רש"י על שבת קכ״ב א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קכ״ב ע״א:ג׳ רש"י על שבת קכ״ב ע״א:ה׳ »

1 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

הנה בחה״ר שבת קכ״ב א׳ ד״ה גמרא כו׳ דטעם הוא דאם יהא מותר ליהנות יאמר לו להדליק וכולה חדא גזירה ובר״ן הטעם שמא ירגילנו בכך לשבת אחרת והכי איתא בתוספתא וחמיר מבישל ישראל בשוגג דלא חשידי אטו מזיד יע״ש ומשמע דחד טעמא הוא כחה״ר והנה הב״י בס״ס רמ״ד בשם סמ״ג דלא יעשה בצירי י״ל ד״ת או אסמכתא חשובה עכ״פ ואפשר דהיינו באומר לו גילה קרא דכאן שלוחו כמותו ע״י עכו״ם אבל בעשה העכו״ם מעצמו בשביל ישראל הוי. דרבנן אטו אמירה וא״נ אסמכתא י״ל כה״ג גזרו גזירה לגזירה דכל מילי דרבנן ד״ת הוי אלא דהכי אתני להקל בספיקא ושלא ילקה עלייהו ולא גזרינן גזירה לגזירה אבל באסמכוה אקרא כה״ג דעתם דדין תורה ליהוי וז״ש רש״י בשבת קכ״ב א׳ אסור מדרבנן משמע דבאמירה ד״ת הוי באפשר. ועיין ביצה כ״ד ב׳ ברש״י ותוס׳ ד״ה ולערב ובסי׳ תקט״ו ס״א יע״ש ולתוס׳ שם סברא שלא יהנה ממלאכת שבת לאו סברא כלל אלא שלא יאמר לו ולרש״י סברא הוא וי״ל אף לרש״י מ״מ עיקר הטעם כשעשה עכו״ם מעצמו הטעם משום שמא יאמר לו והואיל וקל איסור זה בעיניהם עשו הרחקה כדי שיעשו שלא יהנה כלל ממנו ועב״י תקט״ו ולפ״ז עכו״ם שהדליק נר בשביל מומר לעכו״ם ויצא מן הכלל ל״ש בזה אטו יאמר לו ישראל כשר לעכו״ם להדליק דאין לו שייכות בזה ואף לרש״י שרי כמ״ש. ובסי״ח ישראל העושה מלאכה בשוגג חמור טפי דאסיר לאארים כל היום אף בשוגג. ומינה נמי אם מומר הדליק נר בעצמו לצורך ישראל אסור ודאי שמא יאמר לו אף דלפני עור ד״ת הא לחד פי׳ אמירה לעכו״ם ג״כ ד״ת וחיישינן דקיל בעיניהם ועוד דהוי כמבשל בשבת בשי״ח אבל כדי שיעשו במומר צ״ע בזה אי עשה המומר מלאכה בשבת וגם בישולי עכו״ם אי שייך במומר אי לאו אין מקומו פה. ועתו״ש אות ח׳ ולפענ״ד צ״ע בזה. ואם יש הפרש מדעתו או בצווי ישראל עסי׳ ש״ז ס״ך בט״ז י״ד. וכאן ס״א בהג״ה מדעת״ו א״צ הישראל לצאת בע״כ הא בצוויו י״ל דצריך לצאת שלא יהנה כלל ומלאכה דרבנן עמ״א כאן אות א׳ ובשכ״ה אות כ״ג שם משמע דמותר בדרבנן. ומ״מ אם בצווי ישראל י״ל אף בדרבנן אסור דמעצמו י״ל הוי גזירה לגזירה כה״ג אבל באמירה אסור וצ״ע. וצרכו וצורך ישראל כתב המ״א אות וי״ו דאסור אבל בדרבנן כה״ג כיון דבשכ״ה משמע דשרי כ״ש כה״ג אבל בצווי ישראל י״ל אף ברוב עכו״ם אסור הואיל ועשה עפ״י צווי ישראל כמו ברוב ישראל והוכחה לצורך עצמו שרי כ״ש להחמיר ברוב עכו״ם ויש הוכחה לצורך ישראל אסור הואיל ועפ״י צוויו עשה וההפרש בין עשה עכו״ם ובין עשה ישראל מבואר סשי״ח ושאר דוכתי בעשה ישראל א״צ כדי שיעשו ובעכו״ם דקילי להו גזרו טפי וגם חומרא בעכו״ם לצורך עצמו אסור וישראל לצורך עצמו אסור לכל העולם ובעו״ה לא היה הזמן מספיק לעיין כראוי גם אי עשה מלאכה דרבנן הישראל אי צריך כדי שיעשו או לאו עיין לבוש שי״ח. ואי״ה שם יבואר:

2 שבת פתח ↗

מַתְנִי׳ גּוֹי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר — מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר. מִילֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ — מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר. עָשָׂה גּוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ — יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה וְעָשָׂה גּוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, וְיָרְדוּ בּוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים.

3 שבת פתח ↗

1 מתני' אם בשביל ישראל אסור - מדרבנן:

2 מילא מים - מבור ברה"ר:

3 כבש - עושין בספינה גדולה לירד בו מספינה ליבשה:

« רש"י על שבת קכ״ב ע״א:ג׳ רש"י על שבת קכ״ב ע״א:ה׳ »