רש"י על שבת קל״ד א:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קל״ג ע״ב:י״ח רש"י על שבת קל״ד ע״א:ג׳ »

1 שערי תורת בבל על בכורות פתח ↗

שם כיון דאמר מר גרב זהו חרס מיחרץ חריץ דכתיב ומראהו עמוק וכו'.—ענין זה נפלא מאד, דנראה מכאן דמקום הנגע עמוק הוא ממש מן העור, וזה סותר מה דתני בת"כ תזריע נגעים פרק ב ה: "ומראה הנגע עמוק אין ממשו עמוק". וכעין זה כתב רש"י בשבועות ו ב: "עמוקה וגבוהה לאו דוקא קאמר אלא נראית כעמוקה" ומשולש בהרמב"ם הל' טומאת צרעת פ"א ה"ו: "לא עמוק במשישתו אלא במראית העין". ועוד אני תמה שמכאן משמע, דגרב שהוא מין שחין הרי זה מן הנגעים המטמאים את האדם, וזה סותר משנה שלימה בכריתות פ"ג מ"ח, טו רע"ב: "וכך היו מוכי שחין עושין בירושלים הולך לו ערב פסח אצל הרופא וחותכו עד שמניח בו כשערה ותוחבו בסירא ונמשך ממנו והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו". ומזה משמע דשחין אינו כל עיקר ממיני נגעים המטמאים*ואף שבפיה"מ להרמב"ם כתובות פ"ג מ"ה כתב "מוכת שחין מצורעת", וכ"כ הרע"ב אחריו, נראה שאין זה אלא שילוח לשון בעלמא.. ומתוך כל זה אני אומר דהא דאיתא לפנינו "דכתיב ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל" אינו מלשון התלמוד, אלא פירוש הוא מאיזה תלמיד שכתב מן הצד, והכניסוהו הסופרים בפנים. אבל עיקר ההוכחה היא מן "דאמר מר גרב זהו חרס", והיו מכירין בשחין שנקרא חרס, שיש בו בקיעין וחריצין וגומות. וקרוב הוא שעל שם שיש בשחין זה גומות כמו בחרס הנשבר עי' לעיל יז ב לכך כינו שחין זה בשם "חרס"*וכן בלשון ארמי מכונה שחין זה "חספניתא" עי' רש"י שבת קלד א ד"ה חספניתא..

2 שבת פתח ↗

חַסְפָּנִיתָא. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ — לִימְשֵׁי טוּבָא בְּמַיָּא דְסִילְקָא.

1 חספניתא - פניו מתבקעות ואני אומר שהוא מין שחין שקורין אינייר"א והוא בגרב ובחרס שכתוב בתורה דברים כח וחספניתא תרגום של חרס:

2 במיא דסילקא - מרק תרדין:

« רש"י על שבת קל״ג ע״ב:י״ח רש"י על שבת קל״ד ע״א:ג׳ »