רש"י על שבת ק״ז ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ק״ז ע״ב:ג׳ רש"י על שבת ק״ז ע״ב:ה׳ »

1 שבת פתח ↗

בְּעָא מִינֵּיהּ לֵוִי מֵרַבִּי: מִנַּיִן לְחַבּוּרָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת? דִּכְתִיב: ״הֲיַהֲפוֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו״. מַאי ״חֲבַרְבֻּרֹתָיו״? אִילֵּימָא דְּקָאֵי רִיקְמֵי רִיקְמֵי — הַאי ״וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו״, ״נָמֵר גְּווֹנָיו״ מִבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא — כְּכוּשִׁי: מָה עוֹרוֹ דְּכוּשִׁי אֵינָהּ חוֹזֶרֶת, אַף חַבּוּרָה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת.

2 שבת פתח ↗

3 שבת פתח ↗

1 מנין לחבורה שאינה חוזרת - ולמילף דההיא דחוזרת לאו חבורה היא כגון הנך דאין להן עור שנצרר בו הדם חבורתו חוזרת לקדמותה או מכה קטנה שלא נצרר הדם:

2 אילימא דקאי ריקמי ריקמי - ונמר ממש אמר קרא שהוא מנומר בגוונים:

3 אלא ככושי כו' - והאי נמר לשון תמורה היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו כלומר וימיר חבורת עורו לחזור לקדמותו שלא יתקשה העור במקום המכה:

« רש"י על שבת ק״ז ע״ב:ג׳ רש"י על שבת ק״ז ע״ב:ה׳ »