רש"י על שבת קט״ז א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קט״ז ע״א:ב׳ רש"י על שבת קט״ז ע״א:ד׳ »

1 יין לבנון על אבות פתח ↗

ויראה ד"פורעניות" אינו עונש, דהא פורעניות ראשונה דהכא "ויסעו" אין אצלו עונש. אלא פורעניות כמו משלי ח, לג "ואל תפרעו", שמות לב, כה "כי פרוע הוא", וזהו החטא וההסרה מדרך הטובה. ולכן יראה לי שדומים דברי רשב"ג לההיא דתנן אבות, ד "שעבירה גוררת עבירה", וכדתנן אבות, ג "כל השוכח דבר אחד ממשנתו בזדון מתחייב בנפשו", שע"י שפורש מן התורה ופונה לדברים בטלים, לסוף יצרו מתגבר עליו עד שמוציאו מן העולם, כי גורם שיעלה טינא בלבו לחשוב רע על ה'. והיינו דקרי פורעניות ראשונה ופורעניות שניה, והשניה קשה מאד מן הראשונה וכדפירשתי. וללמדנו זה הפסיק בין פורעניות לפורעניות, במקרא במדבר י, לה "קומה ה' ויפוצו אויביך" וגו'. שהתפלל משה שיסיר ממשלת זדון והרשעה מן הארץ, כי בעוה"ז נקל לבוא מפורעניות ראשונה לפורעניות שניה. אבל לעתיד לבוא זכריה יג, ב שיעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ, עתידה פרשה זו להכתב במקומה בפרשת הדגלים. וכמו שפירש רש"י שבת קטז. ד"ה עתידה פרשה זו "לעתיד לבוא שיהיו כל הפורעניות בטלים ולא ידאגו לפורענויות ויצה"ר בטל". והמקשה נמי ידע דראשונה ושניה דקאמר שתי עבירות בענין אחד, שהאחרונה קשה מן הראשונה. וסלקא אדעתיה דהיינו מתאוים, וראשונה היא דפרשת בשלח, וכדקאמר תלמודא ערכין טו. "שתים בשליו". והאחרונה קשה לפי שהיה להם באותה עת המן. אלא דקשיא לו מתאוננים המפסיק בין ויהי בנסוע למתאוים, ומשום הכי לא פריך "ראשונה מאי היא?" אלא פריך "שניה מאי היא?" ומטעמא דאמרן. ומהדר ליה "ויהי העם כמתאוננים", וכדפירשתי לעיל שדברו באלהים און ואפיקורסות ולא בקשו דבר בפיהם. וזהו פורעניות שניה הקשה מכל, כדרך משנאי ה' הערת המגיה: עיין תהלים פא, טז, ולפי שלא מצאנו כדוגמתו להיות פורעניות ראשונה, הוצרך לפרש פורעניות ראשונה "ויסעו מהר ה'", ואמר ר' חמא שסרו מאחרי ה' וכדפירש בתוספות שבת קטז. ד"ה פורענות שהתחילו להיות בוזי תורה ושוכחים תלמודם וכתינוק הבורח מבית הספר. ועל כן באו לכלל פורעניות שניה להיות מתאוננים ודוברי רע. ושפיר הפסיק ביניהן בתפלת משה. מה שאין כן חטא המתאוים שאינה שניה למתאוננים אלא קלה ממנה, וכדפירשתי לעיל אין בכך כלום אם סמוכין זה לזה. כך נראה לי.

2 הטור הארוך פתח ↗

ויהי בנסוע. מה שפירש"י שכתב זאת הפרשה כאן להפסיק בין פורענות לפורענות ומפרש במס' שבת פורענות ויסעו מהר ה' מלמד שסרו מאחרי ה' ופירש"י שם שבתוך ג' ימים למסעם התאוו תאוה האספסוף להתרעם על הבשר למרוד בהקב"ה. והקשה עליו הרמב"ן והרי פורענות ויהי העם כמתאוננים כתובה תחלה ואחריו של תאוה ושתיהן סמוכות ופי' הוא ז"ל שזה הוא פורענות ראשונה שנסעו מהר ה' בשמחה שאמרו שמא ירבה ויתן לנו מצות וזהו ויסעו מהר ה' שהיה מחשבתם להסיע עצמם משם והכי איתא במדרש כתינוק שבורח מפני הספר:

3 עתידה פרשה זו - לעתיד שיהו כל הפורעניות בטלין ולא ידאגו לפורענות ויצר הרע בטל:

4 מאחרי ה' - בתוך ג' ימים למסעם התאוו האספסוף תאוה להתרעם על הבשר כדי למרוד בהקב"ה:

2 גור אריה על במדבר פתח ↗

כדי להפסיק בין פורענות לפורענות. בפרק כל כתבי שבת קטז. . ושם אמרו 'פורענות ראשונה מה היא, "ויסעו מהר ה'" פסוק לג, ואמר רבי חנינא ברבי חמא מלמד שסרו מאחרי ה". ופירש רש"י שבת קטז. תוך שלשה לנסיעתם התאוו תאוה. ולפי זה צריך לומר כי "והאספסוף התאוו תאוה וגו'" ר' להלן יא, ד, פירוש שכבר התאוו תאוה תוך שלשה ימים לנסיעתם. ובתוספות שבת ריש קטז. כתבו על רש"י ז"ל, שאין צריך לומר כך, דאמרינן במדרש "ויסעו מהר ה'", שהיו דומים לתינוק הבורח מבית הספר, ופירוש שלא היו רוצים ללמוד תורה, ובורחים משם, וזהו פורענות ראשונה. ויראה מה שדחקו לרש"י ז"ל לומר דהיה זה פורענות של "התאוו תאוה", דאי פירושו פורענות שהיו דומים לבורחים מבית הספר, אם כן עדיין יהיו שני פורעניות סמוכים זה לזה, דהיינו מתאוננים והתאוו תאוה. ומה שפירש הרמב"ן דעל שני פורענות לא קפיד קרא, רק שלא יהיו משולשים בפורעניות, ואז חס ושלום לא תפסוק הפורענות, הלשון אינו משמע כן מה שאמרו 'להפסיק בין פורענות'. אבל נראה שדעת התוספות, דמתאוננים והתאוו תאוה לא רצה הכתוב להפסיק ביניהם, שהרי בפעם אחד היה, ונחשב זה פורענות אחת. אבל בין שני פורעניות שלא היו בפעם אחד, שהרי זה היה שנסעו מהר ה', וזה היה אחר ג' ימים כשחנו, אין הכתוב רוצה להסמיך ב' פורעניות תכופין מאותם שאינם תכופין, כי זה היה הוספת פורענות. כך נראה דעת התוספות, ופירוש נכון וברור הוא:

« רש"י על שבת קט״ז ע״א:ב׳ רש"י על שבת קט״ז ע״א:ד׳ »