רש"י על שבת ק״ט ב:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ק״ט ע״ב:י׳ רש"י על שבת ק״י ע״א:א׳ »

2 שבת פתח ↗

הַאי מַאן דִּבְלַע חִיוְיָא — לוֹכְלֵיהּ כְּשׁוּתָא בְּמִילְחָא, וְלַירְהֲטֵיהּ תְּלָתָא מִילֵּי. רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דִּבְלַע חִיוְיָא. אִידְּמִי לֵיהּ כְּפַרָּשָׁא. אוֹכְלֵיהּ כְּשׁוּתָא בְּמִילְחָא וְאַרְהֲטֵיהּ קַמֵּיהּ תְּלָתָא מִילֵּי, וּנְפַק מִינֵּיהּ גּוּבֵּי גּוּבֵּי. אִיכָּא דְאָמְרִי: רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי בְּלַע חִיוְיָא, אֲתָא אֵלִיָּהוּ אִידְּמִי לֵיהּ כְּפַרָּשָׁא. אוֹכְלֵיהּ כְּשׁוּתָא בְּמִילְחָא וְאַרְהֲטֵיהּ קַמֵּיהּ תְּלָתָא מִילֵּי וּנְפַק מִינֵּיהּ גּוּבֵּי גּוּבֵּי. הַאי מַאן דְּטַרְקֵיהּ חִיוְיָא — לֵיתֵי עוּבָּרָא דַחֲמָרָא חִיוָּרְתִּי, וְלִיקְרְעֵיהּ, וְלוֹתְבֵיהּ עִילָּוֵיהּ. וְהָנֵי מִילֵּי דְּלָא אִישְׁתְּכַח טְרֵפָה. הָהוּא

3 שבת פתח ↗

4 שבת פתח ↗

5 שבת פתח ↗

6 שבת פתח ↗

2 אידמי ליה כפרשא - תופסו ומייסרו שהפחד והמרוצה והכשות מתישין כחו ומחמם ומת הנחש בתוכו:

3 גובי - חתיכות חתיכות יצא הנחש ממנו: גובי טרונצו"ץ בלע"ז:

4 דטרקיה - נשכו:

5 עוברא דחמרא חיוורתי - עובר הנמצא במעי חמורה לבנה:

6 דלא אשתכח טרפה - האם:

2 יין הטוב פתח ↗

אלא דרש"י בתהלים מזמור ק"מ פירש "חמת עכשוב" דהיינו ארס העכביש, ונראה דע"פ פירוש רש"י זה החזיקו העולם את השממית לבעלת ארס. וכמו כן הבית לחם יהודה סי' קט"ז והחמודי דניאל בהלכות תערובות שבסוף הספר סי' ל"ג ועוד אחרונים שכתבו דהשממית יש לה ארס, נראה דע"פ פירוש רש"י הנ"ל כתבו כן. ובזבחי צדק הנ"ל ראיתי כתב: "בדוק ומנוסה, רוק השממית יש בו ארס". ולא ידעתי איך נבדק אצלו דבר זה. ובודאי גם המגן אברהם לא מסברא דנפשיה כתב דאחת מאלף מסוכנת במאכל, וגם ס' הברית שכתב דאין להם ארס בודאי נתברר לו כן, ואפשר שיש מקור לדבריהם ונעלם ממני לעת עתה. על כל פנים גם להאומרים שיש ארס להשממית בודאי אינו כארס הנחש, אלא כארס שיש לשאר השרצים דאינו ממית אלא מזיק, כדאמר שמואל בש"ס עבודה זרה דף ל"א: "כל השרצין יש להן ארס, של נחש ממית ושל שרצין מלקה", ועיין שם בהרי"ף והרא"ש. ועיין ירושלמי תרומות פ"ח ה"ג ועבודה זרה פ"ב ה"ג, ועיין פרי תואר סי' קט"ז ס"ק ב'. וגם זה אינו אלא בחיים, אבל מתה י"ל ככלות כח חיותה כלה גם הארס שבה, וכן משמע קצת מרש"י שבת דף ק"ט ע"ב ד"ה אידמי ליה כפרשא לענין נחש, עיין שם. ואם כנים אנו בזה י"ל דאם נפלה שממית מתה לקדרה רותחת זורקה והתבשיל מותר, ואם נמחה גופה לתוכו ברוב בעלמא סגי, כדקיימא לן כן בסי' ק"ד סעיף ג' וק"ז סעיף ב' לענין שאר דברים המאוסים כגון נמלים וזבובים וכיוצא, דאם נפלו לתבשיל ונמחה גופן לתוכו, ברוב בעלמא סגי, ואם ניכרים זורקן והתבשיל מותר, שאין פליטת דברים אלו הפגומים אוסרת, עיין שם. ולמאן דאמר אין להשממית ארס בודאי כן הדין אפילו אם נפלה כשהיא חיה, ויש לחוש למאן דאמר שיש לה ארס. אבל במתה, דלכאורה איכא ספק ספיקא, אין לחוש. אלא דיש שכתבו דבמידי דסכנה אין להקל בספק ספיקא, עיין פרי מגדים אשל אברהם סי' ד' ס"ק ב' ומשבצות זהב ס"ק י' ועיין זבחי צדק סי' קט"ז אות כ"ג. על כל פנים בצונן יש להקל וזורקה והתבשיל מותר, ובנידון דידן שהתבשיל היה יבש מלמעלה, אפילו אם נאמר דהשממית היתה חיה כשנפלה די בקליפה.

« רש"י על שבת ק״ט ע״ב:י׳ רש"י על שבת ק״י ע״א:א׳ »