רש"י על שבת קכ״א ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קכ״א ע״א:ז׳ רש"י על שבת קכ״א ע״ב:ב׳ »

1 שבת פתח ↗

אַיְיתוֹ לְהוּ פּוּרְיָיתָא, לְרַב חָנָן בַּר רָבָא לָא אַיְיתוֹ לֵיהּ. אַשְׁכְּחֵיהּ מַתְנֵי לֵיהּ לִבְרֵיהּ: וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן מִפְּנֵי קָטָן. אֲמַר לֵיהּ: אָבִין שָׁטְיָא מַתְנֵי שְׁטוּתָא לִבְנֵיהּ, וַהֲלֹא הִיא עַצְמָהּ מוּכֶנֶת לִכְלָבִים! וְכִי תֵּימָא דְּלָא חַזְיָא לֵיהּ מֵאֶתְמוֹל — וְהָתַנְיָא: נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין וּמַעֲיָינוֹת הַנּוֹבְעִין — הֲרֵי הֵן כְּרַגְלֵי כׇּל אָדָם.

2 שבת פתח ↗

3 שבת פתח ↗

4 שבת פתח ↗

5 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה והלא מוכנת לכלבים. ול"ל כו' יפנוהו משם. וכ"פ לקמן בד"ה תיפוק ליה ולפנייה לולי ד"ק הנל"פ דהקושיא היא דמאי קמ"ל מתני' כיון דהיא עצמה ניטלת פשיטא דניטל כלי לצרכה:

6 שבת פתח ↗

7 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות פתח ↗

בגד שצבעו בקליפי כו' שהרי הנייתו ניכרת כו'. כ"כ בזה על הך דב"ק גבי יש שבח סמנין ע"ג צמר דר"ל כך דעיין בביצה ד' ל"ח גבי מאי דפריך וליבטל מים ומלח לגבי עיסה ע"ש כל הסוגיא והפי' דהנה עיין בירושלמי פ"ב דמעש"ש ה"א במה דפליגי ר"י ור"ל גבי מדת שבחו ניכר או טעם שבחו ניכר וע' בדברי רבינו בהל' מעש"ש פ"ג הל' י"ד וט"ו ע"ש בהשגות, אך כך דהנה מה שהדבר נשבח ע"י איזה דברים ונעשה ע"י זה מין אחר אם יש להאחד חלק בהדבר או רק תביעת ממון מה שחייב לו עבור הדברים שלו ועי' בהך דב"ק ד' צ"ט גבי אומן קונה בשבח כלי במה שכתב התוס' שם ד' ק"ב ע"ב ד"ה מי הודיע ע"ש ועיין בירושלמי ספ"א דנדרים בהך דקונם ידי אם רק שכר ידי אסור או גם שבח ועיין בהך דב"ק דף מ"ז ע"א גבי נפחא למי שייך הדבר כיון שבא ע"י שניהם ובמש"כ התוס' שם ד' ק"א ע"ב גבי צבע ועי' בירושלמי ב"ב פ"ו גבי אם נתערב לו חטים בשעורים למי שייך השבח ובב"מ ד' קי"ח ע"ב גבי ירק ע"ש וכ"מ בזה. והנה כך דגבי תחומין רק אם באו מזה לחבירו אז הולכין אחר הראשון ביו"ט אבל אם הפקיר הראשון חפציו ביו"ט וזכה בו השני אז הן כרגלי כל אדם לכ"ע אף לריב"נ ולכך מבואר בירושל' ספ"ה דביצה דהמוצא כלי הרי הן כרגלי המוצא ומיירי ביו"ט וכן באמת הדין לגבי מים הנובעים די"ל דלא קנו שום שביתה אף לריב"נ עיין רש"י ביצה ד' ל"ט ותוס' עירובין ד' מ"ו ומ"ה ע"ב ומ"ז ע"ב ורש"י שבת ד' קכ"א ע"ב ובהך דעירובין ד' צ"ז ע"ב ועי' בע"ז ד' מ"ז ע"א קמא קמא אזלא גבי נובעין, וזהו מה דר"ל בגמ' שם אם רק צריך לשלם מעות לבעל המים והמלח עבורם והם עצמם הם של בעל העיסה לא מכח הנותן כיון דנשתנו לפנים חדשות והוה כמו מציאה וכמבואר בירושל' דביצה שם או מיקרי שיש לו להנותן דבר בהעיסה מה שהשביח על ידו וכן ר"ל בהך דע"ז ד' ס"ג ע"ב גבי אתנן מה דרצה לחלק בין חנוני המקיף ע"ש ור"ל ג"כ אם משלם עבור הדבר של החנוני או בעבור שהוא חייב חוב לחנוני, ועי' פ"י דשביעית גבי הקפת החנות אם משמט, והנה עי' בברכות ד' ל"ז ע"ב דהיכא דנשתנה הדבר אם ניכר הדבר מהיכן בא אזלינן בתר הדבר שבא ממנו ועדיין שמו עליו וזהו ר"ל ג"כ הגמ' דע"ז ד' ס"ו ע"ב גבי ריחא שניא התם דמיקלי איסורא ור"ל ואינו ניכר הריח מהיכן הוא בא לכן אין שם איסור על הריח וכ"כ בזה, והנה הך דכאן הוא ג"כ הספק אם הדבר הוא מה שנתן לו או מה שחסר אצלו ועיין ב"ק ד' כ' וכ"כ בזה והנה אם נימא על מה שנתן לו אז כיון דנשתנה הדבר א"א לומר שיש לו חלק בהדבר רק אם נימא מחמת שנחסר לו דאז ניכר הדבר מהיכן בא א"כ עדיין שמו עליו ושפיר מיקרי יש לו חלק בהעיסה ומביא ראיה מהך דבורר צרור דאף דעל הדבר עצמו אין שייך תשלום דהדבר אין שוה כלום רק מחמת החסרון במה שנשאר לו וה"נ כן. ואח"כ אמר דהתם התשלום מחמת ההיזק ויש לו תובעין ואח"כ אמר דא"כ גבי נבלה בשחוטה ועיין בירושלמי פ"ה דתרומות אם יש לבעל הנבלה חלק במה שהשביח החתיכה ע"י התערובות ועיין בערובין ד' פ"ח ע"א גבי חורבה מחזיר לבעלים ע"ש ותירץ כיון דלטעמא עביד עיקר התבלין הוא לכך ולא מיקרי דבר חדש ועיין בירושלמי פ"ה דמעש"ש ה"ו גבי יין ותבלין שהוא כמבוער. והנה גבי עצים אמר בירושלמי סוף פ"ה דביצה ופ"ב דמעש"ש סוף ה"א דעצים אין בהם ממש ר"ל דלא ס"ל יש שבח עצים בפת ועיין בירושלמי סוף פ"ג דע"ז מה דמחלק שם בין להיסק בין לעשן וכמש"כ התוס' זבחים ד' ע"ב ע"ב דרק אם אין האיסור ניכר בעין אז שייך גדר פדיון. וגם אף דקי"ל בביצה ד' ל"ט דשלהבת של ע"ז מותרת זה רק כשאינו ניכר ממה בא הדבר אבל כשהאבוקה כנגדו דניכר האיסור מהיכן בא השלהבת אסור וכמש"כ לעיל ולא הוה מיקלי איסורו וכן הדין בהך דסממנין דמתחלה רוצה להביא ראיה דהסממנין הוה בגופו של דבר ולכך ידלק מחמת דגוף האיסור הוה וכמש"כ. ועיין בתוספתא דע"ז פ"ה דהוה מחלוקת אם מהני שיעביר מהן הצבע אח"כ ועיין בירושלמי דערלה פ"ג דאף למ"ד בע"ז ד' ל"ב דגבי חרס הדרייני מותר לסמוך בכרעי המטה דלא הוה גוף החרס עצם האיסור גבי בגד אסור דנעשה גוף האיסור ודחי שם בב"ק דאין הטעם דהבגד נאסר ללבוש רק דהטעם דזה גופא הויא הנאה מה שיש לו ע"י הסממנין של ערלה בגד צבוע וכעין דאמרינן בערובין ד' ל"א אסור לקנות בית באיסורי הנאה ועיין בתוס' נדרים ד' מ"ז שכ' דהך דפסחים ד' כ"ז בשרשיפא ר"ל שהאיסור הנאה הוא מה שיש לו זה לא מה שנהנה ממנו ועיין תוס' ע"ז ד' מ"ח ע"ב גבי אם נטע כו' ע"ש וזהו ג"כ כוונת הגמ' במעילה ד' כ' ע"א הנאה הנראית לעינים ר"ל ג"כ מה שנעשה בית ע"י זה מעל ואז עדיין תלוש וכיון שנאסר הבגד שוב אסור ליהנות ממנו וכן ר"ל רבינו לקמן בהל' כ"ג גבי קערות וכוסות כו' שהרי דבר כו' עושאן חדש ר"ל כך דהנה זה מבואר בכ"מ דגמר כלי הוא ע"י הסקה בכבשן עיין ביצה ד' ל"ב וכ"מ. ועיין בתו"כ פ' שמיני דאמר שם דאף דגבי תנור ג"כ הגמר שלו הוא הסקה כמבואר בכלים פ"ה ועיין שבת ד' קכ"ה מ"מ תנור מיד שיסיקנו מיקרי ג"כ נעשה בו מלאכה נמצא דגבי תנור ההיסק עושה בו שתי פעולות חדא דנגמר ועוד דעשה בו מלאכה ופקע ממנו שם חדש אבל בכלי חרס הוה רק גמר מלאכה ומיקרי חדש ועיין תוס' ע"ז ד' ל"ד ע"א וכ"מ ולכך כלי חרס כיון שנעשה כלי ע"י האיסור נאסר והוה כמו עצם איסור משא"כ בתנור דזה הוה ג"כ גדר מלאכה ולכך מהני יוצן וזהו כונת התו"כ פ' שמיני פ' ח' פרק י' תנור שומע אני בין חדש כו' והוה כמו בגד שצבעו ואח"כ מקשה בב"ק משביעית ור"ל במיני צבעונים שמותר לצבוע בהם דלא כרש"י שם ד' ק"א ע"ב ד"ה יש רק דמה דאמר ידלק היינו לאחר הביעור שצריך לבערן וא"כ מוכח דהוה ממש דביעור לא שייך רק בדבר שיש בו ממש כמש"כ ועיין בדברי רבינו פ"ה מהל' שמיטה ה"ט ותירץ משום תהיה. והנה התוס' שבת ד' כ"ה ופסחים ד' כ"ב ע"ב חלקו בין עצים לבשר ותבואה ע"ש ובאמת כך דעיין בפסחים ד' ע"ה דרק של עץ מיקרי גחלים ר"ל כך דכל הדברים כ"ז שלא נעשה אפר עדיין שם הראשון עליהם ועיין נדה ד' כ"ח ע"א דשויא חרוכא וזבחים ד' ק"ו ע"א דהוה מחלוקת גבי ניתך הבשר ועיין במעילה ד' ט' גבי גחלים של מערכה משום דאית ביה ממש וע"ש ברש"י בע"ב ובאמת החילוק הוא כך דגחלת ר"ל של בשר האימורים ויש בו מעילה ומשום דעושין ממנו תרומת הדשן כמש"כ רש"י שם וגחלים ר"ל של עצי המערכה ובהני לא דפקע מהם שם עצים ובזה א"ש מ"ש התוס' יומא ד' כ' ע"א ועיין שם ד' מ"ו ע"ב גבי כיבוי וגם כאן זה החילוק וא"ש ועיין בירושלמי ערלה פ"ג ה"ב גבי גחלים של ערלה שעיממו כו' ור"ל כך דגבי ערלה האיסור הוא רק בקליפין וגחלת שלהם י"ל דיש בהם ממש ואסור אבל גבי כלאי הכרם דהקשין וגם העצים של הגפן אסורים, בהם הגחלים מותרים ומה דמבואר בגמ' ובתוספתא דערלה דגם גבי ערלה הגחלים מותרים מוקי לה בירושלמי כגון שהביא עצים לחים ונגבם בקליפי ערלה אז הגחלים של העצים מותרים ובזה מדוייק לשון רבינו בהל' כ"ד והל' כ"ג והנה עיין מש"כ הר"ן ז"ל בע"ז ס' פ"ג דגבי תבשיל ליכא שבח עצים ובאמת בירושלמי פ"ג דערלה מקשה למ"ד הנאת ערלה בטלה ברוב ר"ל היכא דאין ניכר האיסור בעין וכמו לקמן בהל' כ"ו גבי מעמיד מש"כ רבינו שהרי הדבר האסור כו' הקשה בירושלמי מתבשיל ותירץ דקאי על הקדירות ר"ל כמו הך דביצה ד' ל"ד בקדירות חדשים שמחסמין את הקדירה ע"ש אך באמת כ"כ בהל' שבת פ"ט דמוכח דיש חילוק בין צליה לבישול דגבי צליה האש עושה פעולה בעצם הדבר וכמו הך דנזיר ד' נ' ע"ב כגון דסליק נורא אך זה מהשלהבת לא מהחמימות דהוה מגוף העצים וכמו עצים דמשחן עיין פסחים ד' כ"ז ע"ב וב"ק ד' ק"א ע"ב משא"כ גבי בישול ובזה מדוייק ג"כ לשון רבינו מה דמחלק בין פת לתבשיל דכאן נקט גם כלאי הכרם וכאן נקט רק קליפי ערלה והך דהל' כ"ד גבי קדירה שבישל אותה ר"ל כגון קדירה חדשה וכמו הך דביצה ד' ל"ד הנ"ל ועיין מש"כ הרא"ש בהך דחולין ד' ח' גבי השוחט בסכין של עכו"ם דע"י זה גם הבשר אסור. ועיין בירושלמי מגילה פ"א ה"ט דמחלק שם בין קערה לקדירה דזה רק מכניס לתוכו האוכל וזה מהנין בו את האוכל. ועיין מש"כ רבינו בהל' מלוה ולוה פ"ג ה"ג גבי כלים שעושין בו אוכל נפש ע"ש ומשום דהם מתקנין את האוכל. ועיין בנדרים ד' ל"ג וד' נ"א גבי מעשה קדירה:

1 גמ' אייתו להו פורייתא - מטות לישב עליהן:

2 לא אייתו ליה - והושיבוהו לארץ:

3 מפני קטן - שלא יטפח בו ויתלכלך:

4 א"ל - רב חנן שהיה כעוס ומתכוין להקניטו לר' אבין:

5 והלא מוכנת לכלבים - ולמה לי לכפות כלי יפנוה משם שהרי ראויה לטלטל:

6 דלא חזיא מאתמול - שהיום נולדה:

7 נהרות המושכים כרגלי כל אדם - משום דמידי דנייד הוא ולא קני שביתה ואע"פ שבא מחוץ לתחום כל אדם מוליכן למקום שעירב לו לילך מיהו שמעינן מינה דמותרין בטלטול ואע"ג דמאתמול לא הוי הני קמן כיון דאורחייהו בהכי דעתיה עלייהו ה"נ כיון דאורחיה דקטן בהכי דעתיה עליה דלכי תיתי יאכילנה לכלבים:

« רש"י על שבת קכ״א ע״א:ז׳ רש"י על שבת קכ״א ע״ב:ב׳ »