רש"י על שבת קכ״ד ב

1 אין מוציאין - הוצאה שלא לצורך דלא אישתרי לכתחילה ביו"ט טפי מבשבת אלא אוכל נפש והך דמשילין ב"ה:

2 טלטול מי שמעת להו - דמשוי יו"ט לשבת:

3 טלטול לאו לצורך הוצאה - בתמיה הלכך אי מזלזלת בטלטול מזלזלת בהוצאה:

4 להא דרבא - דאמר צורך מקומו כצורך גופו:

5 מר - פושי"ר:

6 שלא יגנב - דומיא דמחמה לצל ואסור בדבר שמלאכתו לאיסור:

7 שותא - מצודה:

8 לאו למימרא כו' - למה לי לפרושי בהדיא דליתיב עלה לאו משום למימרא דהאי דשרי לטלטולי משום דצורך גופו הוא:

9 שקילו שותא מקמיה כהנא - דניתוב על מקומה קאמר וצורך מקומה הוא דהוה:

10 מחמה לצל הוה - במקום הרע לה היתה ואי לאו דפריש בהדיא ליתיב עלה מאן דחזי סבר דמחמה לצל שרי ולמקומה לא היה צריך דלימא שישב במקומה:

11 בי סדיותא - כרים של לבד שקורין פילטר"א:

12 בי שמשי - בחמה:

13 אמר ליה שרי - רבא לטעמיה דאמר דבר שמלאכתו להיתר אף מחמה לצל מותר:

14 אית לי אחריני - איני צריך לגופו:

15 דכרבה סבירא לך - דאמר מחמה לצל אסור והלכה כרבא דאמר דבר שמלאכתו להיתר שרי לגמרי ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו מותר מחמה לצל ושלא יגנב אסור:

16 מכבדות - אישקוב"א שמכבדים בהן את השולחן:

17 של מילתא - בגדים לכבד שולחן שמלאכתו להיתר:

18 של תמרה - כעין שלנו לכבד את הבית דאסור משום אשווי גומות דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות:

19 לצורך גופו - למלאכת היתר:

20 אלא מחמה לצל בהא לימא רבי אלעזר אף של תמרה - דבר שמלאכתו לאיסור ליכא מאן דשרי מחמה לצל:

21 וכן אמר רבי אלעזר - של מילתא מותר של תמרה אסור מחמה לצל:

22 מתני' מעין מלאכה - שום מלאכה ואפי' אינה מעין הראשונה:

23 לצוק לתוכה מקפה - עבה דומיא דעיסה מעורבת במים:

24 גמ' הואיל ומוכנין על גבי אביהן - כשקדש היום:

25 מסיקין בכלים - ביו"ט שהרי ראוין לטלטל ויטלטל ויתנם לתוך האור:

26 ואין מסיקין בשברי כלים - דהוו להו מוקצין ולא חזו לטלטול:

27 עצים בעלמא נינהו - דהא מאתמול להסקה קיימי:

28 וקתני אין מסיקין - ולא אמרינן מוכנין היו אגב אביהן אלא אמרינן נולד נינהו ואסירי:

29 מר סבר מוכן הוא - כיון דראוי לשום מלאכה ומר סבר נולד הוה דמאתמול לאו להאי מלאכה הוה קאי הלכך: מעין מלאכתו בעינן:

30 הא רבי יהודה - מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דאית ליה מוקצה ונולד כלים לאו מוקצה נינהו שברים נולד נינהו:

31 והא - דתני מסיקין בשניהם:

32 רבי שמעון - דלית ליה מוקצה ולית ליה נולד:

33 והא - דתניא אף בכלים אין מסיקין:

34 רבי נחמיה היא - דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד לו והאי לאו מיוחד הוא לו דלאו להסקה קאי:

35 דאייתור - שהשלים בניינו וניתותר ומהשתא לא קיימי לבנין אלא לישב עליהם ותורת כלי עליהם:

36 שרגינהו - אי סדרן זו על זו ודאי אקצינהו לצורך בנין אחר:

37 בחצר - דשכיחי בה כלים שהחרס הזה ראוי להם לכיסוי ותורת כלי עליו:

38 אבל לא בכרמלית - אפי' בתוך ד' אמות דלא שכיחי ביה מאני ולא חזי לכסויי:

39 אפילו בכרמלית - הואיל ולאו רה"ר הוא שכיחי דאזלי ויתבי התם וחזי לכסות בו רוק:

40 ורבא אמר אף ברה"ר - כיון דבחצר כלי הוא בעלמא נמי לא פקע שם כלי מיניה:

41 בריתקא - שם רה"ר:

42 איתווסאי מסאניה טינא - נתלכלך מנעלו בטיט:

43 כפר ליה - מקנחו:

44 אמר רבא לא מסתייה דלא גמירי - מה אסור מה מותר:

45 אלא מיגמר נמי מגמרי - מלמדין שיבוש שבידם לאחרים:

46 לדידי - לקינוח ואע"ג דלא שכיח הרי שם כלי עליו בחצר:

47 שנתכתתה - החבית:

48 מגופה - של חבית שנתכתתה החבית:

49 היא - המגופה:

50 ושבריה - של חבית ניטלין בשבת דחזו לכיסוי מנא:

51 לא יספות - יתקן להתיר בליטותיו ועוקציו בשבת דעביד כלי והוי מכה בפטיש:

52 ואם זרק - מגופה זו לאשפה בטלה מתורת כלי:

53 זרקיה לגלימיה - בשבת לאשפה ה"נ דאסור לטלטולי: