רש"י על שבת ק״ג ב:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ק״ג ע״ב:י״ג רש"י על שבת ק״ג ע״ב:ט״ו »

1 שבת פתח ↗

כְּפוּפִין פְּשׁוּטִין, פְּשׁוּטִין כְּפוּפִין. מֵימִין סָמְכִין, סָמְכִין מֵימִין. סְתוּמִין פְּתוּחִין, פְּתוּחִין סְתוּמִין. פָּרָשָׁה פְּתוּחָה לֹא יַעֲשֶׂנָּה סְתוּמָה, סְתוּמָה לֹא יַעֲשֶׂנָּה פְּתוּחָה. כְּתָבָהּ כְּשִׁירָה, אוֹ שֶׁכָּתַב אֶת הַשִּׁירָה כַּיּוֹצֵא בָהּ, אוֹ שֶׁכָּתַב שֶׁלֹּא בִּדְיוֹ, אוֹ שֶׁכָּתַב אֶת הָאַזְכָּרוֹת בְּזָהָב — הֲרֵי אֵלּוּ יִגָּנְזוּ.

2 שבת פתח ↗

3 שבת פתח ↗

4 שבת פתח ↗

5 לשכת הסופר פתח ↗

אין להתיר וכו'. כי הנה קולא זאת לדבק הפרודים נובעת מהגהמ"יי בשם הר"מ ע' בב"י וכבר נמצאו מפקפקים בזה ע' שו"ת דב"ש סי' רס"ה והנה בתשו' המהרלב"ח סי' א' בהתוכחו שם עם הר"א צרפתי בד"ה כבר ביארתי בכתבי האחד הוכיח מאיזה פוסקים דס"ל דכל אות שנפרד קצת כל שאינו דומה לאות אחר וניכר היטב לתינוק כשר מדינא ובתוך הדברים כתב וז"ל. וראי' לזה מ"ש בהגה"ה הגהמ"יי בשם הר"מ שהתפילין שיש בהן אותיות שהן ב' גופין שיכולים לתקנם אם האות ניכרת לתינוק וא"כ איפה אם היה פוסל והאלו"ף שלא נדבקה היו"ד שלה איננה אלו"ף עד שידבק. בתפילין לא היה אפשר לתקן. נראה בודאי דדוקא משום חומרא הצריכו להיות האות גוף אחד אבל מעיקר הדין אינו פוסל אם הוא ב' גופים כל זמן שלא נפסדה צורתה עכ"ל. והנה מ"ם סתומה ודאי מדאו' צריכה להיות סתומה כמ"ש ג"כ שם המהרלב"ח שכ"כ רש"י בפ' הבונה שלא יעשה סתומין פתוחין היינו מ"ם סתומה. וגם הסמ"ך נ"ל דודאי מראו' צריכה להיות סתומה מכל צד מדאמרי' מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס עמדו ואם נאמר דמדאו' אין הסמ"ך צריכה להיות סתומה לא עביד קוב"ה ניסא למגנא. ע"כ נראה לפע"ד להחמיר באלו:

6 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

ומ״ש הש״ע בס״ג אם זרק זהב מעביר ואע״ג כ״ז דלא מעביר פסול לא הוי שלא כסדרן כיון שאין כותב כ״א מעביר ונשאר תחתון ממילא. ובא״ר ה׳ כתב בדיו וזרק זהב וחיפה דיו עליו אפ״ה פסול דאל״כ יש תקנה לאזכרות יע״ש וי״ל כשמעביר דיו על מקצת אות ועדיין לא השלימה נמי הוי כמוחק. וממ״ש הנ״י הביאו הב״י זרק זהב על אזכרות ע״ג דיו וכב״י דמש״ה נקיט אזכרות א״ל מנא ליה ואזכרות נקיט דשאר אותיות מעביר דיו וי״ל דהנ״י לאו מכח קושיא כתב כן די״ל כתב אס״ת קאי כפירש״י בשבת ק״ג ב׳ ד״ה כתבה כשירה לס״ת ושם שאר אותיות תיקן לגרור ולכתוב ובאזכרות אסור ועב״ח כאן. עי׳ לבוש י״ד רע״ז וס״ה ובש״ך ו׳ וכבר יש לתרץ דחיסור לשון יש שם דשאר אותיות מהני גרירה. גם מ״ש שם דאם גריר וכותב בדיו היינו בכתב זהב משא״כ זר״ק זהב מעביר ונשאר הדיו כמ״ש כאן. שוב ראיתי בא״ר כאן אות ו׳ ז׳ הרגיש בזה יע״ש ולפ״ז בתפילין זר״ק יש תיקון לא כתב והנה מ״ש כאן כמוחק השם דמוחק ממש לא הוי דנשאר כתב תחתון ומשמע מכאן אפי׳ זרק זהב שלא בקדושת השם אסור למחוק דלא כש״ך י״ד רע״ו י״ב יע״ש וצ״ע. עמ״ש באות ט״ו מזה ובמ״א אות ל״ח. עוד אשוב אל מ״ש באות א׳ להצטרף פרשה מתפילין אחרים בספק הט״ז בי״ד רפ״א א׳ ור״ץ א׳ בשם התוס׳ מנחות ל״ב ד״ה דלמא דמכשרי שלא כסדרן פרשיות שאין סמוכין בתורה ולדידהו קדש אחר והיה כי יביאך פסול סמוכות אבל אחר שמע והיה אם שמוע אין סמוכות וכשר וכן שמע אחר והיה אם שמוע כשר כמו קראה למפרע בק״ש לקמן סי׳ ס״ד לפ״ז הפרש יש קדש והיה כי יביאך פסול בספק אבל שמע והיה אם שמוע הוי ס״ס שמא נכתבו כסדר ושמא הלכה כתוס׳ דאין סמוכות וכשר אלא שמאחר דבש״ע כאן וי״ד רפ״ח לא זכר כלל דעת התוס׳ פשיטא שאין לחשוב ס״ס כה״ג וכמ״ש בי״ד בהנהגות או״ה יע״ש ובסי׳ ס״ד כתבנו מזה:

7 שבת פתח ↗

14 כפופין - כף פה צדי נון:

15 פשוטין - הכפולות שלהן פשוטות:

16 ממין סמכין - מ"ם סתומה שדומה לסמך:

17 פתוחין - מ"ם פתוחה:

18 סתומין - מ"ם סתומה:

19 כתבה - לספר תורה:

20 כשירה - בדילוגין אריח ולבינה:

« רש"י על שבת ק״ג ע״ב:י״ג רש"י על שבת ק״ג ע״ב:ט״ו »