רש"י על שבת קי״ג א

1 חדא מינייהו - אחד מן הראשים ולל"א חד מיניהו מבטל ליה כשיוציא הבהמה לא יתיר אלא תחתון ויוציאנה בדוחק:

2 מכלל דפליגי - בתמיה ואמאי איפלגו הא דמי להנך דלעיל:

3 מתני' קושרין דלי בפסקיא - ע"פ הבור דפסקיא לא מבטל ליה התם:

4 אבל לא בחבל - דמבטל ליה התם והוי קשר של קיימא שהרי קשור ותלוי שם תמיד:

5 ורבי יהודה מתיר - בגמרא מפרש:

6 גמ' בחבל דגרדי - פליגי דצריך לה ולא מבטל לה:

7 חבל דלי שנפסק - באמצעיתו:

8 לא יהא קושר - דקשר של קיימא הוא לעולם:

9 כורך עליו - מחבר שני ראשי הפיסוק זה על זה וכורך עליהם פונדא אזור חלול או פסיקיא פיישול"א:

10 ובלבד שלא יענבנו - לחבל דר"י סבר גזרינן עניבה אטו קשירה ורבנן לא גזרו:

11 מיחלף - אינו ניכר בין זה לזה ואי שרינן בדגרדי אתי למישרי בדעלמא:

12 וקושרו בפרה - ראשו אחד והשני באבוס ולא חיישינן שמא כשיתיר הפרה לא יתיר אלא הקשר שבראשה ויבטל החבל באבוס שיהא מוכן לכך או יתיר שבאבוס ויבטל אותו שבפרה ונמצא האחד של קיימא:

13 כלי קיואי - כלי אורגים ואיידי דאיירי בחבל דגרדי נקט לה הכא:

14 מותר לטלטלן - לשני הקנים לתשמיש אחר ואשמעינן דאין גרדי מקפיד עליהם ולא הוי מלאכתן לאיסור:

15 כובד העליון והתחתון - אנשובל"ש:

16 מהו - מי אמרינן איידי דיקירי לא חזו סתמייהו לתשמיש אחרינא והוה ליה דבר שמלאכתו לאיסור:

17 ורפיא בידיה - רפויה היתה התשובה בפיו אם לאסור אם להתיר:

18 העמודים - טריור"ש בלע"ז אותם המנוקבות שאורגין בהן הנשים:

19 דקא עביד גומא - כשחולצן מן הארץ שהן תחובות בגומא מזיז העפר ועביד גומא מקום העמוד:

21 אינו חושש - לפי שאינה מושרשת:

22 ולא משום מעשר - להיות בטילה בנטיעה זו וכשנוטלה יצטרך לחזור ולעשר:

23 לפי שאין ניטלין - אף בחול מפני כובדן הלכך כל מלאכתן לכך:

24 מתני' מקפלין את הכלים - בגדים כשפושטן מקפלין מפני שמתרככין מכיבוסם ומתקמטי' כשאינן מקופלים:

25 אפי' ד' או ה' פעמים - כדי לחזור וללובשן בו ביום:

26 מיוה"כ לשבת - כגון אם חל יוה"כ להיות בע"ש:

27 קריבין ביוה"כ - שחל להיות במוצאי שבת:

28 גמ' בשני בני אדם - כשמקפלין אותן מפשטין קמטיהן ונראין כמתקנין:

29 ישנים - קיפולן מתקנן יותר מן החדשים שהחדשים קשין מאליהן ואין ממהרין לקמוט:

30 צבועין - קיפולן מתקנן:

31 יש לו - אחרים להחליף היום לא:

32 כלי לבן שלהן - רבותא נקט וכל שכן צבועים:

33 יש לו להחליף יחליף - מי שיש לו בגדים לבד מאותן שלבש בחול יחליפם בשבת:

34 ישלשל בבגדיו - כלפי מטה שיראו ארוכים והוא מדת עשירים היושבים בביתם ואינם צריכים לסלק בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה וכבוד שבת הוא:

35 מכבדותי - שמכבדין בעליהן:

36 שלא יהא הילוכך כו' - לקמן מפרש להו:

37 ממצוא חפצך - כי ההוא דאמרינן בעירובין דף לח: לא יטייל אדם לסוף שדהו בשבת לידע מה היא צריכה אחר השבת:

38 חפצי שמים מותרים - כגון פוסקים צדקה ומשדכין על התינוקות ליארס לקמן שבת קנ.: