רש"י על שבת ק״ד א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ק״ד ע״א:ח׳ רש"י על שבת ק״ד ע״א:י׳ »

1 שבת פתח ↗

שִׁי״ן — שֶׁקֶר. תָּי״ו — אֱמֶת. מַאי טַעְמָא שֶׁקֶר מְקָרְבָן מִילֵּיהּ, אֱמֶת מְרַחֲקָא מִילֵּיהּ? — שִׁיקְרָא שְׁכִיחַ, קוּשְׁטָא לָא שְׁכִיחַ. וּמַאי טַעְמָא שִׁיקְרָא אַחֲדָא כַּרְעֵיהּ קָאֵי, וֶאֱמֶת מְלַבַּן לַבּוֹנֵי — קוּשְׁטָא קָאֵי, שִׁיקְרָא לָא קָאֵי.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

884 לשונו מורה שעדיפותה של מכת בכורות על פני שלשת הסדרים של דצ"ך עד"ש בא"ח היא שמכת בכורות מפריכה כל שלש הטענות כאחת, שכתב "ובה היה מוכיח להם שהכל הוא הפך מה שאמרו". וכן בהמשך כתב "הרי במכה אחרונה, שהיא מכת בכורות, הוכיח כל דבר". לעומת זאת, כל אחד ואחד משלשת הסדרים של דצ"ך עד"ש בא"ח הפריך חלק מסויים של כפירת המצריים, אך לא את כולה. ויש להבין מהי העדיפות הזאת. ונראה, שאמרו חכמים שבת קד. "מאי טעמא שקר מקרבן מיליה "אותיות קרובות, שלשתן קרובות כסדרן של אלפא ביתא" רש"י שם, אמת מרחקא מיליה "זו בתחילת אל"ף בי"ת, וזו באמצע, וזו בסוף" רש"י שם. שיקרא שכיח, קושטא לא שכיח". הרי שריחוק אותיות "אמת" מורה שהאמת צריכה להיות בבחינת "מבריח מן הקצה אל הקצה" שמות כו, כח. לכך האמת אינה יכולה להיות חלקית או מוגבלת, אלא היא חייבת להתפרס על כל החלקים בסקירה אחת. לכך מכת בכורות מורה על נצחון המוחלט של האמת, כי היא מפריכה ושוללת את כל סוגי הכפירה הקיימים מן הקצה אל הקצה. וראה בנתיב האמת פ"א א, קצה. מה שביאר על אותיות אמת ושקר.

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

1388 כמו שאמרו חכמים שבת קד. "מאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי "כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחד" רש"י שם, ואמת מלבן לבוניה "מושכבין תחתיה אותיותיה כמין לבינה, דאל"ף הרי יש לה שתי רגלים ומושבה טוב, ורגל השני רחב" רש"י שם, קושטא קאי, שיקרא לא קאי". ורש"י דברים טז, כ כתב: "כדאי הוא מנוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן". ובגו"א שם אות כה רעא: כתב: "טעם גמור הוא, כי השקר אין לו קיום, והאמת יש לו רגלים, לכך הוא נותן קיום להם להחיותם, ומקיים את ישראל בארצם". ובדר"ח פ"א מי"ח תלה. כתב: "כאשר ברא השם יתברך את העולם, ברא אותו באמת, כמו שתקנו חכמים סנהדרין מב. בברכה 'פועל אמת שפעולתו אמת', כי אין בבריאתה שקר, וכמו שאמר הכתוב תהלים קיא, ח 'סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר'. הנה השם יתברך ברא אותם בדין, דהיינו היציאה אל הפעל בגזירת דין, שכך גזר השם יתברך, והדין דין אמת. ואילו לא היה בהם חס ושלום האמת, לא היה קיום לדבר שהוא שקר, אבל הם עשוים באמת. ופירוש דבר זה בכל הנבראים עצמם אין דבר שיוצא מן האמת". ובהמשך שם תמה: כתב: "האמת יש לו מציאות, והשקר אין לו מציאות". ובהמשך שם תמז: כתב: "אם אין אמת בעולם אין הקב"ה מקיים העולם, דכתיב תהלים קיא, ח 'סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר', הרי כי על ידי האמת הם סמוכים לעד לעולם, כי קושטא קאי, שקרא לא קאי, ואם אין האמת, הרי העולם מתמוטט". ושם פ"ה מ"ז רמב. כתב: "השקר הוא בלתי נמצא, והוא נעדר בעצמו, והאמת הוא הפך, כי אין באמת העדר, רק הוא נמצא, והשקר אינו נמצא" הובא למעלה הערה 739. ובנתיב האמת פ"א א, קצו. כתב: "כי ההפרש שהוא בין האמת והשקר, שהאמת הוא נמצא לגמרי, והשקר אין לו מציאות כלל, כי זהו ענין השקר... כל אשר נמשך אחר האמת ראוי אליו הקיום, וכמו שאמרו חכמים שבת קד. 'קושטא קאי, שיקרא לא קאי', כי האמת ראוי אליו המציאות, והשקר ראוי אליו ההעדר, שלא יהיה נמצא". ובהמשך הפרק שם א, קצט: כתב: "יש בשמו הגדול וי"ו, שמורה שהוא יתברך מקיים העולם ומעמידו. וזה מפני שהם נבראים באמת, ולכך יש לו קיום, כי קושטא קאי, דכתיב 'סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר', רוצה לומר כי הנבראים סמוכים ומקוימים לעד ולעולם מפני שהם עשוים באמת וביושר". ושם מאריך לבאר יסוד זה. ובאור חדש פ"ג תשמו: כתב: "אם החתימה היא מצד מדת אמתת השם יתברך, אז מפני שהיא מצד מדת אמתת שלו היא קיימת, ואין לה שנוי... כי הגזירה נגזרה מן מדה אמתת שלו, היא קיימת, כי האמת קיים". ובבאר הגולה באר הרביעי שיח: כתב: "המשקר בדברים... עיקר חומר שלו שהוא משקר, כי השקר אין לו רגלים, ואין לו מציאות כלל, כי זהו ענין השקר". וכן כתב בח"א לשבת נה. א, לב., ויובא להלן הערה 1398. ואמרו חכמים שבת לב: "בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים", וכתב על כך בח"א לסנהדרין צז. ג, רו.: "כל שקר אין ראוי למציאות, וגורם השקר ההעדר. ודוקא לבניו היה גורם השקר המיתה... כי הזרע הוא זרע אמת. ומפני כך אמרו חכמים 'בעון נדרים בנים מתים'. וזה שהוא משקר בנדר, והזרע צריך שיהיה זרע אמת". והבני יששכר מאמרי חדשי כסלו טבת, מאמר ד אות קלה כתב: "הנה הנהגה הטבעית יש לכנותה בשם 'אמת', שהיא נתונה לעד לעולם, בל תמוט עולם ועד. דהנה שבת קד. אמת מלבן לבוניה, קושטא קאי" ראה להלן הערה 1418.

4 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

242 כמו שאמרו חכמים סנהדרין מב. "אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת "הן, שאינם משנים את סדרם" רש"י שם שפעולתן אמת". ובברכת לבנה אומרים "פועל אמת שפעולתו אמת". הרי שהנהגת הטבע "היא הנהגה של אמת". ובדר"ח פ"א מי"ח תלה. כתב: "כאשר ברא השם יתברך את העולם, ברא אותו באמת, כמו שתקנו חכמים סנהדרין מב. בברכה 'פועל אמת שפעולתו אמת', כי אין בבריאתה שקר, וכמו שאמר הכתוב תהלים קיא, ח 'סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר'. הנה השם יתברך ברא אותם בדין, דהיינו היציאה אל הפעל בגזירת דין, שכך גזר השם יתברך, והדין דין אמת. ואילו לא היה בהם חס ושלום האמת, לא היה קיום לדבר שהוא שקר, אבל הם עשוים באמת. ופירוש דבר זה בכל הנבראים עצמם אין דבר שיוצא מן האמת". והמהרש"א סנהדרין מב. כתב: "פעולתן אמת בלי שינוי". ובדרוש על התורה מא. כתב: "האמת אין לו שנוי כלל, אבל הבלתי אמת אין לו קיום, והוא בטל מעצמו". וראה למעלה הקדמה שניה הערה 23. והבני יששכר מאמרי חדשי כסלו טבת, מאמר ד אות קלה כתב: "הנה הנהגה הטבעית יש לכנותה בשם 'אמת', שהיא נתונה לעד לעולם, בל תמוט עולם ועד. דהנה שבת קד. אמת מלבן לבוניה "מושכבין תחתיה אותיותיה כמין לבינה, דאל"ף הרי יש לה שתי רגלים ומושבה טוב, ורגל השני רחב" רש"י שם קושטא קאי". והמלבי"ם בראשית א, א כתב: "הנהגת הטבע נקראת בשם 'אמת', שהוא לפי הדין". ובהמשך שם בראשית כד, מח כתב: "דבר הנוהג מנהג הטבעי הוא בכלל אמת, כי זה כאילו הבטיח ה' שיהיה כן".

1 מקרבן מיליה - אותיות קרובות שלשתן קרובות כסדרן של אלפא ביתא:

2 אמת מרחקן מיליה - זו בתחילת אל"ף בית וזו באמצע וזו בסוף:

3 אחד כרעא - כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחד:

4 אמת מלבן לבוני - מושכבין תחתיה אותיותי' כמין לבינה דאל"ף הרי יש לה ב' רגלים ומושבה טוב ורגל השני רחב:

4 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

« רש"י על שבת ק״ד ע״א:ח׳ רש"י על שבת ק״ד ע״א:י׳ »