רש"י על שבת קכ״ז א:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קכ״ז ע״א:ט׳ רש"י על שבת קכ״ז ע״א:י״ג »

1 שבת פתח ↗

תָּא שְׁמַע: וְעִימֵּר רַבִּי. וּלְטַעְמָיךְ, רַבִּי בְּדִנְפָשֶׁיהָ עִימֵּר?! אֶלָּא צִוָּה וְעִימֵּר, וּלְעוֹלָם כׇּל חַד וְחַד מְפַנֵּי לְנַפְשֵׁיהּ.

2 תוספתא כפשוטה על כתובות פתח ↗

6-8. שאם נושא אותה באחד מכל ימות השבת מניחה והולך למלאכתו, התקינו שיהא נושא אותה בחמשי, שיהא בטיל שלשה ימים, חמישי בשבת, וערב שבת וכו'. ובירושלמי פ"א ה"א, כ"ה ע"א: אף הוא משכים ויוצא למלאכתו. מתוך שאת אומר לו בחמישי בשבת, אף הוא שמח עמה חמישי שישי ושביעי וכו'. ובבבלי ה' א': שאם אתה אומר תיבעל בחמישי, למחר משכים לאומנותו והולך לו, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים, חמישי בשבת וערב שבת ושבת וכו'. ובירושלמי ובבבלי אפשר לפרש שמן הדין הוא מותר במלאכה, אלא שחכמים שקדו על תקנת האלמנה, ותיקנו זמן בחמישי, כדי שממילא יבטל ממלאכתו.אבל בחי' הרמב"ן ה' א' כתב: ומיהו צ"ע, שאין הדבר נראה שמותר במלאכה, ותקנו לו נשואים בימים שלא יעשה מלאכה, וראיתי תוספ' כתבו ז"ל התקינו שיהא בטל ג' ימים ה' וע"ש ושבת ג"י בטלם צ"ל: בטלה11וכן מעתיק בשטמ"ק משמו: שלשה ימי בטלה. וכ"ה ברא"ה, עיין להלן בפנים. ומלשון התוספתא בוודאי משמע שאנו מניחים שלא יתחיל במלאכה ביום ששי. וכן כתב במאירי, עמ' 6, גם על הבבלי: ולמחרתו ערב שבת אינו נותן לב למלאכתו. ברם מלשון הבבלי שאמר "שאם אתה אומר תיבעל בחמישי למחרת משכים לאומנותו והולך לו" משמע שלא היה נמנע מלהתחיל במלאכה בערב שבת, ודווקא אם נבעלת בליל ששי לא יצא למלאכתו למחר, משום חיבת ביאה, כפירש"י, ד"ה וששי בשבת. אבל מלשון התוספתא והירושלמי משמע יותר כפירוש המאירי, ודווקא אם נושא אותה באחד מכל ימות השבת מניחה והולך למלאכתו למחר, אבל אם נושא אותה בחמישי, לא יצא למלאכתו ביום ששי. ממלאכה, נמצא שמה ג' ימים עכ"ל תוספ', וממנה אתה למד דז' של בתולה שהם אסורים במלאכה וכו'. ואעפ"י שאף כמה ראשונים אחרים ונציין להם להלן העתיקו בשם התוספתא כלשון הרמב"ן, נראה שכולם נגררו אחרי לשונו, ואין כאן אלא תורף לשון הברייתא כאן, ועיקר הראייה היא מן הלשון "התקינו שיהא נושא וכו' שיהא בטל" וכו', ומכאן שהתקנה היתה שיהא בטל, ולא שהתקנה היתה שישא בחמישי, וממילא יהא בטל.וכן ברא"ח ז' א': ושמחה זו דאמרינן מסתברא, דהיינו שיהא בטל ממלאכתו, והא דאמרינן לעיל למחר משכים לאומנותו והולך, שקדו חכמים וכו', דמשמע דמן הדין הוא מותר במלאכה, איכא למימר דמשום דתקון רבנן שיהא בטל ממלאכתו, תקנו לו בימים שאינן בני מלאכה. ובתוספתא אמרו התקינו שיהא בטל שלשה ימים חמישי וערב שבת ושבת, שלשה ימי בטלה,12עיין לעיל, הע' 11. ובשיטה להר"ן, עמ' כ"ו, מקוצר. נמצא שמח עמה שלשה ימים. וכ"ה גם בריטב"א ה' א', בר"ן פ"א סי' קס"ו ובמ"מ פ"י מה' אישות הי"ב. וכן בפי' הכתובה להרשב"ץ תשב"ץ ח"ג סי' ש"א, נ"ט ע"ג: וכן תקנו חז"ל לאלמנה שתנשא ביום חמישי שלא ישכים למלאכתו, שהוא אסור בעשיית מלאכה, כמו שנזכר בתוספתא, ויהיה שמח עמה שלשה ימים וכו'. והנה ברא"ה מפורש שבטול מלאכה היא משום שמחה, ועיין בלשון הר"מ בפ"י מה' אישות הי"ב הנ"ל. ובמאירי ד' א', עמ' 20, כתב שהוא מותר במלאכה ועיי"ש גם עמ' 6,13עיין לעיל, הע' 11. והוסיף: שאע"פ שבתוספתא אמרו התקינו שיהא בטל שלשה, פירושו התקינו דבר שיהא גורם להיות בטל שלשה ימים. ולדבריו התקינו שבתוספתא כאן עונה רק על יום הנישואין, וממילא יהא בטל, והוא לתקנת האשה, ולא שהוא אסור מחמת עצמו. ועיין בשו"ע אה"ע סי' ס"ד ס"ק א'-ב' ובמפרשים שם.וברמב"ן ה' א' הנ"ל: ואמרו שנמצא באגדה שהוא דומה למלך שאינו יוצא מפתח פלטרין שלו, וכן נהגו, אבל בפרקי ר' אלעזר ראיתי החתן דומה למלך מה המלך משתה ושמחה לפניו, כך החתן שמחה ומשתה לפניו כל ז' ימי המשתה, מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו, כך החתן אינו יוצא לשוק לבדו, בפ' י"ו. ועיין בהוצ' הרד"ל ספט"ז, ל"ט ע"א, הע' נ"ז.ובמאירי, עמ' 6: ואף בדרש אמרו שהחתן דומה למלך בהרבה דברים, ואחת מהן שאינו עסוק במלאכה, וכן היא בפרקי דר' אליעזר. וכן בר"ן פ"א סי' קס"ו הנ"ל: והכי איתא בפרקי ר"א בפט"ז החתן דומה למלך מה מלך אינו יוצא לשוק לבדו אף חתן אינו יוצא לשוק לבדו, מה מלך אינו עושה מלאכה14ועיין ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו, כ' ע"ג, בבלי קידושין ע' א', ב"מ ל' ב', שבת קכ"ז א', וברש"י שם, ד"ה רבי, ועוד. אף חתן אינו עושה מלאכה, ובאגדה אמרו החתן דומה למלך מה מלך אינו עושה מלאכה אף חתן אינו עושה מלאכה.15ועיין בבאור הרד"ל לפרקי דר"א ספט"ז הנ"ל, הע' י"א. ומדברי המאירי הנ"ל אנו רואים שאין לשבש את דברי הר"ן. ועיין בשיטה להר"ן, עמ' כ"ו.ומדברי הרמב"ן הנ"ל שכתב ו"אמרו" שנמצא באגדה שהוא דומה למלך שאינו יוצא מפתח פלטרין שלו, מוכח שהוא בעצמו לא ראה את האגדה ואפשר היה לשער שהכל הוא נוסח אחר מפרקי דר"א הנ"ל. וכן כתב בחי' הרא"ה ז' א' הנ"ל: ובאגדה איתא החתן דומה למלך, מה מלך אינו יוצא מפתח ביתו אף חתן אינו יוצא מפתח ביתו, מה המלך הכל מקלסין לפניו וכו', מה מלך לובש בגדי כבוד וכו', מה מלך שמחה ומשתה לפניו16ואפשר שמכאן הסיקו שחתן אסור בעשיית מלאכה, שהרי לפי הרא"ה לעיל שם היינו שמחה, היינו בטול מלאכה, וכמו שהעתקנו לעיל, ד"ה וכן ברא"ה. וכו'. וכן בעיטור, ברכת חתנים, הוצ' רמא"י, ס"ג רע"ג: הגדה. חתן דומה למלך, מה מלך אינו יוצא מביתו אף חתן אינו יוצא מביתו, מה המלך מקלסין וכו'. ובריטב"א ז' א': וכדאמרינן בהגדה ובפרקי דר' אליעזר אומר החתן17אבל בשטמ"ק שם מעתיק משמו: וכדאמרינן בהגדה בפרקי ר' אליעזר חתן דומה למלך וכו'. ולפי גירסא זו האגדה היא בפרקי דר"א. דומה למלך, מה המלך אינו יוצא מפתח ביתו וכו'. והכל הוא נוסח קצת שונה מפרקי דר"א ספט"ז הנ"ל, וסופר ת"ח תיקן את הנוסח "מפתח ביתו" ע"פ משנת סנהדרין פ"ב מ"ג: אינו יוצא מפתח פלטרין שלו,18אבל הנכון הוא "מפתח ביתו", והכוונה שאין המלך יוצא מפתח ביתו לשמחה, ולא לאבל, ולא לעסק, אלא הכל באים אליו, אף חתן כן, אינו יוצא מפתח ביתו אלא יושב שם ומשמח את אשתו. וכן אמרו גם על אבל בבלי מו"ק כ"ג א': שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו, והרי בכמה דברים יש דמיון בין חתן לאבל, עיין מ"ש לעיל ח"א ברכות, עמ' 50, עמ' 51, הע' 67, עמ' 52, הע' 76, והוא הדין לאיסור מלאכה. ומ"מ מידי ספק לא יצאנו.19שהרי העיטור להלן שם, סוף ברכת חתנים, ס"ה ע"ד, הסתייע מפרקי דר' אליעזר, וקראו בשמו, ולמה אמר כאן "הגדה", שמע מינה לכאורה שהיה לפניו כן בספר אגדה אחר. ועיין יש"ש במכילתין פ"ב סי' ד'. אבל מלשון הריטב"א שבשטמ"ק הנ"ל משמע כמו ששערנו. ובמאירי, עמ' 6, הנ"ל הסיק מאגדה זו שבבתולה באמת אסור במלאכה כל שבעה, אבל לא באלמנה. ועיין שטמ"ק ז' א'. ובנימוקי יוסף ה' סע"א כתב על פרקי דר"א הנ"ל: ואע"פ שאתה יכול לפרש בנושא בתולה, ממנה אתה דן לכל שהוא חתן. ועיין בס' עצי ארזים סי' ס"ד, סוף אות ב', ובס' המקנה, קונטרס אחרון, ה' קידושין סי' ס"ד ס"ק א'.

12 ת"ש ועימר רבי - אלמא חד גברא פנינהו:

13 רבי בנפשיה עימר - בתמיה וכי אורחיה דנשיא בהכי:

« רש"י על שבת קכ״ז ע״א:ט׳ רש"י על שבת קכ״ז ע״א:י״ג »