רש"י על שבת ק״ט ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ק״ט ע״ב:ז׳ רש"י על שבת ק״ט ע״ב:ט׳ »

1 שבת פתח ↗

וְשׁוֹתִין אַבּוּבְרוֹאֶה. מַאי אַבּוּבְרוֹאֶה? חוּמַטְרִיָּא. מַאי חוּמַטְרִיָּא? חוּטְרָא יְחִידָאָה. לְמַאי עָבְדִי לַהּ — לְגִילּוּיָא. וְאִי לָא — לַיְתֵי חַמְשָׁא כְּלִילֵי וְחַמְשָׁא כּוֹסָתָא דְשִׁיכְרָא, וְנִישְׁלוֹקִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי עַד דְּקַיְימָא אַאַנְפָּקָא, וְנִישְׁתֵּי.

2 שבת פתח ↗

3 שבת פתח ↗

4 שבת פתח ↗

5 שבת פתח ↗

1 חוטרא יחידאה - עץ הגדל יחידי בלא ענף:

2 לגילוייא - מי ששתה מים מגולין:

3 חמשה כלילי - וורדין:

4 כוסאתא דשיכרא - כוסות:

5 עד דקיימי אאנפקא - שיעמדו על מדה מחזקת אנפק והיא רביעית הלוג כדאמרינן בחזקת הבתים ב"ב נח::

5 בבא בתרא פתח ↗

וּמַזְמֵין לְהוּ לֵיהּ לְדִינָא, פַּסְלֵיהּ?! אֶלָּא כֹּל דַּיָּין דְּמִתְקְרֵי לְדִין, וּמַפְּקִין מִינֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִין – לָאו שְׁמֵיהּ דַּיָּין. כְּתַבוּ הָכִי: ״בְּרַם סָאבֵי דִיהוּדָאֵי אָמְרִי: כֹּל דַּיָּין דְּמִתְקְרֵי לְדִין וּמַפְּקִין מִינֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִין – לָאו שְׁמֵיהּ דַּיָּין״. חֲזָא דִּכְתִיב: ״בְּרֵאשׁ כֹּל מוֹתָא – אֲנָא דָּם, בְּרֵאשׁ כֹּל חַיִּין – אֲנָא חֲמַר״. אֶלָּא מֵעַתָּה, דְּנָפֵיל מֵאִיגָּרָא וּמִית, וּדְנָפֵיל מִדִּיקְלָא וּמִית, דְּמָא קַטְלֵיהּ?! וְתוּ, מַן דְּדַרְכֵּיהּ לְמֵימַת – מַשְׁקוּ לֵיהּ חַמְרָא, וְחָיֵי?! אֶלָּא הָכִי בָּעֵי לְמִכְתַּב: בְּרֵאשׁ כֹּל מַרְעִין – אֲנָא דָּם, בְּרֵאשׁ כֹּל אָסְווֹן – אֲנָא חֲמַר. כְּתַבוּ הָכִי: ״בְּרַם סָאבֵי דִיהוּדָאֵי אָמְרִי: בְּרֵאשׁ כֹּל מַרְעִין – אֲנָא דָּם, בְּרֵאשׁ כֹּל אָסְווֹן – אֲנָא חֲמַר, בַּאֲתַר דְּלֵית חֲמַר – תַּמָּן מִתְבָּעוּ סַמָּנִין״. כְּתִיב אַפִּיתְחָא דְקַפּוֹטְקְיָא: ״אַנְפַּק, אַנְבַּג, אַנְטַל״. וְאֵיזֶהוּ אַנְטַל? זֶהוּ רְבִיעִית שֶׁל תּוֹרָה. מַתְנִי׳ הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה. הַמַּזְחֵילָה יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה. סוּלָּם הַמִּצְרִי אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְלַצּוֹרִי יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה. חַלּוֹן הַמִּצְרִית אֵין לָהּ חֲזָקָה, וְלַצּוֹרִית יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה. אֵיזוֹ הִיא חַלּוֹן הַמִּצְרִית? כֹּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִיכָּנֵס לְתוֹכָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לָהּ מַלְבֵּן – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִיכָּנֵס לְתוֹכָהּ, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. גְּמָ׳ מַאי ״הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, הָכִי קָאָמַר: הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה – מֵרוּחַ אַחַת, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה – מִשְׁתֵּי רוּחוֹת. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה – שֶׁאִם הָיָה אָרוֹךְ מְקַצְּרוֹ, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה – שֶׁאִם בָּא לְעוֹקְרוֹ, אֵינוֹ עוֹקְרוֹ. רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה – שֶׁאִם רוֹצֶה לִבְנוֹת תַּחְתָּיו בּוֹנֶה, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה – שֶׁאִם בָּא לְעוֹקְרוֹ אֵינוֹ עוֹקְרוֹ.

« רש"י על שבת ק״ט ע״ב:ז׳ רש"י על שבת ק״ט ע״ב:ט׳ »