רש"י על שבת קל״ג א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קל״ג ע״א:ד׳ רש"י על שבת קל״ג ע״א:ז׳ »

1 חכמת שלמה על שבת פתח ↗

רש"י בד"ה ואביי כו' דסברא האי בשר כו' והד"א:

2 מנחת חינוך פתח ↗

מי שיש לו בהרת בערלתו ימול ואפילו שלא בזמנה דעשה דוחה ל"ת בכ"מ כ"כ הר"מ כאן ובהלכות מילה וכ"כ הרהמ"ח כאן ועיין במנ"ל שהקשה הא בגמרא מבואר דקציצת בהרת הו"ל עשה ולא תעשה לעשות הוא עשה אך דגמרינן כאן דדוחה מבשר וע' שכ' דהר"מ פוסק דאינו בעשה רק בלאו ודוחה מטעם דחי' עשה ללאו. וקשה לי איך סתם הר"מ דימול אף שיש בהרת הן מטעם דחי' והן מטעם ריבוי הכתוב הא מבואר בשבת שם בא"מ אף בפ"ר שרי ואמרינן גבי מילה לקוץ הוא מתכוין ובקטן באומר אבי הבן ומקשינן אי איכא אחר ליעבד אחר דהא אפשר לקיים שניהם וכו' והנה לפי מאי דפסקינן דדשא"מ מותר כאן אף בפ"ר אם כן הו"ל למיכתב דלא יתכוין ולא יעשה איסור וגם בקטן ימול אחר כדי שלא יכוין אבי הבן. והנה ד"ז דאם אפשר לקיים שניהם לא דחי ובודאי לוקין אם כן למה ידחה הו"ל להר"מ לכתוב ובלבד שלא יתכוין ואם מתכוין לוקה ול"ש דחי' כלל ע' בגמ' ותבין וצריך עיון גדול ד"ז וכבר מבואר דד"ז דדשא"מ מותר אף בפ"ר הוא דין ברור. ועיין ברש"י מבואר דגבי מילה דצריך שליחות כוונת המשלח מחייב את השליח כגון שמל חבירו אף שהמוהל אין מתכוין מכל מקום אם הנימול מכוין כיון דהמוהל שליחותיה קעביד חייב השליח כאלו מתכוין וכן בקטן אם אבי הבן שם ומכוין אף דאחר מוהל הו"ל כאלו נתכוין ע"ש ומובא במנ"ל כאן ג"כ. ופשוט דספיקות א"י למול ולחתוך הצרעת כי מספק לא דחינן ל"ת אך בן שמיני נימול ממנ"פ כמו שבת אם ב"ק שפיר אם לאו מחתך בשר בעלמא ה"נ. אך אפשר דאפילו נפל כ"ז שהוא חי מטמא בנגעים אם כן עובר בלאו זה ג"כ ואסור למולו ע' בנדה דף מ"ד מכל מקום ד"ז אם נפל חי מטמא בנגעים לא הבאתי בכור הבחינה ובאתי רק לעורר. ע' ברש"י בשבת דף קל"ג בשני דיבורים בכוונה ליטהר וכו' ואיני מבין דאף נגעים טהורים עוברים וגם אפילו נשאר טמא עוברים ואפשר אורחי' דמלתא נקט דמסתמא עיקר כוונה לטהרה וצל"ע. ע' במשנה פ"ז דנגעים אלו בהרות טהורות קודם שנולד ונולד כו' והיה יכול הר"מ לפרש גבי מומין ג"כ כן וכן רש"י שם וכאן בגמ' מבואר דאין חילוק בין המראות שהם טהורים מגזה"כ והם מד' מראות הנחשבים בפ"ז דנגעים ובין בוהק ע' לעיל. וירושלים וח"ל אין מטמאים בנגעי בתים אם מותר לקצוץ כיון דל"מ טומאה כלל או מידי דהוי אנגעים טהורים דעובר או יש לחלק דשם יכול לבוא לידי טומאה אף בוהק דאפשר דמתלבן יותר אבל כאן ל"מ לה טומאה ול"ש ככל אשר יורו אתכם הכהנים וכו' וכן מסתבר. והנה עכו"ם אינם מטמאים בנגעים ואפילו נתגיירו אותם הנגעים שהי' בהם קודם טהורים. אך אם נשתנו אח"כ ממראה מבתחלה ע' במשנה ובר"מ. ובגיותו ודאי אין איסור דמחוסר מעשה אך לאחר שנתגייר בודאי אסור דהוי נגעים טהורים ולא גרע מבוהק כנ"פ. ע' בר"נ פ' גה"נ שכ' דגבי שעטנז ג"כ אם א"מ אף על פי דהוא פ"ר שרי ע"ש גבי בת תיהא אם כן כלאים בציצית דעשה דוחה וכן גבי בגדי כהונה למה דחי הוי ליה לבאר שלא יתכוין בחמה וכו' ואפשר לקיים העשה בלא דחיית הל"ת ואין כאן מקומו ובעזה"י במקום אחר נברר זה ובד"ז יש ליישב הרבה קושיות של הש"א בהלכות ציצית ע"ש ואין כאן מקומו:

1 ואביי אליבא דר' שמעון - מעיקרא מקמי דסברה האי בשר מאי עביד ליה:

2 באומר לקוץ - גדול שהוא בר עונשין ואומר למוהל לקוץ בהרתו בכוונה ליטהר:

« רש"י על שבת קל״ג ע״א:ד׳ רש"י על שבת קל״ג ע״א:ז׳ »