימֵי לִבּוּנִיךָ מַהוּ אֶצְלֵךְ? אָכַל עִמִּי וְשָׁתָה עִמִּי וְיָשַׁן עִמִּי בְּקֵירוּב בָּשָׂר, וְלֹא עָלְתָה דַּעְתּוֹ עַל דָּבָר אַחֵר. וְאָמַרְתִּי לָהּ: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֲרָגוֹ, שֶׁלֹּא נָשָׂא פָּנִים לַתּוֹרָה. שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: ״וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טוּמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב״. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: מִטָּה חֲדָא הֲוַאי. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף, סִינָר מַפְסִיק בֵּינוֹ לְבֵינָהּ.

3 שבת פתח ↗

4 תורה תמימה על התורה פתח ↗

שבעת ימים תהיה בנדתה. יכול תהא טובלת מבעוד יום ת"ל שבעת ימים תהיה בנדתה, בנדתה תהא כל שבעה פאהלשון תהיה משמע שתהיה במעמד זה כל משך השבעה ימים, והרבותא בזה דלא נימא שנחשב מקצת היום ככולו כמו דקיי"ל לענין טבילת זבה שטובלת ביום כפי שיתבאר בסמוך בפסוק ואחר תטהר וכן כל חייבי טבילות טובלים ביום, וע"ע מש"כ לקמן בפ' כ"ח בדרשה ואחר תטהר, ועיין פרטי דינים מענין זה ביו"ד סי' קצ"ז. וע' בשבת י"ג ב' ברש"י כתב וז"ל עד שתבא במים לטבילה היא בנדתה דמרבינן מתהיה בנדתה בהווייתה תהא עד שתבא במים בתו"כ עכ"ל. והנה בתו"כ הובא דרש זה מפ' והדוה בנדתה לקמן פ' ל"ג אבל לא מפ' זה, וכ"ה בגמרא שבת ס"ד ב', וקרוב לומר שקצת ט"ס ברש"י וצ"ל דמרבינן מוהדוה בנדתה. .פסחים צ' ב'

4 הגהות יעב"ץ על יבמות פתח ↗

תוס׳ סד"ה במקום. תהיה בנדתה כו'. נ"ב דהול"ל תהא נדה. מאי בנדתה לפנינו הגירסא בשבת שם דיליף מוהדוה בנדתה וכן מוכרח שם וכ"ה בתוס׳ דיומא אך ברש"י שבת י׳׳ג ב' הביא בשם התורת כהנים כהתוס׳ דהכא אמנם בת"כ שלנו איתא כמ"ש בגמ׳ דשבת ונראה דט"ס הוא ברש"י דשבת ובתוס׳ כאן:

5 כסא רחמים על אבות דרבי נתן פתח ↗

כשבאת בנדתך וכו'. ראיתי בספר הפרדס לרש"י ז"ל כ"י שכתב אליהו שמע בישיבה של מעלה דלכך נענש אותו תלמיד ולפיכך שאל לה אסור נדה טפי משאר איסורים ומה ששאל על הנדות תחילה ואח"כ על הלבון לפי שהיה רוצה שתודה וכך אמר לה אמרי בימי נדותיך מהו אצליך דשמא נכר' בכך ונכשל א"ל ח"ו והשתא אמר לה אמרי בימי לבוניך מהו אצליך עכ"ל:

6 שבת פתח ↗

1 ושימש תלמידי חכמים - להסבירו סתומות המשנה וטעמיה והוא הנקרא תלמוד:

2 נדותיך - כל שבעה של ראייה ראשונה:

3 ליבוניך - כגון זבה שסופרת שבעה נקיים משפסקה וצריכה להיות לובשת לבנים לבדיקה שמא תראה ותסתור ספירתה:

4 בנדת טומאתה - ועד שתבא במים לטבילה היא בנדתה דמרבינן מתהיה בנדתה בהוייתה תהא עד שתבא במים בתורת כהנים:

5 מטה חדא הואי - רחבה ולא קירוב בשר הואי וסבר דשרי בהכי:

6 סינר - פורציינ"ט שהיא חוגרת בו ומגיע ממתנים ולמטה:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

262 כמבואר בהערה 249. ורש"י שבת יג: כתב: "ושימש תלמידי חכמים - להסבירו סתומות המשנה וטעמיה, והוא הנקרא תלמוד". ועוד כתב רש"י יומא פו.: "ומשמש תלמידי חכמים - ללמוד, היא יישוב טעמי המשניות מה טעמן ומהיכן למדו". ועוד כתב רש"י חולין מד: "ושמש תלמידי חכמים - גמר לתרץ טעמי המשנה ומשניות הסותרות זו את זו, והיינו גמרא". ובמגילה כח. כתב רש"י: "אף שונה הלכות ולא שימש תלמידי חכמים ללמוד, שיבינוהו טעמי משנה, ופעמים שדברי משנה סותרין זה את זה וצריך לתרצה, כגון הכא במאי עסקינן, וכגון הא מני רבי פלוני היא, וכגון חסורי מיחסרא, אינו יודע מה שונה" ראה למעלה פ"ד הערה 216, ובסמוך הערה 274.

3 נשמת הבית פתח ↗

הרחבההגמרא בשבת יג ע״ב מבחינה בין ׳ימי נידות׳ ל׳ימי ליבון׳. רש״י שם מסביר שימי ליבון הם ימי שבעה הנקיים, שבהם ״צריכה להיות לובשת לבנים לבדיקה״. נראה שמשמעותו הראשונית של המושג ׳ליבון׳ ו׳לבנים׳ היא במובן של מכובס ונקי, ולפי זה פסקו הטור והשלחן ערוך3טור ושו״ע יו״ד סי׳ קצו סע׳ ג. כך נפסק גם בערוך השלחן יו״ד סי׳ קצו סע׳ כב. שהאישה צריכה ללבוש בשבעה נקיים בגד תחתון נקי ובדוק מכתמים. אולם כבר כתבו ראשונים4ספר הרוקח הל׳ נדה סי׳ שיז: ״ולובשת בגדים חלוק לבן וסדין לבן על מטתה זהו ימי לבון״. לשונו של הרוקח הובאה גם במרדכי, וכך פסק הרמ״א יו״ד קצו ג. שהאישה צריכה ללבוש בשבעה נקיים בגדים תחתונים בצבע לבן, וכן לשים סדינים לבנים.5יש מקום להעיר שכיוון שנשים ישנות בימינו עם בגד תחתון צמוד לגוף, וסדינים לבנים אינם מצויים כל כך, אין צורך להקפיד על כך כיום. כך פוסקים הר״י ורהפטיג והרי״ה הנקין, שאין צורך בסדינים לבנים לכתחילה. לעומתם הר״ש לוי כותב שיש מקום להקל רק בשעת הצורך שערי אורה עמ׳ 142. ועיינו בטהרה כהלכה עמ׳ רצו, הערה 78, שהחמיר בכך, ע״פ שש״ה סי׳ קצו סע׳ ג, עמ׳ רפא אות ג ואג״מ יו״ד ח״ד סי׳ יז, אות כז. הגר״מ פיינשטיין חושש לכך שנשים לא יבחינו בין בגד תחתון מהודק לשאינו מהודק. הגר״ש וואזנר מציין שמעיקר הדין אין צורך גם בסדין לבן, אך פוסק להקפיד על כך לכתחילה, כיוון שזהו ״מנהג ישראל הכשר״, אך שבדיעבד או בשעת הדחק אין זה מעכב. הגר״ע יוסף, בטהרת הבית ח״ב עמ׳ רצג אות ד, מציין שיש בענין זה של סדינים ובגדים לבנים חילוקי מנהגים, וכל אדם ינהג כמנהג מקומו.

4 כסא רחמים על אבות דרבי נתן פתח ↗

ברם בדברי התוס' דחגיגה נראה דיש כמה ט"ס דמייתי קרא ותהי נדתה עליו וגם שרמזו פ"ק דשבת וגם מ"ש וכן פירש ר"ת נראה דהכל ט"ס וצ"ל והדוה בנדתה. פ"ו דשבת. וכן פירש ר"י. וגם בתחילת דבריהם יש ט"ס כמו שיראה הרואה כל דיבור התוספות. והראב"ד ז"ל בספר בעלי הנפש בריש שער הטבילה והרשב"א ז"ל בתורת הבית הארוך שער ז' דיני הטבילה הזכירו פסוק ז' ימים תהיה בנדתה ע"ש. וכן רש"י בשבת דף י"ג והתוספות ביבמות דף מ"ז שהבאתי לעיל ובכתובות דף ס"א ע"א ורש"י במ"ק בכתובות הביאו בש"מ על דף ס"א ושם כתב רש"י דהכי אמרו בנדה ע"ש. ואפשר שהוא ט"ס. וראיתי מ"ש הרב פני משה פי' ירושלמי סוף גיטין שכתב דאין צורך למ"ש הרשב"א בחידושי שבת אלא זקנים הראשונים נפיק להו תרתי מהך קרא דהיל"ל והדוה בנדה ואמר בנדתה לאשמוענין תרתי ע"ש ואינו מחוור כלל ואין זה דקדוק דארחי' דקרא לומר הכי בנדתה כדכתיבנא כמה זמני וכפי דרכו הוה מצי למימר דזקנים הראשונים סברי דתרתי שמעינן מהך קרא והדוה בנדתה דשתי הדרשות שקולות הם לדרוש בכתוב שלא תרחץ וכו' וגם תהא בנדתה עד שתבא במים ובכי האי גוונא דרשינן תרתי דהי מיניהו מפקת על דרך דאמרינן בריש ערכין דדריש מדכתי בנפשות כמה דרשות ושאר דוכתי ורבי עקיבא סבר דליכא למדרש דלא תרחץ וכו' דא"כ אתה מגנה אותה על בעלה:

« רש"י על שבת י״ג ע״א:ט׳ רש"י על שבת י״ג ע״ב:ב׳ »